ההפיכה באיראן (1953) – הבדלי גרסאות

'''ההפיכה באיראן 1953''' (בפרסית: '''کودتای 28 مرداد; הפיכת ה-28 במרדאד''') הייתה [[הפיכה]] שבוצעה באיראן ב-[[19 באוגוסט]] [[1953]]. במהלך ההפיכה הופלה ממשלתו הסמי-הדמוקרטית של [[מוחמד מוסאדק]]. ההפיכה תוכננה על ידי [[ארצות הברית]] (תחת השם: '''מבצע TPAJAX'''. ומכונה בהתאם "מבצע Ajax" או "מבצע אייג'קס") וגובתה על ידי [[בריטניה]] (תחת השם: '''מבצע מגף''').{{הערה|{{cite book|author1 = I.B.Tauris|title = Ends of British Imperialism: The Scramble for Empire, Suez, and Decolonization|year = 2007|page= 775|ISBN = 9781845113476}}}} מוסאדק דרש לפרסם את מסמכי חברת הנפט האנגלו-פרסית, תאגיד בריטי רב-השפעה, ולהגביל את שליטת החברה על מאגרי ה[[נפט]] של [[איראן]]. בשל סירובה של החברה לשתף פעולה עם הממשלה, [[הפרלמנט האיראני]] הצביע על [[הלאמה|הלאמת]] תעשיית הנפט במדינה ועל גירוש נציגי החברה הזרים מהמדינה. לאחר הדחת מוסאדק הוקמה ממשלה צבאית ובראשה [[פזל-אללה זאהדי]]{{אנ|Fazlollah Zahedi}}. ממשלה זו אפשרה למלך, [[מוחמד רזא שאה פהלווי|מוחמד רזא שאה]], לשוב למדינה ולשלוט בה ביד רמה. השאה ביסס את שלטונו בסיועה של ארצות הברית, אולם הודח בעצמו ב-[[1979]], במהלך [[המהפכה האסלאמית]]. ההפיכה ליבתה את הרגשות האנטי-מערביים והאנטי-אמריקניים באיראן ואף הוזכרה במהלך נאום הניצחון של הנשיא [[מוחמד ח'אתמי]] ב-[[1997]].

הבריטים עוררו את זעמם של הפרסים כשהמשיכו להתערב בענייניהם הפנימיים, בין היתר בזמן [[המהפכה החוקתית באיראן|המהפכה החוקתית]].{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Mangol Bayat|שם = Iran's First Revolution: Shi'ism and the Constitutional Revolution of 1905–1909, Studies in Middle Eastern History|מו"ל = Oxford University Press|שנת הוצאה = 1991|ISBN = {{ISBN|0-19-506822-X}}|עמ = 336}}}}{{הערה|{{צ-ספר|מחבר = Browne, Edward G|שם = , "The Persian Revolution of 1905–1909"|מו"ל = Mage Publishers|שנת הוצאה = (July 1995)|ISBN = {{ISBN|0-934211-45-0}}}}}} הפגנות המונים אילצו את המלך מוזפר א-דין לקבל את החוקה שנקבעה ב-[[1906]], שבמסגרתה הוגבלו סמכויותיו. וכמו כן, אפשרה לפרלמנט (המג'לס) שנבחר באופן דמוקרטי, לחוקק את חוקי המדינה ולהוציאם לפועל, וזאת באישורו וחתימתו של ראש הממשלה. על פי החוקה, ראש הממשלה ימונה בידי השאה לאחר הצבעת אמון בפרלמנט. עם זאת, החוקה החדשה השאירה בידיו של השאה סמכויות רבות, בהם פרסום צווים מלכותיים, כוח למנות ראשי ממשלה ולפטרם (בהתאם להצבעות אמון בפרלמנט), מינוי חצי מחברי הסנאט (שלא כונס עד 1949), הצגת חוקים ואף פיזור הפרלמנט. כוחו השרירותי של השאה אמנם בוטל, אך תפקידו המשיך להיות משמעותי בקביעת ההחלטות בממלכה. הסתירות הפנימיות בחוקה גרמו בשנים שחלפו מאז כינונה לעימותים רבים. כשהן בריטניה והן רוסיה התנגדו למהפכה החוקתית וניסו לחתור תחתיה באמצעות גיבויו של המלך מוחמד עלי שאה קג'אר{{אנ|Mohammad Ali Shah Qajar}}, שהחליט לבטל בכוח את החוקה ולפזר את הפרלמנט ב-[[1907]], בטענה שהם נוגדים את החוק האסלאמי. ב-[[1910]] הודח המלך מכיסאו על ידי תנועת גרילה שתמכה בחוקה.

לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]], שרר בפרס חוסר שביעות רצון ניכר מתנאי זיכיון הנפט הבריטי, שפעל תחת חברת הנפט האנגלו-פרסיתהפרסית (APOC), ולפיה הממלכה קיבלה רק כ-16% מהרווחים הנקיים מהתעשייה. ב-[[1921]], אחרי שנים של ניהול כושל תחת שושלת קאג'אר, התרחשה הפיכה, שגובתה על ידי הבריטים והעלתה את גנרל [[רזא ח'אן|רזא חאן]] לשלטון. ב-[[1923]] רזא חאן מונה לראש הממשלה וצבר מוניטין כפוליטיקאי נקי כפיים. ב-[[1925]] הצביע הפרלמנט, שהיה נתון להשפעתו של רזא חאן, בעד סילוקו של [[אחמד שאה קג'אר]] מכס המלכות. רזא חאן הוכתר במקומו כרזא שאה פהלווי ובכך ייסד את שושלת המלוכה החדשה. רזא שאה שינה את שם המדינה מפרס לאיראן והחל בתוכנית מהירה ומוצלחת למודרניזציה, שבאותו זמן הייתה בין המדינות העניות והנחשלות ביותר בעולם. עם זאת, רזא שאה שלט ביד רמה ולא סבל התנגדות לשלטונו. עד [[1930]] דיכא האחרון כל סוג התנגדות לשלטונו, בניגוד למגבלות הדמוקרטיות שנבעו מהחוקה. מתנגדי שלטון הושלכו לבית הכלא ובמקרים מסוימים אפילו הוצאו להורג. בעוד חלק הסכימו עם מדיניותו, בטענה כי מדובר בהכרח לנוכח חוסר היציבות ממנה סובלת איראן, אחרים סברו כי מדיניות זו אינה מוצדקת. אחד ממתנגדי מדיניות זו היה הפוליטיקאי [[מוחמד מוסאדק]], שנכלא ב-[[1940]], ובעקבות זאת פיתח סלידה לשלטון השאה והפך לתומך נלהב בהלאמת נפט כוללת.

בתקופת שלטונו ניסה [[רזא ח'אן]] למתן את ההשפעות המערביות והקולוניאליות ועשה זאת דרך ניסיון איזון בין בריטניה, רוסיה וגרמניה. כשבשנת [[1930]] אף ניסה לבטל את זיכיון הנפט הבריטי שניתן בתקופת שלטון שושלת קג'אר. אך נכשל לאור חולשתה המדינית של איראן. אף על פי שאיראן נשארה נייטרלית לאורך כל ראשית מלחמת העולם השנייה, לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות, [[הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן|הסובייטים והבריטים פלשו לאיראן]], וזאת במטרה להבטיח לעצמם עתודות נפט לזמן המלחמה. בתקופה זו לאור הנייטרליות וכן החברות שהתפתחה בין היטלר לרזא חאן הוגלה האחרון מאיראן על ידי הבריטים, ובמקומו מונה בנו [[מוחמד רזא שאה פהלווי]] כשהיה בן 22 בלבד. בראשית תקופת שלטונו רזא שאה העניק את מירב הריבונות לידי ה[[מג'לס]] האיראני. בתום מלחמת העולם השנייה לאחר שהתפנו הכוחות הבריטים והסובייטיים, התפתחו באיראן תנועות לאומניות אנטי-מערביות שראו בשליטה הבריטית על עתודות הנפט האיראנים כהמשך דרכה הקולוניאלית של בריטניה ומדינות המערב. תוך ניצול לא הוגן של משאבי הטבע האיראנים.

