פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין תקציר עריכה
{{שכתוב|סיבה=כתיבה עיתונאית-ספרותית|נושא=פוליטיקה}}
'''קשרי הון-שלטון''' הם קשרים עסקיים בין אנשי עסקים ובין משרת ציבור ([[פוליטיקאי]]ם, אנשי [[רגולציה]], פקידים בכירים), במסגרתם משרתי הציבור עושים שימוש בשררת השלטון כדי להטיב עם אנשי עסקים מסוימים. קשרים אלו מתווכים פעמים רבות על ידי [[שדלנות|שדלנים]] או [[עורך דין|עורכי דין]] הנשכרים לצורך זה. קשרי הון-שלטון הם סוג של [[שחיתות שלטונית]].
 
* '''הגישה הרציונלית''': גישה זו יוצאת מתוך נקודת הנחה כי האדם הוא רציונלי, קרי, האדם פועל מתוך חישוב הפסד ורווח מפעולותיו והוא מעוניין למקסם את הרווח כמה שיותר. לכן, שחקנים פוליטיים ושחקנים בשוק הפרטי מעוניינים למקסם את רווחיהם באופן שמעניק להם יתרון על פני שחקנים אחרים לעומת משקלם אם היו פועלים ללא אותו קשר של הון ושלטון. הפוליטיקאי היה צריך לזכות באהדת הציבור/שחקני מפתח ללא ההון שמספק לו בעל ההון ומצד שני בעל ההון היה צריך להתמודד בשוק החופשי ללא הפריווילגיות שהוא מקבל מהפוליטיקאי. ע"פ הגישה הרציונלית יש מספר הסברים לתופעה: מודל הסוכן (Principle-Agent) - הציבור מסמיך את הפוליטיקאי לטפל בענייניו מתוך אמונה כי הידע הייחודי של הנציג ישיג את המטרה. אבל בפועל הנציג מנצל את שליחותו כדי לקדם את האינטרסים של עצמו, או של גורמים זרים, על חשבון השולח. זה מתרחש מכיוון שהשולח או מטרות השליחות לא מוגדרים בבירור- הציבור הוא מושג ערטילאי לעומת חברה כלכלית שאת מטרותיה יקדם מקבל ההחלטות. כמו כן מידת השחיתות תגדל ככל שלנציג יש מרחב פעולה ושיקול דעת גדול יותר עקב הידע שיש לו או עקב כך ששליחותו לא הוגדרה בבירור.
:על בסיס הגישה הרציונלית טענה סוזן רוז-אקרמן (Rose- Ackerman) כי שחיתות נוצרת כאשר תמריצים כלכליים משפיעים בצורה לא חוקית על מערכת ההקצאה השלטונית-פוליטית. קרי, על ידי שוחד בעל ההון משיג תוצאה כלכלית שונה מזאת שהייתה מתקבלת לולא השוחד. הגישה הרציונלית לא מציגה את קשרי הון שלטון כבעיה מוסרית או כגורם שמועיל לכלכלה אלא מתארת את הקשר כתוצאה של מעורבות יתר של המדינה בכלכלה.
* '''הגישה התרבותית''': הגישה התרבותית מתקשרת לגישה הפסיכולוגית ומסבירה את קיומם של קשרי הון-שלטון באמצעות ניתוח מערכת הערכים והנורמות של החברה. השחיתות בכלל וקשרי הון-שלטון בפרט קיימים בחברות שנותנות לגיטימציה לתופעה וכך תופעות שנחשבות במערב לשחיתות נחשבות במדינות מתפתחות לנורמות, למשל מינוי קרובי משפחה לעמדות שלטון מה שמקובל במדינות מסוימות כי השליט חב חוב למשפחתו.{{הערה|Gabriella Montinola and Robert Jackman, " Sources of corruption- a cross country study," British Journal of Political Studies, 32, N. 1 (January 2002), p. 148}} נקודה זאת מתקשרת לנורמה נוספת והיא קבוצת הייחוס של הפקידים- במדינות מתפתחות הנאמנות השבטית קודמת לנאמנות לכלל הציבור ולכן [[עובד ציבור]] יבחר לקדם אנשים מהשבט שלו על פני טובת כלל הציבור. יחד עם זאת חשוב לציין כי הגישה התרבותית מתעלמת מכך שיכול להיות שלאזרחים במדינות הללו אין אפשרות למחות נגד השחיתות מכיוון שמדובר לרוב במדינות לא דמוקרטיות כמו כן שמדובר בהסבר חלקי שלא מסביר מדוע דפוס התנהגות זה נמשך יחד עם התעלמות ההסבר מגורמים אחרים מלבד התרבות- כלכלה ופוליטיקה למשל.
