פתיחת התפריט הראשי

שינויים

←‏בלנהיים עד מלפלקה: מחיקת משפט חוזר
ב-[[1704]] תוכנית צרפת הייתה להשתמש בצבאו של ווילרווא בהולנד כדי לבלום את מרלבורו, בעוד טלארד צבא צרפת-בווריה תחת מאקס אמנואל ופרדיננד דה מארסין, מחליפו של וילאר, יצעדו עד וינה.
 
מרלבורו - בניגוד לרצון הולנד לשמור את כוחותיה בארצות השפלה - הוליך את כוחות אנגליה והולנד דרומה לגרמניה; מפקד אוסטריה אויגן באותו זמן נע צפונה לגרמניה עם צבא אוסטריה. מטרת תנועות אלו הייתה למנוע את התקדמות צבא צרפת-בווריה כלפי וינה; בינתיים, אויגן וצבא אוסטריה נעו צפונה מאיטליה. מטרת התנועות האלו הייתה למנוע את התקדמות צבא צרפת-בווריה כלפי וינה. כוחותיהם של מרלבורו ואויגן נלחמו נגד כוחות צרפת תחת טלארד ב[[קרב בלנהיים]] באוגוסט 1704, שהיה ניצחון מפואר עבור מרלבורו ואויגן. עקב התבוסה, נאלצה בווריה לצאת מן המלחמה ובאותה שנה אנגליה והולנד הצליחו לבקוע לספרד בנקודתה הדרומית, [[גיברלטר]].
[[קובץ:Malplaquet1.jpg|ימין|ממוזער|350px|קרב מלפלקה, נקודת מפנה במלחמה, 11 בספטמבר 1709]]
אחרי קרב בלנהיים, שני המפקדים מרלבורו ואויגן עוד פעם הופרדו, כשהראשון עובר לארצות השפלה בעוד השני עובר לאיטליה. ב-[[1705]], שני הצדדים בקושי התקדמו בכל החזיתות. מרלבורו ווילרווא נעו בארצות השפלה בהססנות, והמצב היה דומה לוילאר וללואיז איש באדן לאורך הריין וונדום ואויגן באיטליה. קיפאון זה נשבר בשנה הבאה, [[1706]], כאשר מרלבורו גירש את צבא צרפת מדרום ארצות השפלה בניצחון מכריע נגדו ב[[קרב ראמיאי]] במאי ובעקבותיו כיבוש [[אנטוורפן]] [[דנקרק|ודנקירק]]. גם הנסיך אויגן, מפקד כוחות אוסטריה, היה מוצלח ביותר; בספטמבר, לאחר שוונדום יצא לחזק את הצבא המרופט בהולנד, ספגה צרפת מכה קשה תחת הדוק ד'[[אורליאן]] נגד אויגן ודוכס סבויה בקרב [[טורינו]] שסייע בגירוש את צרפת מאיטליה.