פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 73 בתים ,  לפני שנתיים
סדר
{{איחוד|בדיה עיתונאית|ברווז עיתונאי}}
'''בדיה עיתונאית''' היא פרסום בעיתון על אירוע או על דמות בדויים תוך הצגתם כאמיתיים. לעומת דיווחים כוזבים ומסולפים בכלי התקשורת, המכונים "[[ברווז עיתונאי]]" ומשמשים לרוב למטרות של [[ספין תקשורתי|ספינים תקשורתיים]], בדיה עיתונאית היא סיפור מפוברק שמקורו במעשה רמייה והונאה. הדבר יכול לקרות כאשר העיתונאי נופל קורבן למעשה הונאה או התחזות, או כאשר העיתונאי בודה את הסיפור מעצמו, לרוב מתוך רצון להתקדם בקריירה העיתונאית על ידי צבירת מוניטין. יש מקרים שבהם הבדיה יזומה על ידי מערכת העיתון כ[[מתיחה]] ומהתלה, למשל לרגל [[אחד באפריל]]. בנוסף לבדיות גמורות יש בכלי התקשורת גם דיווחים מסולפים, המכונים "[[ברווז עיתונאי]]" ומשמשים לרוב למטרות של [[ספין תקשורתי|ספינים תקשורתיים]].
 
==דוגמאות==
===בברית המועצות===
מקרה מפורסם של בדיה עיתונאית הוא [[המיתוס של אנשי פאנפילוב]]. הוא פורסם לראשונה בעיתון הסובייטי "הכוכב האדום", ובו תיאור על סיפור גבורה של לוחמים סובייטיים שהתרחש כביכול במהלך [[קרב מוסקבה]] בנובמבר [[1941]]. החיילים שנטלו חלק בקרב זכו לעיטורי [[גיבור ברית המועצות]] לאחר מותם ולהנצחה בכל רחבי ברית המועצות. המיתוס שימש השראה לספר [[אנשי פאנפילוב]], שתורגם לעברית ושימש כהשראה ללוחמי ה[[פלמ"ח]].
 
===בארצות הברית===
העיתונאי סטיבן גלאס פרסם ב"[[ניו רפובליק]]" סיפורי בדיה בכמה מכתבותיו. בשנת [[2003]] יצא הסרט "החשיפה" שסיפר את סיפורו של גלאס, שאותו מגלם [[היידן כריסטנסן]].
 
ב[[ספטמבר]]בספטמבר [[1980]] פרסמה [[ג'נט קוק]] כתבה ב"[[וושינגטון פוסט]]" שכותרתה "עולמו של ג'ימי", ובה סיפרה על קורותיו של ילד בן 8 המכור ל[[סמים]] קשים, שאליהם התדרדר על ידי חבר של אמו, בשכונת עוני בלב עיר הבירה [[וושינגטון הבירה|וושינגטון]]{{הערה|[http://www.uncp.edu/home/canada/work/markport/lit/litjour/spg2002/cooke.htm עולמו של ג'ימי]}}. ב[[אפריל]] [[1981]] זכתה קוק ב[[פרס פוליצר]] על הכתבה. מיד לאחר מכן הודתה קוק כי בדתה את הסיפור. יומיים לאחר הזכייה בפרס כינס המו"ל והבעלים של העיתון, דונלד גרהאם, [[מסיבת עיתונאים]] ובה חשף את ההונאה. קוק פוטרה מהעיתון והחזירה את הפרס. ב[[ריאיון]] בטלוויזיה טענה כי לחצים בעבודה הביאו לשיפוט לקוי בשיקול דעתה. לימים מכרה קוק את זכויות הסיפור ב-1.6 מיליון דולר לחברת סרטים, אך עד היום טרם יצא הסרט לאקרנים.
 
===בישראל===
בשנת [[2000]] הקדיש העיתון [[ידיעות אחרונות]] כתבת שער במוסף "7 ימים" לסיפורו של זמר מזרחי אלמוני שהציג עצמו כ"[[השרוף]]", לאחר שנכווה בכל חלקי גופו כתוצאה מפיצוץ של בלון גז בביתו. מספר ימים לאחר מכן התראיין [[חיים צינוביץ]] ב[[יאיר לפיד (תוכנית טלוויזיה)|תוכניתו]] של [[יאיר לפיד]] וחשף את ההתחזות בשידור חי.