פרנץ מסמר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 28:
מסמר נקלט יפה בחוגי המלוכה והאצולה בצרפת. הוא פתח ב-[[1778]] קליניקה מצליחה בפריז בחסות מלך צרפת [[לואי השישה עשר]] ואשתו [[מרי אנטואנט]]. הצלחות טיפוליו נדונו בשיחות הסלון של החברה הגבוהה בפריז. חלק ראו בו גאון אבל חלק ראו בו [[שרלטן]] ומאחז עיניים. לאחר לחצים שהופעלו על ידי הקהילה המדעית בפריז הסכים מלך צרפת בשנת [[1784]] להקים ועדה שתחקור את טיפוליו של מסמר.
 
בוועדת החקירה היופעלו חמישה חברים של האקדמיה למדעים — ביניהם [[בנג'מין פרנקלין]] שהיה אז שגריר [[ארצות הברית]] בפריז, הז'אן סילבאן באיי (Bailly) וה[[כימיה|כימאי]] [[אנטואן לבואזייה]] והרופא— וארבעה רופאים בעלי שם, ביניהם [[ג'וזף גיוטן]] (ממציא ה[[גיליוטינה]]). מי שנבחר להגן על התיאוריה בפני הועדה היה הרופא שארל דסלון (Deslon). דסלון היה מהבולטים בתומכיו של מסמר, שכן הוא היה חבר גם בפקולטה לרפואה הפריז ובחברה המלכותית לרפואה, אולם לפני תחילת עבודת הועדה מסמר פרסם מכתב גלוי לבנג'מין פרנקלין, בו הוא התנער מהגרסה של דסלון לתיאוריה שהמציא.
 
הועדה הקשיבה להרצאות של דסלון וחזתה במטופליו עוברים טיפולים, אך חבריה לא השתכנעו. הם ערכו גם ניסויים שונים על מנת לבחון את התיאוריה. בין השאר, הם ניסו על עצמם סוגים שונים של טיפול, אך לטיפול לא היתה השפעה עליהם. בניסוי אחר הם ביקשו מדסלון להפעיל את כוחו על כוס מים אחת מבין חמש כוסות מים זהות, זאת מבלי לגלות למטופל באיזה כוס מדובר, ונוכחו כי המטופל מגיב לכוס הלא נכונה. בסיכומו של דבר, ולאחר שחברי הועדה חזו במספר ניסויים כושלים מעין זה, הם קבעו שאין כל ביסוס מדעי לתאורית המגנטיזם וכי הצלחת הטיפולים נובעת מדמיונם של המטופלים (מה שמאוחר יותר נקרא "[[אפקט פלצבו]]"). תהליך הבדיקה של הועדה ומסקנותיה פורטו בדוח שהועדה פירסמה לעיון הציבור הרחב, אך רבים מתומכיו של מסמר לא השתכנעו.
הוועדה קבעה שאין כל ביסוס מדעי לתאורית המגנטיזם וכי הצלחת הטיפולים נובעת מדמיונם של המטופלים (מה שבימינו נקרא "[[אפקט פלצבו]]").
 
בעקבות מסקנות הוועדה נאלץ מסמר לעזוב את פריז ב-[[1785]]. הוא חזר לווינה ולאחר מכן לגרמניה שם השתקע בעיירה מרסבורג בה מת בשנת [[1815]].