לאחר ניסיון ההתנקשות בחייובחיו של השאה הצעיר בשנת [[1949]], החל האחרון לפתח אהדה ציבורית וכן מעורבות פוליטית הולכת וגוברת שבמסגרתה גם שינה את החוקה האיראנית כך שתעניק לו עוד סמכויות. בתקופה זו גם חנן [[השאה|מוחמד רזא שאה פהלווי]] את [[מוחמד מוסאדק|מוסדאק]], שחררו מהכלא ואפשר לו לחזור לחיים הפוליטיים. מוסאדק ראה בפעולות השאה להגברת כוחו הפוליטי כאקט לא דמוקרטי והאמין כי על השאה "למלוך אך לא לשלוט", באופן דומה למונרכיות החוקתיות באירופה. לאור התנגדות זו מוסאדק ומתנגדים נוספים למדיניות השאה חברו יחדו ויצרו את חזית לאומיתהלאומית, כשהלאמת הנפט הייתה למטרתם המדינית העיקרית. עד לשנת 1951 החזית הלאומית זכתה לרוב במג'לס.

לקראת הבחירות למג'לס בשנת [[1952]] קיוו הבריטים לבצע הפיכה שתיראה כחוקית, אך לא הצליחו. סוכנים בריטים שיחדו מועמדים שונים כך שיצביעו לאחר בחירתם למג'לס להדחת מוסדאק, וכן שיחדו מצביעים ומנהיגים אזוריים בתפוצה ארצית, כך שיעודדו הצבעה למועמד לבחירתם. בתקופה זו מפלגת תודה{{אנ|Tudeh Party of Iran}} הקומוניסטית חברה בתמיכתה במוסדאק בתקווה שידגולשידגל בקומוניזם, אף על פי שמוסדאק לא באמת אימץ אותם.

השאה עצמו התנגד תחילה לתוכניות ההפיכה ותמך בהלאמת הנפט, אך לאחר שהודע על ידי ה-CIA כי אם לא ישתף פעולה, גם הוא "יודח" שינה את דעתו. לאחר שהושג הסכמתו של השאה, ה- CIA ביצע את ההפיכה תחת העילה הרשמית כי הצו של מוסדאק לפיזור הפרלמנט שולל מכוחו של השאה ומעניק למוסדאק וממשלתו כוח מוחלט ו"סמכויות מוחלטת ודיקטטוריות". ב-[[15 באוגוסט]] התבקש נעמת-אללה נצירי{{אנ|Nematollah Nassiri}} מפקד במשמר המלכותי{{אנ|Imperial Guard (Iran)}} של השאה להעביר למוסדאק את מכתב הפיטורין מטעם השאה, אך מוסדאק שהוזהר מפני המזימה לפיטורו סירב לקבל את המכתב והורה לאסור את נצירי. לאחר שהתוכנית האמריקאית והבריטית בשיתופו של השאה פורסמה על ידי ה-CIA ב[[ניובניו יורק טיימס]], תומכיו של מוסאדק, ובעיקר תומכי מפלגת תודה, יצאו לרחובות במחאות אלימות. השאה, מחשש לתגובה חריפה, מלווה באשתו השנייה [[סוראיה אספנדיארי בח'תיארי|סוראיה]] נמלט מאיראן לעיראק ולאחר מכן לאיטליה.

