נישואים בישראל – הבדלי גרסאות

טקסי '''ה[[נישואים]] בישראל''' נערכים על ידי איש דת אשר הוסמך לבצע אותם על ידי אחת מ[[דת בישראל|הרשויות הדתיות בישראל]]. המערכת הקיימת בישראל מבוססת על חלוקה לקהילות דתיות ועל רשויות דתיות מוכרות, שיטה שהתקיימה עוד ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|תקופה העות'מאנית בארץ ישראל]] ובתקופת [[המנדט הבריטי]],{{הערה|1=סימן 51 ל[[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]]}}, והשתכללה עם הקמת [[הרבנות הראשית לישראל]] ו[[בית דין רבני|בתי הדין הרבניים]].

[[חוק גיל הנישואין]] מתיר נישואים רק לאחר ששני בני הזוג הגיעו לגיל 18 שנה (בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להתיר נישואים בגיל צעיר יותר). בשנת 2008 נישאו בישראל 50,038 נשים, 44,870 מהן נישאו לראשונה. הגיל הממוצע של נשים שנישאו לראשונה עמד על 24.7, גידול של 2.3 שנים מאז 1980.{{הערה|1=[http://www.cbs.gov.il/www/hodaot2011n/11_11_050e.doc Selcted Data for international Women's Day 2011] {{DOC}}}}.

הסמכות הדתית לביצוע טקסי נישואים של יהודים היא [[הרבנות הראשית לישראל]]. הסמכויות הדתיות ה[[דת בישראל#הנצרות בישראל|נוצרית]], ה[[דת בישראל#האסלאם בישראל|מוסלמית]] וה[[דרוזים#הדרוזים בישראל|דרוזית]] בישראל, מסדירות את טקסי הנישואים והגירושים של הרשומים בקהילותיהן. אין היתר חוקי לקיום טקסי נישואים בין זוגות המשתייכים לשתי דתות שונות או בקרב דתות שאינן מוכרות על ידי המדינה, ויהודים בפרט מוגבלים לנישואים וגירושים על פי [[ההלכה היהודית]].{{הערה|סעיף 2 לחוק שיפוט בתי־דין רבניים התשי"ד 1953 קובע: "נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה". הוראה זו חלה גם לגבי נישואי יהודים שאינם אזרחי ישראל. מכוח סעיף 3 לחוק, מוסמך בית הדין הרבני לדון גם בכל עניין "הכרוך בתביעת הגירושין" על-פי דין תורה}}. אחד מתחומי האחריות של [[משרד הפנים]] בישראל הוא הרישום של טקסי הנישואים. מדינת ישראל מתנה רישום של בני זוג כנשואים בכך שהנישואים ייערכו בטקס דתי מוכר, או בתנאי שהזוג מוכר כנשוי במדינה אחרת. סוגיית הנישואים האזרחיים היא סוגיה מהותית שנידונה רבות בישראל, בעיקר בקרב האוכלוסייה החילונית, כמו גם בקרב הזרמים היהודיים-דתיים הלא-אורתודוקסיים.

עם התחלפות השלטון העות'מאני בשלטון [[המנדט הבריטי]], קיבלו ענייני המעמד האישי הסדר חוקי ב[[דבר המלך במועצה על ארץ ישראל]], ששמר בעיקרו על ההסדר הטורקי בשינויים מסוימים. דבר המלך, וחקיקה מנדטורית נוספת כגון פקודת הירושה, קבעו אחת-עשרה [[עדה (אנתרופולוגיה)|עדות]] מוכרות: [[מוסלמים]], [[יהודים]], ותשע עדות [[נוצרים|נוצריות]],{{הערה|1=ואלה הן: העדה המזרחית-אורתודוקסית, העדה הלטינית-קתולית, העדה הארמנית-קתולית, העדה הסורית-קתולית, העדה היוונית-קתולית-מלכיתית, העדה הכשדית-אוניטית, העדה המרוניטית, העדה הסורית-אורתודוקסית והעדה הגריגוריאנית ארמנית.}}, שהן גוונים של [[נצרות קתולית|הנצרות הקתולית]] ו[[נצרות אורתודוקסית|הנצרות האורתודוקסית]]. החוק הותיר מחוץ להסדר ה"מילט" את כל התושבים שלא היו חברים בעדות המוכרות הללו, ונישואים שנערכו בארץ ישראל מחוץ לעדות הדתיות המוכרות לא זכו להכרה. נישואים קונסולריים נשארו מקובלים בתקופת המנדט הבריטי וגירושים אזרחיים שנערכו במדינות אחרות נרשמו וזכו להכרת רשויות המנדט. הפקודה המנדטורית נחקקה לצורך רישום הנישואין,{{הערה|1=Order-in-Council: "Order of Marriage and Divorce (Registration)".}}, אך לא לצורך קביעת האופן בו הנישואים ייערכו.

