מרדכי גילת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 21:
בשנת [[1968]], לאחר שירותו הסדיר החל גילת בתפקידו כ[[כתב שטח]] בעיתון "[[על המשמר]]". במסגרת תפקידו זה סיקר את הנעשה ב[[עיריית תל אביב]], ב[[משטרת ישראל]] וב[[בתי המשפט בישראל|מערכת בתי המשפט]], כמו כן שימש כממלא מקום הכתב הצבאי של העיתון. בהמשך החל לפרסם [[תחקיר עיתונאי|תחקירים]], מאמרים ולכתוב במוסף העיתון "[[חותם (מוסף)|חותם]]".
 
בראשית [[1976]] גויס על ידי [[דב יודקובסקי]], ה[[עורך]] בפועל של עיתון "[[ידיעות אחרונות]]", לסגל העיתון ככותב תחקירים. מאז ועד תחילת [[2008]] נמנה עם הכותבים הבכירים של עתון ידיעות אחרונות, ניתן לו מדור קבוע במוסף הפוליטי של העיתון, "המוסף לשבת", והועמד לרשותו צוות תחקירנים. בין התחקירים הבולטים שפרסם לאורך השנים היו חשיפת [[שחיתות|שחיתויות]] כמו פרשת "[[הפגישה הלילית]]" ([[1986]]) שאחד המורשעים בה היה עו"ד [[רם כספי]], את "פרשת [[אריה דרעי]]" ([[1990]]), "פרשת הפסיכולוג אלי פלח" ([[1994]]) בשיתוף עם [[מלי קמפנר]], פרשת טובות ההנאה של [[מפכ"ל המשטרה]] [[רפי פלד]] ([[1995]]) אשר הובילה להתפטרותו, פרשת המעשים המגונים של [[יצחק מרדכי]] ([[2000]]), "[[פרשת האי היווני]]" ([[2002]]) המפרטת מערכת יחסים בין הקבלן [[דוד אפל]], [[אריאל שרון]] ו[[אהוד אולמרט]], פרשת [[יושב ראש הכנסת]] [[אברהם בורג]] ([[2001]]) ועוד רבות אחרות. בשנת 2000 זכה ב"[[פרס סוקולוב]]" לעיתונות הכתובה.
בין התחקירים הבולטים שפרסם לאורך השנים היו חשיפת [[שחיתות|שחיתויות]] כמו פרשת "[[הפגישה הלילית]]" ([[1986]]) שאחד המורשעים בה היה עו"ד [[רם כספי]], את "פרשת [[אריה דרעי]]" ([[1990]]), "פרשת הפסיכולוג אלי פלח" ([[1994]]) בשיתוף עם [[מלי קמפנר]], פרשת טובות ההנאה של [[מפכ"ל המשטרה]] [[רפי פלד]] ([[1995]]) אשר הובילה להתפטרותו, פרשת המעשים המגונים של [[יצחק מרדכי]] ([[2000]]), "[[פרשת האי היווני]]" ([[2002]]) המפרטת מערכת יחסים בין הקבלן [[דוד אפל]], [[אריאל שרון]] ו[[אהוד אולמרט]], פרשת [[יושב ראש הכנסת]] [[אברהם בורג]] ([[2001]]) ועוד רבות אחרות. בשנת 2000 זכה ב"[[פרס סוקולוב]]" לעיתונות הכתובה.
 
בתחילת [[2002]] הודיע לגילת עורך העיתון [[משה ורדי (עיתונאי)|משה ורדי]] על הורדת מדורו לאלתר, לטענתו של גילת כתוצאה מלחצים שהפעילו [[אברהם בורג]] ומקורביו על המו"ל [[ארנון מוזס]]. בתגובה יצא גילת לחופשה בת מספר שבועות וחזר ממנה רק לאחר החזרת מדורו.
 
ב[[פברואר]]בפברואר [[2008]] עזב גילת את ידיעות אחרונות והצטרף לסגל הכותבים של עיתון "[[ישראל היום]]". הוא תבע את מערכת ידיעות אחרונות בדרישה ל[[פיצויי פיטורים]], במסגרתה טען כי המו"ל [[נוני מוזס]] ועורכיו נהגו באופן פסול ולא אובייקטיבי, הפעילו [[צנזורה]], נקטו בהעדפת מקורבים ומנעו ביקורת על אישים שחפצו ביקרם ובמיוחד נגד ראש הממשלה דאז [[אהוד אולמרט]].{{הערה|{{nrg|[[לי-אור אברבך]]|מרדכי גילת: "בידיעות אחרונות הצרו צעדי בגלל תחקירים על שרון ואולמרט"|849/120|3 בפברואר 2009||1|1}}}}{{הערה|{{העין השביעית|אורן פרסיקו|מוטי גילת: מוזס מצנזר ידיעות|26092|16 בינואר 2010}}}} לבסוף הסתיימה התביעה בפשרה בבית-המשפט ונקבע שידיעות אחרונות ישלם לגילת סכום של 600 אלף ש"ח.{{הערה|{{עכבר העיר|גילי איזיקוביץ|ידיעות אחרונות יפצה את העיתונאי מרדכי גילת ב-600 אלף שקלים|797,209,44976|31 בינואר 2010}}}}
 
באפריל [[2008]] קבע בית משפט השלום שידיעות אחרונות וגילת פרסמו דברי לשון הרע ללא הצדקה ונהגו בחוסר תום לב בתחקיר על בתיה כרמון, שכיהנה בתפקיד מנהלת המחלקה לאשרות ולזרים ב[[משרד הפנים]]. בית המשפט גזר על הנתבעים פרסום הודעת התנצלות, פיצויים בסך 200,000 ש"ח וכיסוי הוצאות המשפט,{{הערה|[http://www.nevo.co.il/Psika_word/shalom/s03003438-159.doc פסק הדין]}} היה זה אחד מפסקי הדין החמורים נגד עיתון בישראל.{{הערה|‫{{NFC|רותי אברהם|מרדכי גילת וידיעות אחרונות פרסמו כזבים על בתיה כרמון|001-D-159270-00|9 באפריל 2008}}‬}}