היסטוריה של ממלכת ירדן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1גולגולות
מ הוספת קישור להארגון לשחרור פלסטין
שורה 131:
בו זמנית בגדה המזרחית, אחת ההשפעות של ההגירה הניכרת אליה בשנים אלו, אשר בשנת 1967 הביאה לראשונה לשוויון מספרי בין שתי הגדות, הייתה העתקתו של השסע הקיים בין שתי הגדות לתוך הגדה המזרחית, ושילובו בתוך השסע הישן בין המחוזות הדרומיים השבטיים, שאוכלסו בעיקר בבדואים ועובדי אדמה, לבין המחוזות הצפוניים המפותחים, אשר אוכלסו בעיקר בבעלי מלאכה ומקצועות חופשיים. כך הפך הסכסוך הישן מימיה הראשונים של ירדן לסכסוך הרי גורל, אשר לימים נדמה היה כי עתיד להביא לסופה של ממלכת ירדן. כמו כן, מבחינת תושבי הגדה המזרחית, ההגירה הנרחבת של תושבי הגדה המערבית הביאה לתחילתו של עימות חזיתי בין הזהות הלאומית הירדנית, כפי שהתגבשה בימי שלטונו של עבדאללה והתבססה על המאפיינים המשותפים לכלל תושבי ירדן, ובין הזהות הלאומית הפלסטינית, כפי שהתגבשה בימי המנדט הבריטי בארץ ישראל ובמלחמת 1948. לעימות זה הייתה חשיבות ראשונה במעלה להתפתחותה ולעיצובה של הזהות הירדנית, כפי שקיימת כיום. במצב בו תושבי הגדה המזרחית נאלצו להתמודד למול גורם זר, בעל תודעה לאומית נפרדת, הדרך לעשות זאת הייתה באמצעות אימוצה של תודעה לאומית משלהם, ובמקרה זה תודעה לאומית ירדנית, שהייתה מוכנה לאימוץ. אין פלא, לאור זאת, כי ההגירה הנרחבת מהגדה המערבית, נוסף על השפעותיה הכלכליות והפוליטיות, הביאה בשנים הבאות לצמיחתה המואצת של זהות לאומית ירדנית מופרדת, אשר, חרף שורשיה מימיו של עבדאללה, התבססה בעיקרה על ההבדלים בינה לבין הזהות הפלסטינית. עימות חזיתי זה, אשר עיצב ועודנו מעצב את הזהות הירדנית, עתיד להתפרץ במלוא עוזו במהלך השנים שלאחר מלחמת 1967, ולהתוות את גורלה של הממלכה הירדנית, לכאן או לכאן{{הערה|נבו, '''ירדן: החיפוש אחר זהות''', עמ' 141-138}}.
 
החיכוך בין הפלסטינים לתושבי ירדן הוחרף במהלך שנות ה-60 כתוצאה מהתערבותן של מדינות ערב, ובראשן מצרים בראשותו של גמאל עבד אל-נאצר, כנגד המדיניות הירדנית כלפי הגדה המערבית. במסגרת ניסיונותיה של מצרים להוכיח את מחויבותה לפתרון בעיית פלסטין, פעל נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, להקמתו של ארגון פלסטיני חדש אשר נועד להוות ארגון גג לכלל הארגונים הפלסטינים הקיימים. במהלך חודש ינואר 1964, במהלך כינוס הליגה הערבית בקהיר, התקבלה החלטה בדבר הקמתו של הארגון הפלסטיני המדובר, אשר זכה לשם "[[הארגון לשחרור פלסטין]]" (אש"ף). כמנהיג הארגון נבחר אחמד שוקיירי, בעברו חבר בממשלת כל פלסטין, ומי שכיהן כנציג פלסטין בליגה הערבית. בעקבות החלטת הליגה הערבית על הקמתו של אש"ף, יזם שוקיירי כינוס של ועידה פלסטינית בשטח ירושלים המזרחית, אשר התקיימה בתאריך 28.5.1964 בירושלים. במהלך הכינוס אושר מסמך "האמנה הלאומית הפלסטינית", וכן תקנון היסוד של אש"ף. צעד זה, שסימן את הנתק והיריבות ההדדית בין מצרים וירדן, הוביל פלסטינים רבים לזנוח את הטענה הירדנית, ולאמץ את טענתו של אש"ף לפיה על העם הפלסטיני לפעול בכוחותיו למען השגת מטרותיו, ולא להשאיר זאת לידי מדינות ערב{{הערה|Hamid Rashid, '''What is the Plo?''', Journal of Palestine Studies, 4:4 (1975), pp. 90-109}}. במהלך התקופה, השימוש בביטוי "הישות הפלסטינית" הלך והתפשט בקרב האוכלוסייה הפלסטינית בירדן, ובמיוחד ברחבי הגדה המערבית, למורת רוחו של השלטון הירדני אשר תפס סיסמה זו כחתרנית, אך לא עלה בכוחו להכחידה לחלוטין{{הערה|בארי, '''הפלסטינים תחת שלטון ירדן – שלוש סוגיות''', עמ' 18-9}}.
 
==ממלחמת 1967 ועד לעלייתו לשלטון של המלך עבדאללה השני==