שאלת הדרך שבה ייערכו הנישואים נותרה פתוחה. המחוקק העות'מאני, ובעקבותיו המחוקק המנדטורי, לא העלו באותה העת מצב שבו אדם המשתייך לעדה דתית מוכרת ירצה להינשא בטקס לא דתי בתוך אותה עדה, ולכן לא הסדירו את העניין. כן נטען כי המונח "ענייני נישואין", המקנה לבית משפט דתי סמכות לפי סעיף 55 לדבר המלך, אינו חל, שכן אין המדובר בסכסוך או ב[[תביעה (משפט בישראל)|תביעה]]. [[פקודה (חיקוק)|פקודה מנדטורית]] בשם "פקודת הנישואים והגירושין (רישום)"{{הערה|[http://www.nevo.co.il/law_html/law01/317_001.htm פקודת הנישואים והגירושין (רישום)], באתר "נבו"}} הסדירה את רישום הנישואים והגירושים, אך לא את האופן שבו ייערכו. בפועל פורשה החקיקה כאילו בישראל, למעשה עד לשנת [[1953]] שבה נחקק חוק בתי הדין הרבניים, לא הייתה כל דרך לערוך נישואים פרט לנישואים דתיים.{{הערה|1=י. וינס, "דיני מעמד אישי", בתוך צ. זילביגר (עורך), '''סדרי שלטון ומשפט בישראל''', הוצאת המדפיס הממשלתי, 1954, 311.}}. כיום קבוצת האוכלוסייה של התושבים והאזרחים שאינם משתייכים לעדה דתית מוכרת ולכן מנועים מלהינשא בישראל מונה בעיקר עולים חדשים וילדיהם שעלו לישראל במהלך העשורים האחרונים. לפי נתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]], נכון לשנת [[2004]] כ-265,000 אנשים בישראל הם חסרי סיווג דתי.

בשנת [[1947]] הגיעו [[דוד בן-גוריון]] והסתדרות אגודת ישראל להסכם לפיו הממשלה שתקום בישראל תעשה כל שביכולתה כדי "למנוע פילוג בית ישראל לשניים".{{הערה|1={{סרטונים}} פרופ' [[אביעד הכהן]], [http://metzilah.sugia.net/source/%D7%93%D7%95%D7%99%D7%93-%D7%91%D7%9F-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/?id=513 ‫דויד בן-גוריון ונישואין אזרחיים] - החל מדקה 1:48 - על התייחסותו של בן-גוריון בדיוני הממשלה למניעת פילוג העם על ידי נישואים, באתר [[מרכז מציל"ה]]‬}}. התחייבות זו תורגמה לאחר קום המדינה להחלטה כי סוגיות המעמד האישי בישראל, בהן נישואים, ימשיכו להיות בסמכותן הבלעדית של הרשויות הדתיות. ההסכם, שזכה בהמשך לכינוי "[[מכתב הסטטוס קוו|הסכם הסטטוס קוו]]", ממשיך להתקיים בפועל גם היום ללא שינוי למרות הממשלות הרבות שהתחלפו מאז.

עם חקיקת [[הסכם קואליציוני|ההסכם הקואליציוני]] הראשון, בין [[מפא"י]] ובין המפלגות הדתיות, נכללה הסכמה זו בהסכם.{{הערה|1=חיים כהן, "כפייה דתית בישראל" בתוך '''ספר ברנזון, כרך ב' - בני סברה''', הוצאת נבו, 2000}}.

אף על פי כן, מדינת ישראל מכירה בטקסי [[נישואים אזרחיים]] או טקסי נישואים דתיים שנערכו מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כתוצאה מכך, זוגות רבים אשר אינם רשאים להתחתן בישראל, או זוגות אשר בוחרים שלא להתחתן במסגרת דתית, טסים למדינה אחרת ומתחתנים שם. נכון לשנת 2000, אחד מכל עשרה ישראלים התחתן בחו"ל, לרוב משום שלא היה רשאי להתחתן בישראל. בקרב 2,230 מן הזוגות שהתחתנו בחו"ל, שני בני הזוג היו ישראלים, בעוד שבקרב 3,660 הזוגות האחרים בן זוג אחד היה ישראלי והאחר לא.{{הערה|{{הארץ|שחר אילן|400 כלות ל-1,000 גברים|1.1146692|18 באוקטובר 2006}}.}}.