ב-[[19 באוגוסט]], נשכרו מסתננים שיתחזו לחברי מפלגת תודה הקומוניסטית ויארגנו "מהפכה קומוניסטית". המסתננים הממומנים הראשונים החלו בגלי מחאה והסיתו את יתר חברי תודה האמיתיים להצטרף. עד מהרה, חברי תודה יצאו לרחובות תוקפים כמעט כל סימן לקפיטליזם. האחרונים בזזו עסקים פרטיים, הרסו חנויות ובנוסף השחיתו חלקים גדולים מהרובע העסקי של דרום טהרן, הכולל בזארים. אירועים אלו עוררו סלידה ציבורית המונית פתאומית נגד מעשה השחתה זה - וכך חלקו הראשון של התוכנית הושלם. במקביל מומנה קבוצה שנייה של מסתננים, מסתננים אלו התחזו לתומכי השאה, ארגנו ועודדו מחאות המוניות של איראנים זועמים המבוהלים מ"המהפכה הקומוניסטית" והאלימות המופעלת על ידם. בשלב זה של ההפיכה, [[תאודור רוזוולט|רוזוולט]] ווילבר{{אנ|Donald Wilber}}, נציגי ממשל [[דווייט אייזנהאואר|אייזנהאואר]], דאגו לשחד פקידי ממשל, עיתונאים, אנשי עסקים ובריוני רחוב איראניים, עלת מנת שיביעו תמיכה בשאה ויתנגדו למוסדאק. בנוסף, נעשה שימוש נרחב ב-BBC בפרסית לקידום התעמולה נגד מוסדאק. עד כי החומר האנטי-מוסדאקי שודר שוב ושוב בערוץ הרדיו, וגרם לצוות האיראני שעבד ברדיו של ה-BBC בפרסית לפתוח בשביתה כמחאה על המהלך.{{הערה|Marie Gillespie & Alban Webb (2013). [https://books.google.co.il/books?id=k-DIW9lntAMC&pg=PA131&lpg=PA131&dq=bbc+mossadeq&source=bl&ots=BYYvKKgpQu&sig=gPF266XhclFL-5lv5ipHF3EH4Cs&hl=en&sa=X&ei=9fMDUu2VAonuqwGtmIC4Cw&redir_esc=y#v=onepage&q=bbc%20mossadeq&f=false Diasporas and Diplomacy: Cosmopolitan contact zones at the BBC World Service 1932–2012], pp. 129–132.}} הטקטיקות של רוזוולט כללו גם מתן שוחד למפגינים לתקיפת סימני השאה, תוך קריאת ססמאות בעד מוסאדק - דבר שגרם לאזרח האיראני הממוצע לרגשות שנאה וחוסר אמון במוסאדק, שכן סימני המלך ביטאו והיו בתקופתובתקופה זו כסמל לאיראן עצמה.

חיבול בממשלה הנבחרת של איראן בשנת [[1953]] הבטיחה שליטה מערבית של משאבי הנפט של איראן ומנעה את התחרות מול ברית המועצות על מאגרינפט הנפט האיראניאיראני. בנוסף,
לאחר ההפיכה ארצות הברית הקימה כחמש חברות נפט נוספות באיראן ששברו את המונופול הבריטי על הנפט ועודדו תחרות פנימית.

לאחר שההפיכה החזירה לו את מעמדו כמלך, הבין [[מוחמד רזא שאה פהלווי]] כי כיסאו ושלטונו יחזיקו מעמד כל עוד יפעל בעד האינטרסים האמריקאים והבריטים. לאור זאת התחזקו הקשרים המדיניים, צבאים, מודיעיניים וכלכליים בין המדינות, כשאיראן שימשה כמעין כלב שמירה אזורי עבור ארצות הברית, לעיתים כתחליף לישראל.

לאחר שתפס מחדש את השלטון השאה הקים את ה[[סאוואכ]], המשטרה החשאית של איראן שעסקה בשירותי ביטחון, מעקב אחר מתנגדי משטר וביצוע צנזורה. כשהשיטות בהם השתמשו היו שיטות שנלמדו על ידי האמריקאים, וכן על ידי המוסד הישראליישראל. במהלך 20 השנים האחרונות לשליטת השאה, הוצאו להורג כ-100 אנשים מסיבות פוליטיות.

ההפיכה של [[1953]] גרמה לנזק לטווח ארוך למוניטין של ארצות הברית. המונח '''Blowback'''{{אנ|Blowback (intelligence)}} הוגדר לראשונה לאור תוצאות מהפכת [[1953]], ופירושו: התוצאות הלא צפויות הנובעות מהפעילויות הסמויות של ארצות הברית במדינות העולם. הפיכת [[1953]] הייתה לקו פרשת המים עבור איראן, המזרח התיכון ולמעמדה של ארצות הברית באזור. שכן מאז שמה של ארצות הברית לא כובד ושולב עם חוסר כבוד וחוסר נכונות לכבד את האוטונומיה הפנימית של המדינות השונות וכן את רצון העמים השוניםהעם, כל עוד זה מתנגש עם האינטרסים האמריקאים או הבריטים. הקנוניה הבריטית-אמריקאית להשגת שליטה על המשאבים האיראנים, סייעה להביא לסיום עידן התנועות הלאומיות והדמוקרטיות באיראן, וההדים שלה הובילו לבסוף לעזיבת השאה בשנת [[1979]]. נישואיו של השאה לאירופאית, זיכרון ההתערבות המערבית בענייניה הפנימים של איראן, במיוחד ב-[[1953]],. כמו שיתוף הפעולה של השאה, הורידו מפופולריות המלך בקישורו לגורמים מערביים, והגבירו את האופי האנטי-מערבי באיראן ובמיוחד של [[המהפכה האיראנית]], 25 שנה מאוחר יותר.

על רקע התגברות התנועה האנטי-מערבית בחברה האיראנית, שהייתה נגד השליטה המדינית והכלכלית של מדינות וחברות זרות באיראן, עם תחילת שנות ה-70 הגביר השאה את גובה המסים שהיה על חבורת זרות הפועלות באיראן לשלם מ-50% ל-80%, וקבע את תשלומי התמלוגים מ-12.5% ​​ל-20%. כך שחברות הנפט הרוויחו רק כ-22 סנט לחבית נפט. באותה העת גם השליטה על קביעת מחירי הנפט חזרו לשליטה איראנית. בשנת [[1973]] השאה סייע להנדס את [[משבר האנרגיה העולמי|משבר הנפט של 1973]] במסגרת הקמת [[אופ"ק]], שהגבירה את ההכנסות מהנפט והובילו לפיתוח כלכלי-חברתי מהיר של המדינה. השאה אף הצהיר כי לא יחדש את קונסורציום הנפט של שנת [[1954]] עם חברת הנפט האנגלו-איראנית שעתידה הייתה לפוג בשנת [[1979]]. בתקופה זו השאה החל לפעול באופן עצמאי יותר ויותר מהמערב, כך שהחל מאמצע שנות השבעים ארצות הברית, בתקופתו של [[ג'ימי קרטר]], החלה למשוך מתמיכתה בשאה. התרחבותה המהירה של כלכלת המדינה יצרה מתחים בלתי צפויים במרקם החברתי שסייעו להתקיימותה של [[המהפכה האיראנית]]. עם זאת מעשיו של השאה לפיתוח איראן והתרחקותו מהמערב לא השכיחו את הסיוע שהגיש השאה בתקופת מוסדאק לבריטים ולאמריקאים, ואת הסלידה שפעולה זו יצרה בקרב העם, כך שכשהגיע הרגע הגורלי של והחלה [[המהפכה האיראנית|המהפכה]] העם נטש את השאה וזאת לאור זיכרון שיתוף הפעולה עם המערב. למרבה האירוניה גם המערב, ובמיוחד ארצות הברית לא סייעו לו בשעה קשה זו וזאת לאור התרחקותו מהם.

אירועי 1953 נהיו לאבן יסוד ביחסי ארצות הברית-איראן עד היום, כשהאנטגוניזם האיראני, ובפרט זה של השלטון, כלפי המערב, בנוים על חוסר האמון שהחל להתפתח בתקופה זו. שכן מוסר ההשכל האיראני מהאירוע היה כי מדינות המערב אינן מעוניינות לקדם דמוקרטיה או זכויות אדם במטרה להטיב עם יתר המדינות, אלא עושות זאת כשהדבר מטיב לעצמן ועל- מנת להטיב עם עצמן. וזאת במיוחד במטרה להחליש את המבנה המוסדי והזיכרון ההיסטורי של מדינות העולם השלישי והתקדמותן, וזאת במטרה לאפשר ולשמר את שליטתן הגלובלית של מדינות המערב. בנוסף כדי לאפשר גישה קלה יותר למקורות הטבע של מדינות אלו, תוך המשך קיום ה[[נאו קולוניאליזם]] במדינות אלו במסווה של [[כלכלת שוק]].

כיום, הממשל האיראני טוען כי יש לציית למשטר האסלאמי על- מנת למנוע את נפילתה החוזרת של איראן לידי המעצמות הזרות. בנוסף, משתמש המשטר באירועי הפיכת [[1953]] בכדיכדי לדכא באופן לגיטימי - אלים ואף צבאי, כל ניסיון התנגדות לשלטון בטענה כי כל התנגדות למשטר אינה כנה; אלא לוודאי ממומנת, מופעלת ונועדה לשמש גורמים זרים, ובמיוחד בריטים, צרפתים ואמריקאיםאמריקאים.