הסכם ריבנטרופ–מולוטוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור להתקפה (צורת קרב)
שורה 3:
 
==רקע==
היחסים בין גרמניה לפולין היו תקינים אחרי חתימת הסכם אי-ההתקפה ב-[[1934]], עד אשר החליטה גרמניה לדרוש כי [[העיר החופשית דנציג]] (שהייתה קשורה עם פולין בהסכם מכס) ו[[המסדרון הפולני]], אשר ניתן לפולין ב[[חוזה ורסאי]] יסופחו אליה. שר החוץ הפולני, [[יוזף בק]], דחה את תביעות גרמניה, למרות הצבא החלש של פולין (שעיקר כוחו היה חיל ה[[פרשים]]), משום שקיבל ערבויות מ[[בריטניה]] ומ[[צרפת]] לעזרה במקרה של [[התקפה (צורת קרב)|התקפה]]. [[היטלר]] לא הרפה והמשיך לאיים ב[[מלחמה]], כי חשב שיצליח לחזור על הישגיו בסיפוח [[חבל הסודטים]] של [[צ'כוסלובקיה]]. פולין הייתה נחושה בדעתה, למרות הסכמת המעצמות לסיפוח דנציג לגרמניה אם זו תיתן ערבויות למסחר של פולין. היטלר לא חשש ממדינות [[המערב]], אך חשש מתגובת ברית המועצות ולכן לא תקף. הוא סירב להצעות תיווך [[הונגריה|הונגריות]], [[איטליה הפשיסטית|איטלקיות]] ו[[חבר הלאומים|בינלאומיות]] בין גרמניה לפולין, מן הצד השני ל[[סטלין]] היו תוכניות משלו לבצע מהפכה עולמית. סטלין קיים שיחות על ביטחון משותף עם צרפת ואנגליה ומצד שני החליף את שגריר ברית המועצות בברלין, יעקב סוריץ היהודי ובמקומו נשלח מרקלוב.
 
ההשמצות והעלבונות ההדדיות נעלמו, נפתח שלב חדש. לאחר [[הסכם מינכן]] הדיח סטלין את שר החוץ [[מקסים ליטבינוב]] ומינה את [[ראש ממשלה|ראש הממשלה]] [[ויאצ'סלב מולוטוב]] כ[[משרד החוץ (כללי)|שר החוץ]].