רוב המוסלמים בישראל הם מוסלמים [[אסלאם סוני|סונים]]. בשנת 1921, שנה לאחר הקמת [[המנדט הבריטי]], מינה הנציב הבריטי [[הרברט סמואל]] את [[אמין אל-חוסייני]] ל[[מופתי]] של [[ירושלים]]. בשנת [[1922]] הקימו הבריטים את [[המועצה המוסלמית העליונה]] כסמכות הדתית המוסלמית במהלך תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל ואמין אל-חוסייני מונה לעמוד בראשה. המועצה פורקה בשנת [[1948]] על ידי [[ירדן]], אך הוקמה מחדש בשנת [[1967]] בירושלים לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. טקסי הנישואים המוסלמיים בישראל מנוהלים בהתאם לחוק ולמנהגים המוסלמים, ונישואים בין חברי קהילות דתיות שונות אינם מורשים. [[בית הדין השרעי|בתי הדין השרעיים]] עוסקים בסוגיות המעמד האישי של חברי הקהילה המוסלמית בלבד.{{הערה|שם=האשם סואעד}}

ה[[דרוזים]] לא הוכרו כעדה מוכרת הנפרדת מן העדה המוסלמית עד שנת [[1957]]. בשנת [[1962]] נחקק חוק בתי הדין הדרוזים, שנתן גושפנקה חוקית למערכת בתי הדין הדרוזים, המקבילה לבתי הדין הרבניים והשרעיים, ולבתי הדין של העדות הנוצריות השונות.{{הערה|1=[http://www.e-mago.co.il/e-magazine/druze.html על התפתחות המעמד החוקי של העדה הדרוזית], באתר אימגו}}.

ההסדר הקיים בנוגע לנישואים בישראל שנוי במחלוקת בכמה היבטים, הנוגעים למעמדם של בני העדות הלא מוכרות וזרמים שונים בתוך העדות, והיעדרם של מנגנונים להסדרת נישואים בין-דתיים או נישואים אזרחיים בישראל. התומכים בהסדר רואים בו הכרח שנועד למנוע את פיצולו של [[עם ישראל]], בעוד מתנגדיו טוענים כי הוא מהווה פגיעה חמורה ב[[זכויות אזרח|זכויות האזרח]]. החוק מכיר רק בחלק מהעדות כעדות שיכולות לנהל טקסי נישואין וגירושין. משכך, בני דתות שונות, ובהם למשל ה[[נצרות פרוטסטנטית|נוצרים הפרוטסטנטים]], אינם יכולים לקיים טקסים כאלה בישראל. בנוסף, ככל שמדובר ביהודים, מאחר שעל הנישואים והגירושים מופקדת [[הרבנות הראשית לישראל|הרבנות הראשית]], בעלת האוריינטציה ה[[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]], אין בפועל אפשרות לקיום טקסי נישואין וגירושין בעלי אופי [[יהדות קונסרבטיבית|קונסרבטיבי]] או [[יהדות רפורמית|רפורמי]]. כמו כן, הנחיות מדינת ישראל אינן מאפשרות עריכת טקסי [[נישואים בין-דתיים]], ואוסרות על רשמי הנישואים המוסלמים להשיא מוסלמים ליהודיות ונוצריות ללא שאלה המירו את דתן לאסלאם. כלל זה יכול לעתים להביא ל[[אבסורד]]: אם אישה יהודיה נישאת לגבר מוסלמי בטקס שנערך על ידי [[קאדי]], הם מוכרים כנשואים על פי הדין המוסלמי (המאפשר נישואים של גבר מוסלמי לאישה יהודיה או נוצרייה ללא צורך בהמרת דתה) אך לא מוכרים כנשואים על פי הדין היהודי. יוצא אפוא, שלפי הדין האישי של הצדדים, שהוא החוק במדינת ישראל לענייני נישואים וגירושין, הגבר נחשב לנשוי בעוד היא נחשבת רווקה.{{הערה|שם=מעמד האשה בחברה ובמשפט|פרנסס רדאי, כרמל שלו, מיכל ליבן-קובי, '''מעמד האשה בחברה ובמשפט'''. [[הוצאת שוקן]], 1995}}. למעשה, האפשרויות העומדות בפני בני דתות שונות המעוניינים להינשא הן נישואים בחו"ל או [[המרת דת]], שהיא הליך שעשוי להיות ממושך (במקרה של [[גיור]]) או בלתי אפשרי (במקרה שמדובר ב[[דרוזים]]).

