זמן אלול – הבדלי גרסאות

יחודו של "זמן" זה נעוץ בכך שהוא מוקדש לעשיית [[תשובה]], ולעבודה רוחנית מיוחדת לקראת בואם של [[הימים הנוראים]]. הדבר מתבטא באופנים שונים: לעתים בהתארכות [[סדר מוסר]], ולימוד ספרים אחרים במקום ספרי המוסר השגרתיים, כדוגמת [[שערי תשובה]] של [[רבנו יונה]],{{הערה|ראו גם בפיסקה '''לקריאה נוספת'''.}} ריבוי שיחות מוסר מצד ה[[משגיח]] והתחזקות של התלמידים בינם לבין עצמם. יש שנוהגים לא לצאת מהישיבה לאורך כל הזמן, כדי להימנע מהשפעות העולם שבחוץ, ולמעט באכילה, שינה ו[[ביטול תורה]]. [[תענית דיבור]] נפוצה אף היא בחודש אלול.{{ש}}הנחת המוצא של תלמידיגישה הישיבותזו היא כי כולם פושעיםחוטאים בדברים רבים, כולל הצדיקים ביותר, ועל כן אין מי שלא צריך לחוש פחד לאורך כל חודש אלול מפני הימים הנוראים - ימי הדין. כפי שכותב הרב [[אליהו דסלר]]: {{ציטוטון|מה מצבנו? מי שירצה להכיר את האמת ידע ויווכח שהנו פושע בכל רגע, פושע בכל נקודה, והגרוע ביותר - שלא ידע מזה כלל|[[מכתב מאליהו]], כרך ב', עמ' 54}}

יסודוכבר שלמימי "זמן"קדם זה אינו בהמצאה ישיבתית, וגם ב[[יהדות]] הכלליתהוקדש חודש [[אלול]] מוקדש לשיבה ב[[תשובה]] ולאמירת [[סליחות]] לקראת הימים הנוראים. אך בישיבות, בעיקר בעקבות [[תנועת המוסר]], הדגישו "זמן" זה באופן מיוחד. הרב [[יחזקאל לוינשטיין]] מעיד: {{ציטוטון|בלומדי בישיבת לומז'ה היו בימי אלול מתכנסים הנערים לפני תפילת מעריב במוצש"ק בחדר חשוך, ור' דוד טעביל מתלמידי הגרי"ס <small>(רבי דוד טביל מתלמידי רבי [[ישראל סלנטר]])</small> היה מדבר דברי התעוררות ומסיימים בתפילת "השיבנו", וכולם היו פורצים בבכי מר מפחד יום הדין.|'''אור יחזקאל''', עמ' פ"ג}}