* '''הגישה הפונקציונלית''': גישה זאת רואה בשחיתות בכלל וביחסי הון ושלטון בפרט דפוס שממלא פונצקיה מסוימת בחברה. קרי, השחיתות ממלאת מקום שמערכות החוק נכשלות למלא, בגלל כשלים מבניים. הסוציאולוג רוברט מרטון (Merton){{הערה|שם=נבות,180|1=נבות, שחיתות פוליטית, עמ' 180-181}} לא רואה בשחיתות גורם שלילי אלא כיוצרת טוב חברתי מסוים או מספקת צורך חברתי חבוי. אחת הטענות שלו היא ששחיתות באה במטרה להתגבר על חסמים מבניים וביורוקרטיים- בין היחידות השלטוניות יש הרבה פעמים בעיות תיאום נוצרים חסמים לאספקת צורכי האזרח.{{הערה|Montinola and Jackman, " Sources of corruption", p.154}} כמו כן ככל שהיחידות המנהליות מתרבות הן נהיות עצמאיות בשיקול דעתן ולכן קשה יותר לקדם יזמות כלכלית אל מול הקושי לתאם בין היחידות בזמן סביר ולמנוע התערבות של יחידות שלטוניות אחרות בתהליך. במצב הזה לגורמים פרטיים בעלי הון יש אינטרס לספק טובות הנאה לפקידים כדי לקדם אג'נדה כלכלית מסוימת. ע"פ הגישה קשרי הון- שלטון מצילים בעצם את המדינה מידי פקידות לא יעילה על ידי התערבות בתהליך קבלת ההחלטות ותיקון מסוים של סרבולו.{{הערה|שם=נבות,180}}
* '''הגישה הפוסט פונקציונלית''': הגישה הפוסט פונקציונלית בדומה לגישה הפונקציונלית רואה את החברה כמערכת כאשר השלטון הוא מערכת משנה של החברה והוא ממלא פונקציה של סדר ויציבות. השונה הוא שהגישה הפוסט פונקציונלית לא רואה את השחיתות כממלאת פונקציה חבויה אלא תוצאה של קידום אינטרסים של קבוצות. חלק מהמקרים האמפיריים שמסבירה הגישה הן מדינות שעברו משלטון אוטוריטרי לשלטון דמוקרטי.{{הערה|נבות, שחיתות פוליטית, עמ', 191}} במהלך המעבר לדמוקרטיה התפתחו אינטראקציות בין האליטות העסקיות שרצו לקדם או לשמר את כוחן במדינה ובין הדרג השלטוני שרצה גם כן לבסס או לשמר את כוחו. מקרים נוספים נגעו בפוליטיקאים מקומיים שעל מנת לגייס תמיכה היו צריכים לגייס הון ולשם כך חילקו פריווילגיות לבעלי הון.{{הערה|Grant, Business and politics in Britain, p. 186}} פן נוסף של הגישה נוגע לשינויים שהתחוללו במערכת המפלגתית במדינות פרלמנטריות. ב-30 השנים האחרונות הנאמנות המפלגתית של הבוחרים ירדה מאוד והיכולת של המפלגות לגייס חברים חדשים או לשמור על הישנים ירדה בהתאם. זה בתורו השפיע לרעה על יכולתן של המפלגות לגייס כספים ממצביעים, מצד שני בעקבות התפתחות התקשורת והגלובליזציה מערכות בחירות נעשו יקרות יותר. כל זה מוביל לצורך לממן את המפלגות על ידי קשרים עם בעלי הון תמורת הטבות פוליטיות וכלכליות. פן נוסף של הגישה הפוסט פונקציונלית היא המתח שנוצר בין דמוקרטיה וקפיטליזם- הציבור מצפה מהשלטון לצמיחה ורווחה כלכלית, ומצד שני חלק מהאתוס הליברלי היא החירות הכלכלית. שילוב זה מביא לתלות של השלטון בהצלחתם של בעלי הון ולכן יש צורך לתאם את המדיניות הכלכלית עם האליטה העסקית-פרטית מה שמביא להשפעה הולכת וגדלה של בעלי הון על תהליכי קבלת ההחלטות. כך חודר היגיון השוק החופשי אל תוך ההיגיון הפוליטי ומשפיע על הפוליטיקה.{{הערה|שם, 19}}
המאפיין השני הוא ריכוזיות. ריכוזיות כשלעצמה לא מעידה על קשרי הון- שלטון. ריכוזיות מתייחסת למצב שבו חלק ניכר מכלכלת המדינה מרוכזת בידי מספר מצומצם של גורמים- מונופולים או שליטה במשק של המדינה, כפי שזה קיים במדינות קומוניסטיות. המימד הרלוונטי של ריכוזיות לקשרי הון שלטון הוא כאשר השליטה במשק מרוכזת בידי מספר מצומצם של גורמים אשר בעזרת אותה שליטה מסוגלים לקדם אינטרסים פרטיים באמצעות לחץ על מקבלי ההחלטות. מדובר אם כן ביכולת לעשות שימוש בכוח שוק לטובת כוח פוליטי. לדוגמה קבוצת שליטה אשר בבעלותה בנק, מפעלי תעשייה וכלי תקשורת תוכל לקדם את יעדיה בצורה טובה יותר מכיוון שתוכל להציע למקבלי ההחלטות גישה לתחומים רבים במשק. אבל גם ריכוז השליטה במשק בידי מונופולים לא תעיד על קשרי הון-שלטון, לשם כך צריך להיות למונופולים אינטרס ויכולת לקדם את יעדיהם בעזרת הממשל.