בעיות אלה התגברו במהלך [[שנות ה-90]], כאשר אוכלוסייה גדולה של עולים שאינם יהודים לפי ה[[הלכה]] ואינם משתייכים לאף אחת מהעדות הדתיות המוכרות בישראל, היגרה לישראל במסגרת [[חוק השבות]], והיו מנועים מלהינשא בישראל הן ליהודים והן בינם לבין עצמם. נכון לשנת [[2009]] היו בישראל כ-300,000 אזרחים חסרי מעמד דתי.{{הערה|1={{הארץ|תומר זרחין|ועדת השרים לחקיקה אישרה את הצעת חוק ברית הזוגיות לחסרי דת|1.1271799|19/07/2009}}}}.

לאורך השנים נשמעו בישראל קריאות לאפשר [[נישואים אזרחיים]], כמקובל ב[[דמוקרטיה|דמוקרטיות]] [[העולם המערבי|מערביות]] אחרות. הסדר כזה יכול לתת מענה לבעיות הנוגעות לבני העדות הלא-מוכרות, בני הזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות ואלה המעוניינים בנישואים בין-דתיים. בנוסף, יוכלו כך להינשא מי שמנועים להינשא בשל הדין הדתי החל עליהם (כגון [[פסול חיתון|פסולי חיתון]] לפי ההלכה היהודית). בנוסף לטענות הפרקטיות בעד האפשרות לקיים נישואים אזרחיים, מועלות גם התנגדויות למצב הקיים מטעמים עקרוניים, שבעיקרם נסובים סביב הטענה לפיה העובדה שניתן לקיים רק נישואים דתיים מהווה [[כפייה דתית]] ופוגעת ב[[חופש דת|חופש הדת]] וב[[חופש מדת]].{{הערה|שם=גביזון|יואב ארציאלי, [https://www.idi.org.il/media/4448/גביזוןמדן.pdf אמנת גביזון-מדן: עיקרים ועקרונות] עמ' 33}}. לשיטתם של המתנגדים להסדר הקיים, פגיעה זו עומדת בסתירה לסעיף 16(1) של [[ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם]], לפיו זכותם של מי שהגיעו ל[[גיל הנישואים]] להינשא ולהקים משפחה ללא הגבלה שמקורה ב[[גזע (אדם)|גזע]], ב[[לאום]] או ב[[דת]], וכן את [[מגילת העצמאות]], בה נאמר כי מדינת ישראל "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".{{הערה|[[אביעד הכהן]], "נישואין כדת משה ו (מדינת) ישראל", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010, עמ' 43}}. טיעון עקרוני נוסף נגזר מההתנגדות העקרונית לדין הדתי המהותי, ובפרט לדין ההלכתי היהודי. המתנגדים מטעם זה טוענים כי הדין היהודי [[אפליה|מפלה]] נשים במגוון דרכים, בהן [[עגינות]] ודין [[מורדת על בעלה]], שאינם מוחלים באופן זהה על גברים. בנוסף, נשים אינן יכולות לכהן כמסדרות קידושין וכ[[דיינות]] בבית הדין הרבני. לפיכך, [[יוסי ביילין]] כתב שיש למחוק את הכתם של חקיקה דתית מחוקי המדינה.

