לוח התקופות בארץ ישראל – הבדלי גרסאות

 

 

 

בתקופת הברונזה הקדומה התחילו הערים להיות מבוצרות(למעט יריחו שהייתה מבוצרת עוד בתקופה הניאוליתית) ערים כמו תענך , מגידו , ערד, תל אל פארעה ועוד. הביצורים היו עבים מאוד (עד 8 מ') במיוחד יחסית לאמצעי הפריצה שהיו אז בהישג ידם של כובשים פוטנציאלים. נראה כי לרוב לא נבנו בפעם אחת אלא קטעים קטעים ושכבות שכבות, כלומר גם לא ביצרו את כול העיר מסביב בתקופה אחת וגם העובי המקורי של החומה לא עמד על 8מ' אלא 3מ' בקירוב והוסיפו שכבות עם הזמן.

לרוב כלי קרמיקה אשר אפשרו לחלק את התקופה הנ"ל לעוד 4 תקופות משנה, חותמות גליל כלי חרס הצרופים באיכות גבוהה יותר (900 מעלות במקום 700 – 500) כלי אבידוס ועוד.

 

 

 

תקופה זו כמשתמע משמה היא תקופת מעבר בין הברונזה הקדומה לברונזה התיכונה. בסוף תקופת הברונזה הקדומה ניטשו הערים ללא סיבה ברורה וחד משמעית (סברות שונות הן שינויי אקלים , שינוי דמוגראפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה)

בתקופת הברונזה התיכונה יחזרו שוכני ארץ זו לערים, אך תקופת הברונזה הביינמית מתאפיינת בכך שהאדם לא גר בערים המרכזיות אלא בערי ספר ובחיי נוודות. על רקע היישוב הדל יש לציין את ההתפתחות המטלורוגית בא"י אל תוך ברונזת בדיל וכלי נשק שונים.

היישוב בארץ היה מפוזר לרוב התפרסו היישובים אל תוך מקומות שטרם נתיישבו קודם.הבנייה הייתה צפופה ולרוב יישובים אלא לא הגיעו אף לעשרות דונמים, הרבה מיישובים אלא זמנם היה כה קצר עד כי לא שרד כל סימן מהם ולכן אין הם ידועים כלל.

כמה כלי עבודה נמצאו במטמונים בחברון וביריחו וכן מספר סיכות רכיסה ותכשיטים נמצאו בקברים בגולן ובגליל.

 

בתקופה זו חוזר אט אט היישוב בארץ ישראל אל תוך יישובי קבע ולבסוף חוזרים גם הביצורים.

לקראת סוף התקופה פורחת תעשיית התכשיטים בארץ ובהם פסלי אלות פריון שונות ותכשיטי זהב הממצא החשוב ביותר בתקופה זו נמצא בישראל בתל עג'ול שם נמצאו מלאי עצום של תכשיטי זהב, העיר כנראה נחרבה לאחר מצור בן 3 שנים ע"י יעחמס

 

תקופה זו האחרונה בתקופות הברונזה מסתמנת בעלייתה המחודשת של מצריים עם השושלות ה18 וה 19 שליטתן הברורה בארץ כנען עד לירידת כוחה בסוף התקופה. במהלך התקופה הזאת כבשה מצרים בראשות אמנחוטפ את ארץ כנען ואף נלחמה עם החיטים על השליטה בסוריה למרות מספר מסעות מרשימים(כשהמצליח שבהם היה הראשון שבה כבש את צפון הארץ עם ניצחון מוחץ במגידו) ורשימות שלל ושבויים מפוארות לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה של מצריים עד סוף התקופה,אז נחלשה ולבסוף איבדה את אחיזתה בה. לקראת סוף התקופה לא הצליחה לעצור התנחלות עמים בארץ בניהם "ישראל" עם הנזכר לראשונה בכתוב בתקופה זו ו"גויי הים" שהגיעו כנראה מהאיים האגאים ואיי הים התיכון וכנראה שהיוו את הפלשתים (לאחר שהתנחלו בישראל)

היישוב העירוני עבר דלדול יחסית לתקופת הברונזה התיכונה ערים מרכזיות ניטשו(יכול להיות במהלך הכיבוש המצרי של הארץ) ותושבים רבים עברו לעיירות ספר קטנות ששטחן לא היה גדול מכמה דונמים(מעטים היישובים של התקופה שעלו על 50 דונם).לרוב היישובים לא היו ביצורים(הביצורים המרשימים מהברונזה התיכונה נהרסו או הפכו ללא יעילים בזמן שהיישוב נבנה על חורבות הקודם ובכך היה גבוה מהביצורים.כמו כן כנראה שביצורים חדשים לא נבנו כי נאסרו ע"י המצרים (הם נתפסו כהכנה למרד)

ערים מרכזיות: גזר,בית שמש,בית אל , שכם , מגידו , תענך , עפולה , ובית שאן

יש לציין במיוחד פר מברונזה שנמצא בחצור , וכמה פסלי אלים שנמצאו במגידו חוץ מזה הממצאים החומריים היו דלים יחסית בתקופה זו.

 

 

 

תחילת התקופה עומדת בסימן ירדת קרנן של המעצמות הגדולות של תקופת הברונזה המאוחרת: המצרית החיתית והמיקנית. וכניסתם של עמים חדשים, תרבויות חדשות וממלכות קטנות חדשות בתוך ארץ ישראל ובהן כמובן עם ישראל וגם הפלשתים("גויי הים").ארץ ישראל הייתה ללא שליט וחולק רובו בין ישראל הפלשתים והכנענים שישבו בה עוד ממקודם.שם נוסף אך אתנו צנטרי לתקופה זו הוא "התקופה הישראלית".חלקה השני של התקופה עומד בסימן עלייתה של אשור ,פחד מפני כיבוש , חורבן בית ראשון בידי בבל שהתחזקה והפכה לאימפריה של אותם זמנים וסופה בגלות בבל

היישוב העירוני מתפתח והאוכלוסייה גדלה, יישובים מרכזיים מגיעים אף למאות דונמים אך ישנם הבדלים מהותיים בין היישוב היהודי ליישוב הפלשתי בתקופה זו.

היישוב היהודי: