אנדראה פלדיו – הבדלי גרסאות

אנדראה די פייטרו דלה גונדולה (Andrea di Pietro della Gondola), נולד בפדובהב[[פדובה]] בשנת 1508. בצעירותובנעוריו הוכשר כסתת אבן ב[[פדובה]]בפדובה ובווב[[ויצ'נזהנצה|וויצ'נצה]], ואחר כך כאדריכל. המפגש בינו ובין האציל טריסינו (Trissino) מצייןגרם אתלמפנה המפנה המכריעמכריע בהתפתחותו המקצועית. טריסינו, היהשהיה האינטלקטואל המוביל בעיר ויצבוויצ'נזה.נצה, כתב שירה ודרמה, התענייןוהתעניין בפילוסופיה. טריסינו, הביא את אנדריאה לקחתאנדראה חלקלסייע בעבודות ההרחבה של ה[[וילה|ווילה]] שלו שניצבה בחוצות ויצ'נזהנצה. הוא הבחין בכישרונו של האדריכל הצעיר, ונעזר בו למימוש תוכניות הבנייה שלו. הוא גם צרף את אנדריאהאנדראה לקחת חלק בחוגלחוג האינטלקטואלים שהתכנס בביתו, וזאת אף שהלה היה בעל מלאכה, שלא מחוגי האצולה. טריסינו הוא זה שהעניקהעניק לו, באחד משיריו, את הכינוי "פלאדיופלדיו" (Palladio), שבו ייחס לו חכמהחוכמה אלוהית, כמו זו של אלת החכמה היוונית [[אתנה|פאלאס - אתנה]], שממנה גזר את השם. עם זיקתו החדשה לאצולה, זכה פלאדיופלדיו לגישה לחוגים ההומניסטיים של חבל [[ונטו]], ועד מהרה נמנה עם האדריכלייםהאדריכלים העסוקיםהמבוקשים ביותר באזור.

המפנה בעבודתו התכנונית חל בעקבות המסע ל[[רומא]] שערך בחברת טריסינו, לראשונה בשנת 1541 (בחברת טריסינו), אליהואליה חזר אחר כך פעמים נוספות (1547, 1554). המפגש עם הבניינים שראה ברומא, העתיקים ואלה בני זמנו, האירו את עיניו, והיו קרוב לוודאי גורם מרכזי להמשך יצירתו. ברומא מדד ושרטט את השרידים העתיקים מתוך שאיפה להכיר וללמוד את המבנים העיקריים באופן בלתי אמצעי, ומתוכם את מרכיביה שלמרכיבי האדריכלות העתיקה. בשנת 1554 פרסם פלאדיופלדיו את ספרו "עתיקות רומא" (L’antichita di Roma) שהוא, מעין מדריך למונומנטים העתיקים העיקריים של העיר, ולמעשה הוא החיבור הראשון מסוגו.

בנסיעהבמסעו השלישית שלוהשלישי לרומא הצטרף אליו דניאלה בארבארוברבארו (Daniele Barbaro). גם עבור אציל זה, ידען התרבות הקלאסית העתיקה, בנה פלאדיופלדיו וילה. הוא גם סייע לו בהוצאה לאור של תרגום לאיטלקית לספרו של האדריכל הרומי [[ויטרוביוס]]. בארבארוברבארו תרגם ופלאדיוופלדיו תרם שרטוטים פרי עטו.

==הבניינים של פלאדיופלדיו==

כ-140 יצירות אדריכליות שונות מיוחסות לפלאדיולפלדיו. חלק ניצבות עדיין על תילן. לגבי אחרות שנויותיש במחלוקתמחלוקת אם אמנם הן פרי תכנונו של פלאדיופלדיו. מבנים אחדים נהרסו, בשלמותם או בחלקם, ויש יצירות שלא הגיעו לידי ביצוע, שתכנונן מצוי על הנייר בלבד.

מבני הדת של פלאדיופלדיו הוקמו כולם בעיר [[ונציה]].

בחצר (אטריום) עשהתכנן פלאדיו שימוש בעמודיםעמודים קולוסאליים (כלומר עמודים שגובהם שווה לגובה שתי קומות). אלמנטהייתה זו הפעם הראשונה שבה השתמש באלמנט אדריכלי זה, הפךשהפך אחר-כך סימן היכר שלו בחזיתות של כנסיות, מבני ציבור ווילות, עשה כאן את הופעתו הראשונה.