מנגד, רבים אחרים רואים בהסדר הקיים, המחייב קיום נישואים דתיים בלבד באמצעות הרבנות, הכרח לשם שמירה על אחדות עם ישראל. לדברי הרב [[שמואל אליהו]], אם ייצאו הנישואים מסמכותו של בית הדין הרבני, חלק מהעם יינשא בנישואים אזרחיים גם בשעה שאינם מתנגדים לדת באופן עקרוני. לזוגות אלו עשוי להיות בשלב זה או אחר רצון שנישואיהם יחולו 'כדת משה וישראל', ולפיכך יחולו מאליהם [[קידושין#בתלמוד|קידושי ביאה]]. בני זוג אלו שיפרדו בהמשך החיים בהליך אזרחי, לא ידעו שהם נשואים על פי ההלכה, אך צאצאים שיהיו לאישה מגבר אחר יחשבו ל[[ממזר]]ים ופסולים לנישואים. מצב זה יוביל במשך השנים לריבוי ספקות ולפיצול עם ישראל לשתי סיעות שעל פי הדין הדתי אינן כשרות להינשא זו לזו. בדבריו מסתמך הרב אליהו על הכמות ה"מבהילה", כלשונו, של פסולי חיתון המתווספים מדי שנה בקהילות יהודיות בחו"ל.{{הערה|1=[http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=26546 מה הבעיה בנישואים אזרחיים?], תשובת הרב שמואל אליהו וויכוח בעקבותיה, אתר כיפה, כא' באייר תשס"ג}}. [[זרח ורהפטיג]] טען כי ההסדר "מבטיח את השלמות הפיזית של האומה, ואת יציבותה של המשפחה היהודית". לטענתו, "הכנסת נישואים וגירושים אזרחיים עם אפשרות של נשואי תערובת - עלולה לבטל את המושג של מדינה יהודית".{{הערה|1=צבי שינובר ויצחק גולדברג, '''ישראל עם וארץ''', עמ' 324.}}. גם ב[[מכתב הסטטוס קוו]] מ-[[1947]] אומצה גישה זו, ונקבע בו כי "כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגופים שהנהלת [[הסוכנות היהודית|הסוכנות]] מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים". גם ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]], השמיע נימוק זה בדיון בממשלה עם אישורו של [[חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין)]], אף שהוא עצמו נישא בשנת [[1917]] בנישואים אזרחיים.{{הערה|[[אביעד הכהן]], "נישואין כדת משה ו (מדינת) ישראל", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), '''צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל''', מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010, עמ' 68}}.

לא הכל מקבלים את הטענות בדבר חשש מפילוג עם ישראל. [[ישעיהו ליבוביץ']] טען כי מאחר שעל פי ההלכה נישואים אזרחיים אינם תקפים, ממילא אין חשש מבעילת אשת איש ומממזרות. עוד טען ליבוביץ' כי גם כיום לא ייתכנו נישואים בין מי שכפוף לדיני טהרת המשפחה לבין מי שאינו כפוף להם, ולכן החשש מפילוג מגוחך, כלשונו. כן טען כי הממסד הרבני אינו יכול לבחון את הסוגיה באופן אובייקטיבי, מאחר שיש להם אינטרס בדבר.{{הערה|1=[http://213.8.106.62/LEIBOWITZ/leibarticles.asp?id=30 ישעיהו ליבוביץ' על הפרדת הדת מהמדינה]. פורסם לראשונה בירחון "[[בטרם]]", בשנת [[1959]]}}. באשר לטענה בדבר אופיה היהודי של מדינת ישראל, טענה [[רות גביזון]] כי {{ציטוטון|היהודיות של המדינה אינה מחייבת ואינה מצדיקה מונופולין דתי, בוודאי מונופולין אורתודוקסי, על הנישואין}}.{{הערה|שם=גביזון}}.

[[סקר דעת קהל|סקרי דעת קהל]] שנערכו בקרב ישראלים יהודים ב[[שנות ה-90]] וב[[העשור הראשון של המאה ה-21|עשור הראשון של המאה ה-21]] מצביעים על כך שרובם תומכים בקיום נישואים אזרחיים בישראל,{{הערה|שם=strike|1=לוי, לוינסון וכ"ץ, [https://www.idi.org.il/media/5032/דוח-אביחי-המלא.pdf '''יהודים ישראלים:דיוקן. אמונות, שמירת מסורת וערכים של יהודים בישראל 2000'''], מכון גוטמן, 2002, עמ' 11, 18 .}}{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=/1/578830 סקר: 70% מהציבור בעד נישואין אזרחיים] באתר [[וואלה]]}}{{הערה|1=[http://www.asimon.co.il/ArticlePage.aspx?AID=7729&AcatID=42#At 57% מהציבור הישראלי תומך בנישואים אזרחיים], אתר אסימון, 12 בדצמבר 2009}}{{הערה|שם=פניגר|{{הארץ|יריב פניגר וגיא בן-פורת|הרוב תומך בנישואים אזרחיים|1.1258196|30 באפריל 2009}}}}, אך עם זאת, רובם גם היו מעדיפים להינשא בטקס אורתודוקסי.{{הערה|שם=strike}}{{הערה|1=אורי פז, [http://www.moreshet.co.il/web/drashot/drashot2.asp?id=4522&kod=2207 למה לפלג את העם?]}}{{הערה|שם=פניגר}}. לפי סקר שנערך בהזמנת עמותת [[צהר (עמותה)|צֹהר]] בשנת [[2004]], הסיבה הנפוצה ביותר להחלטה שלא להינשא באמצעות הרבנות הייתה "יחס שלילי או אכזבה מהרבנות", ואחריה רצון ל[[שוויון]], היותם של הנשואים פסולי חיתון ושאיפה ל"גישה ליברלית ונוחה יותר".{{הערה|1={{כ}}{{ynet|אילן מרסיאנו|סקר: רק 63% מתחתנים מאהבה|3461059|2 באוגוסט 2004}}}}.

