הבדלים בין גרסאות בדף "הגניזה החרסונית"

מ
מ (הגהה)
 
==הפולמוס על הגניזה==
על מקוריותם של המסמכים והחפצים שבאוסף הגניזה החרסונית ניטשו, במשך השנים, ויכוחים עזים. לדעת חוקרים ורבנים שאינם נמנים עם [[חסידות חב"ד]], רוב המסמכים הם מזויפים ואינם יכולים אף להיות העתק של כתבי יד אותנטיים. לעומתם סברו שלושת אדמו"רי חב"ד האחרונים, שהמסמכים אמיתיים לחלוטין. בתחילה אף נטען שהם המסמכים המקוריים, אולם לאחר שהוכח בבדיקות מעבדה שסוג הנייר עליו נכתבו המסמכים לא היה קיים במאה השמונה עשרה, חזראז בוהבהיר האדמו"ר ר' יוסף יצחק שניאורסון מדעה זו, וטען כי אמנם אין הם המסמכים המקוריים, אלא העתק נאמן למקור של המסמכים המקוריים. מזכירו של האדמו"ר יחזקאל פייגין הוסיף וציין, כי על פי השוואה לכתבי יד ידועים של הבעש"ט, של ר' מנחם מנדל מהורודנא ושל בעל התניא - "נראה כי כל הכתבים האלה הבאים מהגניזה אינם אלא העתקות, כתב יד מעתיק בלבד"{{הערה|[http://www.daat.ac.il/daat/vl/igrottnia/igrottnia08.pdf אגרות בעל התניא וחכמי דורו], עמ' רמ"א}}.
 
הראשון שטען שמסמכי הגניזה הם זיוף, היה [[חיים נחמן ביאליק]]{{הערה|רשומות, כרך ב', תל אביב תרפ"ב, עמ' 383-386}}. לטענותיו הצטרפו החוקרים [[שמעון דובנוב]], [[מאיר בלבן]], [[גרשם שלום]] ועוד. גם בקרב החוגים הדתיים נשמעו קולות מערערים על הגניזה, ואפילו מזכירו של ה[[ריי"ץ]], רבי [[חיים ליברמן]] טען כי הכיר את זייפן המכתבים{{הערה|1=ספר הזיכרון לר' משה ליפשיץ עמ' ק"מ (ניו יורק, תשנ"ו), הובא [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20408&st=&pgnum=691 כאן]}}. האדמו"ר רבי [[חיים אלעזר שפירא]] מ[[מונקאץ']], מערער על נאמנותם: "ידי זרים המזייפים שלטו בהם", "השמר והזהר מבלי תאמין בם", ו"המכתבים האלו החשודים בזיוף"{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/9/2648&search=%d7%94%d7%92%d7%a0%d7%99%d7%96%d7%94+%d7%94%d7%97%d7%a8%d7%a1%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa מתוך מכתבו של האדמו"ר ר' מנחם מנדל שניאורסון]}}. גם האדמו"ר רבי [[אברהם מרדכי אלתר]] מ[[חסידות גור|גור]] כתב כי "המכתבים אשר נדפסו מחדש בחותם הבעש"ט ז"ל כולם מזויפים"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=25485&st=&pgnum=95 צבי יצחק אברמוביץ, "האדמו"ר מגור - ביבליוגרף מובהק", בתוך תגים, קובץ ביבליוגרפי תורני מדעי, בעריכת מאיר וונדר, בני ברק תשכ"ט, עמוד 95]}}.
446

עריכות