מן החצר המוקפת סטווים (קלויסטר) שרד רק צד אחד, שנשתמרשהשתמר למלוא גובהו (שלוש קומות). נעשההוא שימושהשתמש בשלושה אורדריםסדרים שונים: [[הסדר הדורי|דורי]], [[הסדר היוני|יוני]] וקורינתיו[[הסדר הקורינתי|קורינתי]], אחד לכלבכל קומה, הוא ברוח האדריכלות הקלאסית ולפי המלצותיו שלהמלצות באדריכלהאדריכל הרומי ויטרוביוס. (ניתן להשקיף על החצר הזו מתוך מוזיאון האקדמיה. נא לשאול את השומרים במקום).

הכנסייה נמצאת בצפון העיר, ותכנונה החל עוד בשנות השלושים על ידי [[יאקופו סנסובינו]]. החזית שתכנן פלאדיופלדיו היא דוגמה יפה להתאמה של האורדרים שלסדרי הבנייה הקלאסית לחזית של כנסייה, תוך שימוש באורדרבעמודים קולוסאליקולוסאליים במרכז, ובאורדרובעמודים בגובה רגיל בצדדים. מעל הכניסה המרכזית קבע [[חלון תרמאלי]] (חלון מן הסוג שמצא בשימוש בבתי המרחץ הרומיים (thermae) העתיקים של רומא).

[[קובץ:SanGiorgioMaggiore20031231.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבט על האי עם כנסיית סן ג'ורג'יוו שתוכננה על ידי פלדיו]]

בנייתה נמשכה על-פני תקופה ארוכה, ונסתיימה ב-1601, זמן רב לאחר מותו של פלאדיופלדיו.

בחזית הכנסייה ניצבים ארבעתארבעה עמודיעמודים האורדר הקולוסאליקולוסאליים על גבי פדסטל[[כן]] גבוה, ואילו אלה של השוליים, שהם בגובה רגיל, הם חסריאינם פדסטלניצבים על כן. עיצוב חזית הכנסייה ספג ביקורת מפי רבים. תוכנית הכנסייה היא בעיקרה בסיליקהבזיליקה המחולקת על ידי שני טורי אומנות לאולם תווך ושתי סטראות. מעין אולם-ערב (טרנספט) מסתיים בשני קצותיו באכסדראות אפסידליות גדולות. האומנות מחוזקות ומעוטרות בעמודים קולוסאליים באורדרבסדר המורכב עם מערכת קורות (אנטבלטורה) מאוד גבוהה מאוד. העמודים הרגילים, המצויים בעיקר באכסדראות ובשוליים הם באורדרבסדר הקורינתי. העמודים ומערכות הקורות הם כולם באבן, ואילו יתר הבנייה - קירות וקמרונות - בנוייםהיא לבניםמלבנים ומטוייחיםמטויחות. חלונות תרמלייםתרמאליים מחדירים אור רב לאולם התווך ולסטראות. מקום המקהלה הוא בחלק האחורי, הנבדל למדי מן הפרסביטריום (מקום המזבח והפולחן).

הכנסייה נבנתה בהזמנתה של [[הרפובליקה של ונציה]], כאות תודה לאל, מאלה שהציל מן המגפה הקשה שפקדה את העיר (1575-7), מגפה שקטלה כרבע מאוכלוסיית העיר. מאחר שמגפות נתפסו כתולדה של זעם האל נבנתה כנסייה לישוע הגואל (il Redentore), שבבנייתה עסקו בין 1577–1592.

עיקר תפקידה שלתפקיד הכנסייה היה לשמש בטקס ביום השנה שנקבע לציון ההצלה מן המגפה. לכן בנה פלאדיופלדיו מבנה מאורךמוארך, שעיקרו אולם תווך מאורךמוארך, חסר אומנות או עמודים חופשיים. שלושה זוגות של קפלות, שבכל אחת מצוי שימוש בגומחותגומחות אפסידליות כפולות, נפתחו בצידי האולם לטקסים משניים. בקצה האולם נחה הכיפה על-גבי שלוש אפסידות במערך תלתני. בין המזבח למקום המקהלה שמאחור מפרידה מחיצת עמודים. מעל הקפלות נקבעו חלונות תרמלייםתרמאליים, המחדירים לכנסייה אור רב.

חזית הבניין דומה לזה של מקדש רומי, שבו שני עמודים ושתי אומנות אחוזים, באורדרבסדר קורינתי קולוסאלי, תומכים בגמלון. כיאה למקדש רומי, נעשה כאן שימוש בגרם מדרגות חזיתי, שגם מנע את הצורך בשימוש בפדסטליםבכנים לעמודים.