 
המאפיין השלישי הוא סוג המשטר. הקשר בין סוג ואופי המשטר ובין בעלי ההון אינו מתרכז במשטר אחד. במשטר הדמוקרטי, שבו מקבל ההחלטות תלוי בבחירתו על ידי הציבור, ע"פ הגישה הפוסט פונקציונלית הקשר בין התופעה לבין דמוקרטיה ליברלית מתרחש כאשר מקבלי ההחלטות תלויים בציבור מצד אחד ומצד שני בהמשך הצלחתם של בעלי ההון כמקור לרווחה כלכלית. למרות הסברה כי במשטרים דיקטטוריים הקשר יהיה קטן יותר בשל ריכוזיות המשק ואי תלות השלטון בדעת הקהל. יחד עם אין הדבר נכון תמיד. לא בכל המשטרים הדיקטטורים השלטון מרכז בידיו את השליטה במשק, זה נכון בעיקר למשטרים קומוניסטים ואז הקשר הזה אינו מתקיים בצורתו הרגילה. אז נוצר שוק שחור שמהווה אלטרנטיבה למשק ובו יכולים גורמים פליליים, שכן מסוגלים לצבור הון מסוים, להשפיע על פקידים מקומיים באמצעות שוחד. הדוגמה לכך היא השחיתות בברית המועצות שבה הביורוקרטיה הלא יעילה הביאה לאמונה בציבור כי הדרך היחידה להתגבר על כשלי המערכת היא באמצעות שוחד פקידי ממשל. במשטרים דיקטטוריים לא אידאולוגיים כן קיים הקשר בין הון ושלטון מכיוון שהשלטון, שאינו נבחר על ידי הציבור, חייב לשמור על רמת חיים גבוהה מספיק כדי להבטיח את שרידותו ואם לשלטון אין מקורות מימון עצמאיים כגון [[נפט]] או גז הוא חייב להסתמך על תמיכה של בעלי הון תמורת מתן פריווילגיות פוליטיות כגון רגולציה, מכסים, רישיונות וזיכיונות. בזמן המלחמה הקרה, לדוגמה, בעלי הון שחששו מפני הפיכות קומוניסטיות במדינות אמריקה הלטינית והעולם השלישי בכלל תמכו במשטרים דיקטטורים ימניים, בעידודה של ארצות הברית, על מנת לשמור על האינטרסים הכלכליים שלהם במדינות הללו.{{הערה|Greg Grandin, The last colonial massacre: Latin America in the cold war ( Chicago: the university of Chicago press, 2004), p.7}} לא רק הממשל תלוי בבעלי ההון במדינות השונות אלא שגם אנשי העסקים תלויים בהחלטות הממשלה ולכן יש לממשל עצמאות מסוימת ויכולת ההצלחה של אנשי העסקים תלויה גם ביכולת התארגנותם.{{הערה|בן פורת, "עסקים ושלום: עלייתו ונפילתו של המזרח התיכון החדש," עמ' 185}} במשטרים דמוקרטיים וליברליים אין מגבלות על התארגנותם של אנשי עסקים ולכן יכולתם להשפיע דרך מכניזם מאורגן גדולה יותר, כל עוד פעולותיהם נשארות במסגרת החוק. במדינות דיקטטוריות הממשל יכול להטיל מגבלות על אנשי העסקים, כולל הלאמה של נכסיהם. כך למשל ברוסיה, למרות היותה מדינה דמוקרטית, ישנן מגבלות רבות על התארגנותם של אנשי עסקים שמזוהים עם האופוזיציה, כולל השלכתם לכלא.{{הערה|נבזלין בעקבות הרשעת חודורקובסקי: "קיוותי אך התבדיתי", כלכליסט, 28 בינואר 2010, http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3464623,00.html}} יחד עם זאת צריך לזכור כי פגיעה באנשי עסקים והלאמת נכסים עלולה להביא לפגיעה משמעותית בהשקעות במדינה מה שעלול להוריד את רמת החיים במדינה ולהביא לפגיעה בחוסן השלטון.
 
== הון ושלטון בישראל ==