בפעמים שבהם הובאה בפני בית המשפט העליון עתירה ממנה משתמע בצורה זו או אחרת כי בית המשפט ייצור מוסד של נישואים אזרחיים, סירב בית המשפט לעשות כן, וקבע כי זהו עניינו של המחוקק.{{הערה|1=ע"א 373/72 '''טפר נ. מדינת ישראל''' פ"ד כח (2), 7.}}{{הערה|1=בג"ץ 130/66 '''שגב נ. בית הדין הרבני האזורי צפת''', פ"ד כא (2) 505}}{{הערה|1=בג"ץ 693/91 '''אפרת נ. הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים''' פ"ד מז (1), 749}}. במקרה בו ביקש אדם להכריז עליו כ"חסר אמונה דתית", על מנת שבית המשפט יוכל להכיר בנישואיו "על פי המשפט המקובל", דחה בית המשפט את טענתו.{{הערה|1=ע"א 450/70 '''רוגוזינסקי נ. מדינת ישראל''' פ"ד כו (1) 129}}. בפעמים היחידות שבהן התערב [[בג"ץ]], וקבע כי יש להכיר בטקס נישואים פרטי שנערך בין כהן לגרושה, נעשה הדבר תוך הסתמכות על הכלל הדתי שקובע כי נישואים אלו אסורים מלכתחילה אך תקפים.{{הערה|1=בג"ץ 81/69 '''רודניצקי נ. בית הדין הרבני''', פ"ד כד (1) 704}}. המשפטן [[אריאל רוזן-צבי]] ראה בהימנעות זו תופעה חיובית, שכן לשיטתו, על בית המשפט להימנע מהכרעה במאבקים אידאולוגים, ולא לפגוע בשלד המרכזי של הדין הדתי שנקבע על ידי המחוקק כהסדר מחייב.{{הערה|1=א. רוזן-צבי, "מדינה יהודית ודמוקרטית - אבהות רוחנית, ניכור וסימביוזה - האפשר לרבע את המעגל?" בתוך '''מדינה יהודית ודמוקרטית''', רמות, 1996, עמ' 53}}.

מעמד ה[[ידוע בציבור]] התפתח אף הוא לכלל מוסד רחב, המעניק למחזיקים בו מגוון זכויות ב[[ירושה]], [[גמלה]], [[חוק הגנת הדייר|הגנת הדייר]] וכיוצא בזה. עם זאת, אין מעמדם של ידועים בציבור שווה למעמד נשואים, ויש תחומים רבים בהם ניתנות זכויות לנשואים שאינן ניתנות לידועים בציבור. כך, למשל, סעיף 39(ב) ל[[חוק שירות ביטחון]] [נוסח משולב] תשמ"ו-1986 קובע פטור משירות צבאי לנשים נשואות; אין פטור דומה לידועות בציבור. יתרה מזו, בעוד שאדם נשוי אינו צריך להוכיח ולהתדיין על היותו נשוי, ידוע בציבור חייב להתדיין באופן פרטני עם רשויות רבות כדי לקבל את זכויות הנשואים. נוסף לכל אלה, מוסד הידועים בציבור מעורר לעתים בעיות ליברליות, שכן בתי המשפט מחילים לעתים את מחויבות הנישואים גם על אנשים שלא נישאו משום שלא רצו לקחת על עצמם מחויבות זו.{{הערה|1=על בעיה זו ראו ספרו של ד"ר שחר ליפשיץ "הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה", הוצאת נבו תשס"ו}}.

