ליאת דרור וניר בן גל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למרכז סוזן דלל |
|||
שורה 19:
במהלך השנים דרור ובן גל עברו לעסוק גם בהוראה וקיימו סדנאות תנועה והתבוננות, במקביל לניהול הלהקה ועבודתם ככוריאוגרפים,
אחרי אינתא עומרי יצרו את The Dance of Nothing (1999) למוזיקה של יובל מיכנמאכר בהשתתפות מוזיקאים פלסטינים. היצירה שהועלתה בתוך אוהל גדול שהוקם במיוחד ברחבת [[מרכז סוזן דלל]], והוצגה בהצלחה מסחררת בכל רחבי העולם ובכל פסטיבלי המחול החשובים באירופה, הייתה מעין ריטאול חיים של שבט החי במאהל במדבר בזמן שאופים עוגיות לאורחים. כשמסתיימת שעת הסיפור של האם הגדולה האהבה, המנוחה והריקוד, וכאשר העוגיות מוכנות, מגישים אותן הרקדנים לקהל. יצירה זו חתמה פרק בפעילותם לאחר שהבינו שהריקוד שלהם כדרך חיים לא יוכל להתקיים במציאות שסביבם בכרך תל אביב והם עברו להתגורר במצפה רמון, ייסדו את בית הספר של אדמה וכך אחרי למעלה מעשור של עשייה, כשהם בפיסגת ההכרה האמנותית שלהם בארץ וקנו להם שם בעולם, הם מחליטים לפתוח דף חדש בחייהם ועוברים לחיות וליצור במצפה רמון (2000), בלב המדבר.
הם ביקשו לחיות חיים שהמחול הוא חלק מהיומיום ולא אמנות מנותקת שמכתיבה קצב חיים מהיר ולא פעם מאד תחרותי. המדבר, מקום נטול גירויים חיצוניים ומלא בשקט ובמרחב אין סופי, שימש כתפאורה הראויה הנותנת השראה להתחדשות ואולי גם לחיבור שבין הריקוד לריפוי. שם הסבו מפעל קרמיקה נטוש באזור התעשייה של מצפה רמון, לסטודיו למחול ובו גם מרחב מגורים ואירוח. שמו של המקום הוא האנגר אדמה ובו פועלת להקתם, המקיימת סדנאות מחול וסופי שבוע של תנועה והתבוננות במדבר, שאינם מיועדים לרקדנים דווקא. כמו כן לצד הלהקה הקימו בית ספר לתנועה מחול וריפוי.
| |||