בראשית המאה ה-16 נמשכה התדרדרותההידרדרות המדינית והכלכלית של הרפובליקה של [[ונציה]], המעצמה הימית לשעבר, התדרדרותהידרדרות שהחלה עם עליית הטורקים ועם איבוד ייתרונהיתרונה בים התיכון, שנבעלאחר מגילוייגילוי העולם החדש וגילויופתיחת הדרכים החדשות למזרח. הרפובליקה של וונציה בראשית המאה ה-16 הביאה הרפובליקה של ונציה רבים מבני האצולה בעלי האמצעים לרכוש נחלות קרקע ביבשת (terraferma). ירדו ההשקעות במסחר לטובתירדו ונותבו התעצמותןלהתעצמות בחקלאות. מישורי חבל ונטו, הוא עמק הנהר [[פו (נהר)|פו]], הוא הנהר הגדול שלבצפון איטליה הצפונית, התאימו לכך מאוד. מנזרים בעלי קרקעות החלו ובעלי אחוזות פרטיות החלו להתעשר מן החקלאות. כדי לנהל את האחוזה וכדי להפיק מן החקלאות את המירב נדרשו הבעלים להיות נוכחיםלהתגורר במקום, להתגורר בו.

בנקודה זו תרמה האדריכלות יצירה ישנה-חדשה: הווילה, מונח שהושאל מן האדריכלות הרומית הקדומה, אותהשאותה הכיר פלאדיופלדיו מספרו של ויטרוביוס, (אך עדיין לא מןמ[[חפירה החפירותארכאולוגית|חפירות ארכאולוגיות]], (שהחלו בפומפייב[[פומפיי]] רק במחצית המאה ה-18). מראשית המאה ה-16, נוסף על שירותה את החקלאות, הווילה הכפרית החלה להיות גם יותר ויותר מקום מגוריו של האדון ומשפחתו. מאחר שהאדון נמנה גם על חוג אינטלקטואלי כלשהו בעיר הקרובה, הרי שהווילה נבנתה גם כך שתוכל לשרת אותו בעתות הפנאי שלו ומשפחתוושל משפחתו. הווילות הן מבנים קטנים מארמונות, שבהןשבהם נעשה איחוד שלאוחדו שתי פונקציות: חקלאות ופנאי.

הקומה העליונה, הישרהיישר מתחת לגג, הניכרת לרוב בחלונות קטנים, שימשה לאחסון התוצרת החקלאית. מתחתיה מצויה הקומה העיקרית של הבית, (Piano[[פיאנו nobile)נובילה]]. כאן מצויים אולמות וחדרים בגדלים שונים. הקטנים משמשים למגורים, והגדולים לאירוח וקיום נשפים. קומה זו נמצאה בדרך כלל מורמת מעל פני האזור הסובב, והחדרים זכו להיות מעוטרים בציורי קיר או בעבודות כיור על ידי מיטב אמני התקופה. מבני השירות, כמו המטבח, מגורי המשרתים וכיוצא בזה נמצאו על-פי רוב במרתף או באגף צדדי.

ה'[[בסיליקהבזיליקה]]' היא הבניין המפורסם ביותר של פלאדיופלדיו. מקומו המיוחס, הנסמך אל הכיכר המרכזית, בלבה שלבלב העיר ויצ'נזהנצה, וגודלו של הבניין ודאי תרמו לכך, אך גם תוכניתו וחזותו של הבניין. הייתה זו העבודה הגדולה הראשונה שהוזמנה מפלאדיומפלדיו. בחירה זו הביאה לסיומה התלבטות ארוכת שנים של פרנסי העיר בעניין עיצוב מחודש של "הארמון הציבורי" שבו התכנסה מועצת העיר, והיו בו גם משרדי המינהל המקומי וקפלה קטנה. את השם "בסיליקהבזיליקה" העניק לבניין פלאדיופלדיו עצמו, בראותו לנגד עיניו את הבניינים הציבוריים שנבנו בתקופה הרומית, שבהם התנהלו משפטים וחרצו דין.

היה זה ציפוי חדש למבנה קדום, והבעיה הייתה להתאים ציפוי קצבי לבניין בלתי רגולארי, שהיה מורכב משלושה גושי בנייה שונים במידותיהם, עם שני מעברים רחבים ביניהם. הבסיליקההבזיליקה היא אפוא בניין דו-קומתי העושהשבשתי שימוש,קומותיו בשתי הקומות, בטוריטורי אומנות, מחוזקות בעמודים אחוזים ובצמדי עמודים חופשיים, ואלה תומכים קשתות סרליאניות (קשת עם משקופים משני צדדיה הנתמכים כל אחד על זוג עמודים).

