עלייה לרגל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←עלייה לרגל (ביטוי מושאל): פיסוק ונקודה בסוף משפט, הגהה |
מ הוספת קישור לשלוש רגלים |
||
שורה 3:
==עלייה לרגל ביהדות==
[[קובץ:הכותל הקטן (1).JPG|ממוזער|250px|יהודים מביטים לכיוון מקומו של הר הבית בחג סוכות. לדעת הרדב"ז בימינו מתקיימת בכך המצווה.]]
עלייה לרגל היא הפעולה של עלייה ל[[ירושלים]], באחד מ[[שלוש הרגלים]] (כלומר, החגים, שנקראו כך על פי הפסוק "[[שלוש רגלים]] תחוג לי בשנה"{{הערה|1=שמות כ"ג,י"ד}}): [[פסח]], [[שבועות]] ו[[סוכות]]. העלייה לרגל נזכרת מספר פעמים ב[[תורה]] כ[[מצווה]]: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלהי ישראל". כפי שכתוב ב[[פסוק]], מצוות העלייה לרגל היא לגברים בוגרים בלבד, אך גם נשים וקטנים היו נוהגים בה. המצווה נקראת במקורות גם "ראייה", כי החובה היא "להראות לפני ה'", וכן היה קרבן מיוחד שנקרא "[[עולת ראייה]]" שאותו היו אמורים להקריב עולי הרגל.
המשנה מתארת את העלייה לרגל כחגיגה גדולה, שבה היו מקשטים את העולים לרגל, שרים ומנגנים. מקובל כי בזמן העלייה לרגל הייתה צפיפות עצומה ב[[ירושלים]], ובכל זאת אומרת ה[[משנה]]: "מעולם לא אמר אדם, צר לי המקום שאלין בירושלים". מקורות מהתקופה של סוף [[ימי בית שני]] טוענים כי המספרים הגיעו למאות אלפי ואף מיליוני עולי רגל, אם כי היסטוריונים מטילים ספק אם אכן המספרים היו כה גדולים. בסוף ימי בית שני ידוע כי היו עולים לרגל מכל רחבי הפזורה היהודית, מ[[רומא]], מ[[אלכסנדריה]], מ[[ספרד]] ומ[[בבל]], ומארצות נוספות. העולים הביאו עימם עושר רב לירושלים, וקבעו את מעמדה כעיר מרכזית גם למי שגר ב[[חוץ לארץ]]. ישנה תקנה מיוחדת הקרויה [[פסי ביראות]], המתירה איסור מ[[דרבנן]] של [[הוצאה מרשות לרשות]] ב[[שבת]], המיועדת אך ורק להשקאת [[בהמה|בהמות]] עולי הרגלים.
| |||