המשפטנית [[פרנסס רדאי]] סבורה כי המדובר בניסיונות ל"עקיפת החוק בדרך חוקית", וכי הכורח של אזרח לפנות למדינה זרה על מנת להינשא הופכים את הדרכים החלופיות לפחותות ערך. לטענתה "עצם קיום אלטרנטיבות שוליות אלו מצביע נכוחה על חוסר הכבוד כלפי ערכים חילוניים שמפגינה המערכת המשפטית בישראל".{{הערה|1=פרנסס רדאי, היתר ואיסור בנישואין וגירושין, בתוך '''ספר ברנזון, חלק ב' - בני סברה''' הוצאת נבו, 2000}}. בשנים האחרונות התפתחה תופעה של "טקסי נישואים חילוניים". טקסים אלו כשלעצמם אינם מקנים מעמד של זוג נשוי, אלא באים כתוספת לאקט החוקי - נישואים כדת משה וישראל או נישואי חוץ לארץ - אך הם מעניקים ממד אזרחי חילוני לטקס הנישואים, ממד שנעדר ממנו בטקס המקובל על פי הדת. עם עורכי טקסים אלו נמנים [[אברי גלעד]] ו[[יאיר לפיד]].

:'''ניסיונות פוליטיים לקדם נישואים אזרחיים-''' הצעות חוק רבות באו לפתור עניין זה ולנסות להסדיר את מעמדם של פסולי החיתון. כך, למשל, בעקבות האירוע שגרר את [[פסק דין האח והאחות]] בסוף [[שנות ה-60]], העלתה סיעת [[הליברלים העצמאים]] הצעה שנועדה להתיר נישואים אזרחיים לפסולי חיתון, והדבר גרם למשבר ממשלתי. מפלגת [[מרצ]] ומרכיביה ההיסטוריים, [[מפ"ם]], [[רצ]] ו[[מפלגת שינוי|שינוי]], הובילו מאבק למען נישואים אזרחיים בישראל במשך זמן רב, אך ללא הצלחה רבה. בעקבות הכישלונות החוזרים והנשנים של ההצעות להנהגת נישואים אזרחיים, ניסחו המשפטנים פרופסור שיפמן וד"ר שחר ליפשיץ הצעה לפיה יוקם מסלול זוגיות אלטרנטיבי שיכונה רישום זוגיות. הצעה זו הועלתה בקווים כללים כבר ב-2002, אך קיבלה תאוצה בשנים שלאחריה. הרקע לכך היה הטענה של רבנים אחדים (בכללם הרב הראשי לישראל, הרב [[שלמה עמאר]]) שה[[ניכור]] הרב שיוצר מצב זה לא משרת את האינטרס הדתי הרחב. כחלק מ[[הסכם קואליציוני|ההסכם הקואליציוני]] בממשלתו השנייה של [[אריאל שרון]], דרשה [[מפלגת שינוי]] מציאת פתרון חוקי לבעייתם של אלה שאינם יכולים להינשא בישראל. ועדה שישבה על המדוכה הציעה פתרון שאינו זהה לנישואים אזרחיים, והוא [[ברית הזוגיות]]. ועדה זו, שבה היו חברים חברי הכנסת [[רוני בר-און]], [[יורי שטרן]], [[ניסן סלומיאנסקי]] ו[[רוני בריזון]], שייצגו מפלגות מכל הקשת הפוליטית הדתית, מ[[מפלגת שינוי|שינוי]] ועד [[מפד"ל]], הגישה [[הצעת חוק]]{{הערה|1=[http://my.ynet.co.il/pic/news/wed/ הנוסח המלא של הצעת החוק - ynet]}} לפיה יתקיים מעמד נפרד של אנשים שבאו ב"ברית זוגיות", שלא ייקרא "נישואים" אך יעניק זכויות וחובות זה כלפי זה וכלפי המדינה, באופן הדומה ככל האפשר לנישואים. הצעת החוק לא הגיעה להליכי חקיקה מתקדמים. המכון הישראלי לדמוקרטיה אימץ, במסגרת פרויקט "חוקה בהסכמה", [[נייר עמדה]] מפורט שנכתב על ידי הד"ר שחר ליפשיץ בנושא ברית הזוגיות, ובו הצעת חוק מפורטת בנושא [http://www.idi.org.il/hebrew/catalog.asp?pdid=558&did=4&hom=4]. גם ועדת החוקה של הכנסת הכריזה שברית הזוגיות הוא הפתרון המועדף עליה במסגרת פרויקט החוקה, אולם בפועל לא ברור מצבו של פרויקט החוקה בישראל. ביולי [[2007]] הגיעו [[שר המשפטים]], [[דניאל פרידמן]], ו[[הרב הראשי לישראל]] [[שלמה עמאר]] להסכם על הצעת חוק מוגבלת לנישואים אזרחיים בישראל, אשר תחול על נישואים בין אזרחי ישראל שאינם שייכים לעדה דתית מוכרת.{{הערה|{{ynet|נטע סלע ואבירם זינו|"אור ירוק" לנישואים אזרחיים בישראל|3427196|18 ביולי 2007}}}}. ובמרץ 2010 אושר בכנסת חוק ברית הזוגיות בנוסח המצומצם שלו, שמאפשר לחסרי דת להשתתף בברית זוגיות עם חסרי דת אחרים.

