המשחקים האולימפיים – הבדלי גרסאות

ערים רבות שואפות לארח את האולימפיאדה, היות שמעבר לכך שבאירוח האולימפיאדה יוקרה רבה, המשחקים נחשבים למנוף להתפתחות של תרבות הספורט והכלכלה בעיר שבה הן מתקיימות. לקראת כל תחרות כזו נבנים מתקנים אולימפיים ברמה גבוהה, שלאחר מכן משרתים את אותה עיר. מבחינת ההיבט הכלכלי, זכויות השידור שנמכרות לרשתות השידור השונות וחסויות כמו גם מכירת כרטיסי כניסה לצופים המקומיים ולאלו שמגיעים מרחבי העולם, מכניסות כסף רב לקופת הוועדה המארגנת של המשחקים (בין 80% ל-90% מהעלות של האולימפיאדה). האורחים הרבים ובהם הספורטאים, אנשי התקשורת והאוהדים, מתאכסנים בבתי מלון בקרבת העיר שבה נערכות התחרויות וצורכים שירותי עזר שונים. בנוסף לכך העיר והמדינה "עולות על המפה" ומתפרסמות ברחבי העולם, דבר שמעודד את התיירות אליהן. ההוצאות הגדולות הכרוכות במשחקים הן על בניה ועל אבטחה. ב[[אולימפיאדת אתונה (2004)]] הושקעו כ-1.2 מיליארד דולר רק על הוצאות האבטחה - שווה ערך כמעט להכנסות ממכירת זכויות השידור של אותה אולימפיאדה. להוצאת שיא זכתה כנראה [[אולימפיאדת בייג'ינג (2008)]] שבה הוצאו על הכנת האולימפיאדה 43 מיליארדי דולר{{הערה|1=מתן חודורוב, [http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=25694 עלות המשחקים: 43 מיליארד דולר], אתר גל"ץ}}.

 

 

מבחינת הספורטאים המשתתפים, אין ספק שהם זוכים ליוקרה ולתהילה ובמיוחד הזוכים ב[[מדליה|מדליות]]. ספורטאים שזוכים במדליות יכולים לאחר מכן לתרגם את המוניטין לכסף, בקמפיינים פרסומיים, במענקים מהמדינה (למשל בישראל מוענק פרס של מיליון שקל לזוכה במדליית זהב), ואף במציאת נותני חסות.