הבורגנים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
ככה בדיוק *לא* מאחדים ערכים. קופי פייסט שאפילו לא שם לב שהערך *מקשר לעצמו*. אפשר עוד לעבוד על הכותרת של הקטע |
||
שורה 120:
שיר הנושא של העונה השלישית היה "אלוהים נתן לך במתנה" של דוד חלפון ו[[איתן מסורי]] בביצוע חני פירסטנברג ו[[איתי טיראן]].
==מטבעות לשון==
▲בראשית [[המאה ה-21]] היה הביטוי מזוהה עם [[תוכנית טלוויזיה|סדרת הטלוויזיה]] "[[הבורגנים]]", והשימוש התדיר שעשו בו [[גיבור (ספרות ואמנות)|גיבוריה]] הדגיש את ריקנותם ובינוניותם. [[דב נבון]], אחד מ[[שחקן|שחקני]] הסדרה, שהדמות בגילומו עשתה שימוש רב בביטוי, הביע את דעתו עליו: "יש בשתי המילים האלה הרבה, בעיקר הרבה חרא. יש בזה את המובן מאליו, את השנאה, תלוי באיזה קונטקסט זה בא. 'כן, אה?' על המקום הזה, על הזבאלה הזאת. תלוי מי יושב מולי. זה נורא ישראלי. יש בזה בעיקר הסכמה בלי להבין על מה אתה מסכים"{{הערה|1={{כ}}{{nrg|[[אביעד פוהורילס]]|חמוד יחסית|841/735|24 בדצמבר 2004||5|}}}}. [[עוזי וייל]] הגדיר אנשים שמשתמשים בביטוי כ"אנשים שעולמם כל כך ריק שהם כל הזמן מחפשים דברים שייכנסו להם בין המלים, כי הם לא אומרים שום דבר. הם מחפשים את המשהו שימלא את הריק"{{הערה|1={{כ}}"[http://cafe.themarker.com/post/542780/ שיחה עם עוזי וייל]", באתר TheMarker Cafe,{{כ}} 25 ביולי 2008}}. [[עמיחי שלו]] תיאר את הביטוי כך: ""כן, אה?" היה אחד ממטבעות הלשון הקצרים, המדויקים והכה מאפיינים של סדרת ה[[דרמה קומית|דרמה הקומית]] "הבורגנים". איכשהו, אותו מטבע לשון שהוא סוג של תשובה הטומנת בחובה הזדהות, ובעצם טומנת בחובה סוג של אטימות, ואיזושהי אפיסות של [[שפה]], שיקפה בצורה הכי קולעת, עגומה ומעוררת חמלה את המצב הבורגני. היא תמיד נשמעה עייפה, דואבת, אבל יחד עם זאת הכי אותנטית ומשקפת את מצבנו הקיומי."{{הערה|1={{כ}}{{ynet|עמיחי שלו|צפור נדירה|3659652|22 בינואר 2009}}}}. פרשנות אחרת ראתה בביטוי "גלגול מודרני של "[[נעשה ונשמע]]" של [[יהודים|בני ישראל]]. קודם נציית, אחר כך נבדוק. לכאורה, הבורגנים הם חברים, אומרים קודם כן לאישור וחיזוק דבריו של [[חבר]], ואחר כך תוהים 'הא'. אבל יש לזה פירוש נוסף, של משיכת החבר למלכודת, שידבר עוד ויגלה ויחשוף, ואז נועצים בו חרב מילולית משוחה ברעל"{{הערה|1={{גלובס|דוד שליט|נגמר, הא?|876726|23 בינואר 2005}}}}.
[[אמונה אלון]], שכתבה על ה[[אנוכיות|אגואיזם]], המרירות והריקנות המאפיינים לדעתה את [[מעמד הביניים]] החילוני וה[[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאלני]] ב[[תל אביב]] כתבה כי "דומה שאם תסביר להם שה[[עוני]] משתולל, [[גוש קטיף]] עומד להיחרב בשביל לא כלום ו[[הנגב]] בטווח טילי האויב המתקרב, לכל היותר ירימו אליך את עיניהם העטויות דוק חסין רגש ויגידו: "כן, הא?"{{הערה|1={{כ}}{{ynet|[[אמונה אלון]]|דמות "השמאלן"|3037362|26 בינואר 2005}}}}. גם [[דורון רוזנבלום]] השתמש בביטוי לתיאור הלך הרוח האדיש של הציבור הישראלי: "ממש במקום שבו אנו דורכים ומתהלכים כיום, קהויים וכבויים, ומהמהמים "כן, אה?", ו"אז מה", ו"כאילו" - ובכן ממש במקום זה, ב"תקופה הישראלית" (זו שקדמה ל"תקופת האבן" הנוכחית), היו פעם כללים"{{הערה|1={{הארץ|[[דורון רוזנבלום]]|מותה של ו' הנזיפה|1.787105|15 באפריל 2002}}}}.
| |||