היסטוריה של אלג'יריה – הבדלי גרסאות

אולם כאשר חזר השלום לשכון באירופה, בשנת 1815, אלג'יר מצאה עצמה במלחמה נגד ספרד, הולנד, פרוסיה, דנמרק, רוסיה ונפולי. אלג'יריה והאזורים הסמוכים לה, אשר כונו בשם המדינות הברבריות, היו אחראיות לתופעת הפירטיות בים התיכון וכן לשיעבוד עבדים נוצרים, פעולות שהביאו עליהן את [[המלחמה הברברית הראשונה]] ו[[המלחמה הברברית השנייה|השנייה]] נגד [[ארצות הברית]] ולבסוף את הכיבוש הצרפתי בשנת 1830.

ההיסטוריון טל שובל במאמרו אלימות באלג'יר העות'מאנית טוען כי אלימות זו לא הייתה חריגה מאד ביחס למצב במדינות אחרות באותה העת, מצבם של העבדים הנוצרים היה שפיר ואף טוב לאין ערוך ממצבם של שבויים מוסלמים שנחטפו במעשי שוד ימי, לבסוף טוען שובל כי חלק מן הכותבים האירופאים שעסקו באלימות הכרוכה במאבקי השלטון או באלימות שכבת היניצ'רים כלפי הערבים והברברים כתבו דברים אלו מתוך רצון לנמק את הפלישה הצרפתית (1830) פלישה שלוותה בטבח באנשי האליטה הטורקית.

ב-[[1 ביולי]] [[1962]] נערך באלג'יריה [[משאל עם]] וב-[[3 ביולי]] הכריזה צרפת על עצמאותה של אלג'יריה. ב-[[8 בספטמבר]] [[1963]] אושרה חוקת המדינה במשאל עם ובאותו החודש נבחר באופן רשמי [[אחמד בן בלה]] לנשיא המדינה הראשון. מלחמת העצמאות האלג'יראית הותירו צלקות בחברה ובכלכלה, זאת בנוסף להרס הפיזי. עזיבתם ההמונית של תושבים ממוצא צרפתי הותירה את המדינה ללא מרבית הדרג הניהולי בה, פקידי שלטון, מהנדסים, מורים, רופאים ובעלי מקצועות מיומנים אחרים. מאות אלפי אזרחים נותרו ללא קורת גג, פליטים בארצם, רבים מהם סבלו ממחלות. שיעור ה[[אבטלה]] באלג'יריה היה כ-70 אחוז מכוח העבודה. בחודשים שלאחר עזיבת הצרפתים הייתה התנפלות המונית באלג'יריה על הרכוש ועל המשרות שהותירו מאחוריהם העוזבים. בצווים נשיאותיים שפורסמו בחודש מרץ 1963 הכריז בן בלה כי כל הרכוש החקלאי, התעשייתי והמסחרי שהיה בבעלות אירופאים הוא רכוש חופשי מבעלים ובכך הכשיר למעשה את הדרך להחרמת הרכוש על ידי המדינה. החוקה החדשה שנוסחה בפיקוח הדוק של ה-FLN אושרה בחודש ספטמבר 1963 ובן בלה נבחר על ידי המפלגה להנהיג את המדינה לתקופת כהונה של חמש שנים. תחת החוקה החדשה שילבו סמכויותיו של בן בלה כנשיא, את תפקידי ראש המדינה וראש הממשלה וכן מפקד הכוחות המזוינים. לנשיא הייתה הסמכות להכריז על ממשלה ללא צורך באישור של [[הרשות המחוקקת]] והוא היה האחראי להגדרת מדיניות הממשלה ופעילותה. לא הונהג כל מנגנון פיקוח שלטוני יעיל על סמכויות הנשיא. מנהיג האופוזיציה [[חוסיין עיט אחמד]] התפטר מן האסיפה הלאומית בשנת 1963 כדי למחות על הנטייה ה[[דיקטטורה|דיקטטורית]] של המשטר והקים תנועת מחתרת, חזית הכוחות הסוציאליסטית (Front des Forces socialistes, FFS) אשר פעלה בניסיון לחסל את משטרו של בן בלה. בסוף קיץ 1963 אירעו מספר תקריות מזוינות אשר יוחסו למחתרת חזית הכוחות הסוציאליסטית ובהמשך אותה שנה פרצו קרבות נוספים. כוחות הצבא פעלו במהירות לדיכוי המרד. שר ההגנה, [[הווארי בומדיין]], לא היסס לדכא בכוח כל סימן למרד באזורים מרוחקים, בו ראה סכנה ליציבות השלטונית. אולם, כאשר בן בלה ניסה ניסה לצרף אליו תומכים מתושבי האזורים בהם פעלה המחתרת, גברו המתחים בין בומדיין ובן בלה.