הוועד היהודי-האמריקאי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ פתיח
שורה 7:
הארגון הוקם ב[[ניו-יורק]] בפברואר [[1906]] על ידי 35 מבני האליטה היהודית-אמריקנית ממוצא גרמני. ברקע היווסדו עמדה מצוקת יהודי [[יהדות רומניה|רומניה]] ו[[יהדות רוסיה|רוסיה]] בשנים שקדמו להקמתו. מטרתו הייתה למנוע פגיעה בזכויות האזרחיות והדתיות של היהודים בעולם, לדאוג לשמירה על יכולתם הכלכלית והתרבותית ולארגן סיוע כמענה למצוקות. למעשה הוועד היה הארגון האתני-דתי הראשון בארצות הברית שנוסד למען הגנה על זכויותיו וזכויות בני עמו או דתו בחוץ לארץ.
 
בשנותיו הראשונות, הוועד היה הארגון החשוב ביותר של יהודי ארצות הברית, כאשר גם המהגרים חשו תלות במנהיגיו. הארגון שאב כוחו לא ממספרים, אלא מן האיכות ומן המעמד של חבריו שנבחרו בקפידה. בדרך כלל עמדו בראשו יהודים שהתערו היטב בחברה, מבוססים כלכלית ונטייתם הדתית רפורמית. למשל, [[אוסקר שטראוס]] (Strauss), שהיה שר העבודה וידיד התנועה הציונית, השופטים [[מאיר סולצברגר]] (Solzberger), שהיה הנשיא הראשון של הוועד, ו[[לואי מרשל]] (Louis Marshall), שהחליפו ב-[[1912]], ובעל ההון [[יעקב שיף|ג'ייקוב שיף]] (Schiff).
 
הוועד רשם הצלחה ראשונה כאשר במסע ציבורי נמרץ ומוצלח, בהנהגת מרשל ושיף ביטלה [[ארצות הברית]] חוזה עם [[רוסיה]] בתגובה ליחסה אל היהודים. האוריינטציה של הוועד הייתה כלפי אמריקניזציה רבה ככל האפשר, התנגדות ללאומיות יהודית בארצות הברית, כמו גם "התיישרות" ככל האפשר עם עמדת הממשל, ומכאן יחסו המסויג כלפי ה[[ציונות]]. הארגון לא שאף להיות ארגון המונים. בוועד היו מספר מצומצם של כמה עשרות חברים, רובם תומכים פיננסיים ומיעוטם בתפקידי ביצוע, וכוחו נבע ממשקלם הסגולי ומקשריהם עם הממשל. אפילו הרחבת בסיסו הייצוגי נעשתה בפיקוח קפדני של מייסדיו. בין מלחמות העולם הפך מארגון של יוצאי גרמניה לארגון מגוון יותר, אם כי הדומיננטיות בו הייתה עדיין של יוצאי [[גרמניה]] בני דור שני ושלישי. כן הפך מארגון אנטי-ציוני ללא-ציוני, למשל, נכון היה לסייע ליהודי א"י כפרטים, אך לא על בסיס מדיני ועם זאת הוועד הביע תמיכה ב[[הצהרת בלפור]].