הסכם ריבנטרופ–מולוטוב – הבדלי גרסאות

היחסים בין גרמניה לפולין היו תקינים אחרי חתימת הסכם אי-ההתקפה ב-[[1934]], עד אשר החליטה גרמניה לדרוש כי [[העיר החופשית דנציג]] (שהייתה קשורה עם פולין בהסכם מכס) ו[[המסדרון הפולני]], אשר ניתן לפולין ב[[חוזה ורסאי]] יסופחו אליה. שר החוץ הפולני, [[יוזף בק]], דחה את תביעות גרמניה, למרות הצבא החלש של פולין (שעיקר כוחו היה חיל ה[[פרשים]]), משום שקיבל ערבויות מ[[בריטניה]] ומ[[צרפת]] לעזרה במקרה של [[התקפה (צורת קרב)|התקפה]]. [[היטלר]] לא הרפה והמשיך לאיים ב[[מלחמה]], כי חשב שיצליח לחזור על הישגיו בסיפוח [[חבל הסודטים]] של [[צ'כוסלובקיה]]. פולין הייתה נחושה בדעתה, למרות הסכמת המעצמות לסיפוח דנציג לגרמניה אם זו תיתן ערבויות למסחר של פולין. היטלר לא חשש ממדינות [[המערב]], אך חשש מתגובת ברית המועצות ולכן לא תקף. הוא סירב להצעות תיווך [[הונגריה|הונגריות]], [[איטליה הפשיסטית|איטלקיות]] ו[[חבר הלאומים|בינלאומיות]] בין גרמניה לפולין, מן הצד השני ל[[סטלין]] היו תוכניות משלו לבצע מהפכה עולמית. סטלין קיים שיחות על ביטחון משותף עם צרפת ואנגליה ומצד שני החליף את שגריר ברית המועצות בברלין, יעקב סוריץ היהודי ובמקומו נשלח מרקלוב.