ההצלחההצלחתו שלושל פלדיו בתכנון הבסיליקההבזיליקה, בגיל צעיר, הייתה הסיבה הראשונה לפרסומו. אצילי ויצ'נזהנצה שהיו ממונים על הפיקוח על הבנייה, היו גם אלה שהזמינוהזמינו אצלו אחר-כך את תכנונםתכנון של וילות וארמונות. הבנייה שלבניית הבסיליקההבזיליקה הדו-קומתית הסתיימה בשנת 1614,. ופלאדיופלדיו לא זכה לראות בהשלמתה.

פלאדיופלדיו תכנן בחייו גשרים אחדים. תוכנית משלו לבניית [[גשר ריאלטו]] בוונציה לא התקבלנדחתה על ידי פרנסי העיר. לעומת זאת בנה את [[גשר בסאנו דל גרפה]] שהוא, [[גשר מקורה|גשר עץ מקורה]] בעיירה [[בסאנו דל גרפה]].

מפעל הבנייה האחרון של פלאדיופלדיו הוא [[התיאטרון האולימפי]] (Teatro Olimpico) בויצ'נזהנצה, המהווה עד היום, יחד עם הבסיליקההבזיליקה הניצבת בליבה שלבלב ויצ'נזהנצה ועם הווילה רוטונדה הניצבת בשוליה, את מוקד התיירות המרכזי בעיר. הבניין הוקם בשנים 1579/80 והוא כבר לא ראה בהשלמתו ובהפעלתו. התיאטרון הותקן בתוך בניין קיים. התיאטרון האולימפי נבנה בויצ'נזה בהשראתה שלבהשראת אגודה למדנית, שביקשה לקדם ולפתח פעילות אינטלקטואלית ברוח המורשת שלמורשת התרבות הקלאסית. ה"אקדמיה האולימפית של ויצ'נזהנצה" נוסדה בשנת 1555, בידי דניאל ברבארו ואנדריאהואנדראה פלאדיופלדיו ב-1555, כדי להעלות טרגדיות יווניות. תכנון חזית הבמה ותפאורתה עוצבהעוצבו לקראת העלאת המחזה הראשון, גרסה איטלקית פרי עטו של הרוזן טריסינו, של הטרגדיה הקלאסית [[אדיפוס]] המלך]] של [[סופוקלס]].

למתבוננים בקיר חזית הבמה ולכל מה שמצוי מעבר לה צפויה ההפתעההפתעה מלאה. החזית בנויה כמקובל, בשלוש קומות, ובה קרועים שלושה פתחים, ולה מראה המזכיר מאוד שער ניצחון רומי. שני פתחים נוספים, אחד מכל צד, קרועים בניצב בקירות הקצרים, הצדדיים, של צידי הבמה. פתחים אלה, הקיימים במערך כזה בתיאטראות הרומיים, שירתו את המחזה, באפשרם כניסות ויציאות של השחקנים לפי דרישות המחזה.

את קיר חזית הבמה הספיק פלאדיופלדיו לעצב במו ידיו. את העיצוב המיוחד שמעבר לקיר החזית כבר השלים תלמידו ויצ[[וינצ'נזו סקאמוצי]] (Vincenzo Scamozzi). משטח הבמה נמשך ועובר דרך חמשת הפתחים הרחק פנימה. האזור שמעבר לכל פתח מתאר רחוב או סמטה, וזה שמעבר לפתח המרכזי - שלוש סמטאות, ההולכות ונסוגות אל תוך הרקע כבציור [[פרספקטיבה|פרספקטיבי]]. אלא שלא מדובר בציור אלא בעצובבעיצוב ממש של חזיתות בניניםבניינים, הולכים וקטנים הולכים ומתרחקים מעיני הצופים. מאחר שמעבר לפתח המרכזי, הרחב מאוד מן האחרים, עוצבו שלוש סמטאות כאלה, הרי שבסך הכל עוצבו בתיאטרון שבע סמטאות. הייתה בכך התאמה נאה לתוכן המחזה שעבורו עוצבה הבמה הזו בראשונה - אדיפוס המלך - המתרחש בעיר היוונית [[תביתבאי]], עליהשעליה העיד [[הרודוטוס]] כי היו לה שבעה שערים.

בשנת 1414 הופנתה לראשונה תשומת הלב לכתב יד של החיבור "על אודות האדריכלות בעשרה ספרים" (De architectura libri decem) פרי עטו של האדריכל[[ויטרוביוס]] הרומי(Vitruvius), אדריכל רומי בן [[המאה הא'ה-1 לפסהלפנה"נ, [[ויטרוביוסס]] (Vitruvius). זהו הספר היחיד מסוגו שנותר מן העת העתיקה. הספר מנסח את עיקריה שלעיקרי האדריכלות של העולם הקלאסי, זו של יוון ורומי הקדומות. לספר הייתה השפעה מכרעת על אדריכלי ואומני הרנסאנס האיטלקי. עד מהרה תורגם הספר מלטינית לאיטלקית ולשפות האירופאיות האחרות, במידה רבה הוא הפך מעין ספר "מקודש" בידיהם.