:'''הכרה חלקית בנישואים אזרחיים-''' עוד בשנת [[1951]] קבע [[בית המשפט העליון]], בדונו בעניין סקורניק, כי גם נישואים מחוץ לישראל, שנערכו בידי בית דין רבני כדת משה וישראל, מוכרים כנישואים בישראל.{{הערה|1=ע"א 191/51 '''סקורניק נ. סקורניק''', פ"ד ח 141}}. כן נפסק כי אם לא היה אחד מבני הזוג תושב או אזרח מדינת ישראל בעת הנישואים, והמדינה שבה נערכו הנישואים הכירה בתוקף הנישואים, הרי שעל פי כללי [[משפט בינלאומי פרטי|המשפט הבינלאומי הפרטי]] יש להכיר בתוקף הנישואים. בשנת [[1963]] קבע בית המשפט העליון, בדונו ב[[בג"ץ הנריט אנה קטרינה פונק שלזינגר נגד שר הפנים|עניין פונק-שלזינגר]], כי על פקיד הרישום ב[[משרד הפנים]] לרשום כנשואים בני זוג שנישאו בנישואים אזרחיים בחוץ לארץ, גם אם בעת הנישואים היו אזרחי מדינת ישראל.{{הערה|1=בג"ץ 80/63 '''פונק שלזינגר נ. שר הפנים''' פ"ד יז 225}}. פסיקה זו פורשה באופן טכני וצר, כרישום לצרכים סטטיסטיים בלבד, שאינו מקנה [[מעמד אישי]] של נישואים, שכן אין ברישום כשלעצמו כדי להעיד על תוקפם המהותי של נישואים, והוא מתבצע רק כיוון שהתעודה הזרה המוצגת נחזית לתקפה, ולא מובאות ראיות לסתרה. על כן, השאלה המהותית, דהיינו תוקפם המהותי של נישואים אזרחיים בישראל, המשיכה להוות נושא מחלוקת קשה בין מלומדי משפט ואף שופטים. עם זאת, חרף המחלוקת התאורטית בנושא, פסק הדין בעניין פונק שלזינגר, למרות ניסוחו הטכני לכאורה, מאפשר באופן מהותי לנישאים בנישואים אזרחיים בחו"ל ליהנות ממגוון זכויות אזרחיות הניתנות להם על ידי הרשויות המנהליות בעקבות הרישום במרשם, בלא שהן טורחות לבדוק את טיב הרישום. בנושא זה חלה התפתחות בפסיקות אחרונות שניתנו על ידי [[נשיא בית המשפט העליון]], [[אהרון ברק]]: ראשית, בפסק דין שעסק בבני זוג מעורבים (כלומר מדתות שונות) קבע ברק שלפחות לעניין חוק הירושה יש להכיר בהם כנשואים. נוסף על כך, בפסק דין שניתן בנובמבר [[2006]]{{הערה|1=[http://elyon1.court.gov.il/Files/03/320/022/a16/03022320.a16.HTM בג"ץ 2232/03 '''פלונית נ. בית הדין הרבני האזורי ת"א-יפו'''], ניתן ב-21 בנובמבר 2006}} קבע ברק כי ההכרה בתוקפם של נישואים אזרחיים שנערכו בחו"ל היא גם מבחינת הצורה וגם מבחינת המהות ([[משפט עברי|הדין העברי]]), וזאת בעקבות פסיקה של [[בית הדין הרבני הגדול]] במקרה זה עצמו, שקבעה כי די בכך שנישואים אזרחיים נערכו בחו"ל, על מנת שבית הדין לא יכיר בזכותם של הנישאים בהם להינשא לאחר, שכן המדובר ב"נישואי בני נוח". בפסק דינו קבע ברק כי לבית הדין הרבני הסמכות להתיר נישואים אלו. הכרה זו נדרשת, לדעת ברק, נוכח ההכרה של המשפט הבינלאומי במעמדה של הזכות לנישואים ולחיי משפחה.{{הערה|1=עידן יוסף, [http://archive.is/duEk בג"ץ: לרבנים יש סמכות להתיר נישואים אזרחיים] באתר [[חדשות מחלקה ראשונה]], 21 בנובמבר 2006}}.