אף על פי שוויטרוביוס ניסה ככל יכולתו להנהיר את רעיונותיו לקוראים, הבנת דבריו לא הייתה כל-כך פשוטה והצריכה פרשנות, בעיקר משום שהשרטוטים לספר, שאליהם הוא מפנה את קוראיו, לא שרדו. במאה השש-עשרה החלו לצאת לאור, בעיקר באיטליה, אך גם בצרפת, ספרים המוקדשים לאדריכלות. הייתה זו [[סוגה]] חדשה של ספרות מאויירתמאוירת, שהתבססה על ויטרוביוס. הספר היה מקור השראה לספרים בתאוריה אדריכלית שיצאו לאור במאה החמש עשרה ([[ליאון בטיסטה אלברטי]]) והשש-עשרה ([[סבסטיאנו סרליו]], [[ג'אקומו בארוצי דה ויניולה]]. ספרים אלה מלאומילאו בוודאי את הצורך לספרי הדרכה מעשיים לאדריכלים ובנאים המבקשים להשתית את עיצוביהם על יסודות האדריכלות הקלאסית, זו שאת שרידיה ראו סביבם בכל מקום. גם פלאדיופלדיו פרסם ספר תאורטי בשם '[[ארבעת הספרים על אודות האדריכלות]]', שיצא לאור בשנת 1570.

פלאדיופלדיו נפטר בשנת 1580. על אחדים ממפעלי הבנייה הגדולים שלו, כמו הבסיליקההבזיליקה בוויצ'נזהנצה וכנסיית סן ג'ורג'יו מאג'ורה בוונציה עוד המשיכו לעבוד זמן רב אחר-כך.

מורשת פלאדיופלדיו: הכל מחשיבים את פלאדיופלדיו כאדריכל תקופת הרנסאנס בעל ההשפעה הגדולה ביותר בתחום האדריכלות. הדבר מתבטא בתחומים אחדים, בראש וראשונה בהמשכיות הניכרת בשימוש בסגנונו, באירופה. אחד המתווכים העיקריים הראשונים לכך היה האדריכל האנגלי [[איניגו ג'ונס]] (Inigo Jones, 1652-1573). עוד באנגליה הושפע מספריהם של ויטרוביוס ופלאדיוופלדיו, אך רק הנסיעה לאיטליה הביאה אותו למגע בלתי אמצעי עם מורשת העולם הקלאסי ועם יצירותיו של פלאדיופלדיו.

האדריכלות של ג'ונס היא החוט המקשר לאסכולהלתנועת אדריכליתהאדריכלות שפעלההפלדיאנית באנגליה במאה ה18(Palladianism), הלאאסכולה היאאדריכלית תנועתשפעלה האדריכלותבאנגליה הפלאדיאניתבמאה (Palladianism)ה-18, שפטרונה העיקרי היה ה[[לורד בורלינגטוןברלינגטון]], ואדריכליה הבולטים היו [[קולין קמפבל]] ו[[ויליאם קנט]]. הלורד בורלינגטון הוא גם זהברלינגטון שרכשרכש באיטליה כמות ניכרת של תוכניות, חתכים ושאר שרטוטים פרי עפרונו של פלאדיופלדיו. אלה שמורים בארכיון ה[[מכון המלכותי של האדריכלים הבריטיים]] ([[RIBA]]), ומהווים מקור חשוב לחקר עבודתו של פלאדיופלדיו.

פלאדיופלדיו הוא האדריכל הנחקר ביותר כפי שמעידה הביבליוגרפיה העצומה שנכתבה אודותיו. בשנת 1959 הוקם בוויצ'נזהנצה "המרכז הבינלאומי ללימוד האדריכלות ע"שעל אנדריאהשם פלאדיואנדראה פלדיו" (Centro internazionale di studi di architettura Andrea Palladio [CISA]). המרכז מקיים אירועים, תערוכותותערוכות, מפרסםומפרסם כתב עת. הפרסום העיקרי הוא ה- Corpus Palladianum, שכל כרך ממנו מתעד וחוקר את אחד מן המבניםמהמבנים שבנה פלאדיופלדיו.

*רודולף ויטקובר, '''עקרונות הארכיטקטורה בעידן ההומניזם''', תרגום: רון פוקס, [[רסלינג]], 2010.