נוסח וינה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור למוראביה |
||
שורה 7:
סגנון זה, שהתקבע בבית הכנסת שטאדטטמפל, התפרסם בכל רחבי העולם בכינוי "נוסח וינה" או "מנהג וינה", ועד היום מושפעים בתי הכנסת מסגנון התפילה שהונהג בו. מנהיימר היה רדיקלי יחסית בנעוריו, אך זנח את מנהגו זה במהרה. הוא נמנע לחלוטין מכל שינוי אידאולוגי ודחה את דוגמת [[ההיכל בהמבורג]]. התמורות שהנהיג היו אסתטיות בלבד, ותוקנו בקפידה כדי להימנע מלעורר את עוינות השמרנים בקהילה ובמיוחד השלטונות. ההיסטוריון [[מיכאל מאיר]] כתב: {{ציטוטון|בתשומת הלב שהקדיש להדר, אסתטיקה ודרשנות על ענייני דיומא, מנהג וינה היווה רפורמה בנהוג קודם לכן. בדיוק בגלל שלא הלך הלאה, תוך דחיית השינויים האידאולוגיים שנעשו בהיכל המבורג ובאסיפות הרבנים, זו הייתה רפורמה מתאימה בהרבה לקהילה שקלטה יהודים מסורתיים רבים מהמזרח, ודוגמא לבתי-כנסת אחרים באימפריה האוסטרית.}}{{הערה|Michael Meyer, Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism, Wayne State University Press (1995, עמ' 151.}} מתינותו של מנהיימר השתלמה. הוא התקבל בכבוד לביקור ב[[פרשבורג]], וב-1828 שיגר [[החת"ם סופר]] לווינה את תלמידו, אליעזר הלוי איש הורוביץ, שנתמנה בהמלצתו לרב ועבד יחד עם הדרשן. אחדות הקהל נשמרה, והורוביץ התפלל בבית-הכנסת הגדול.{{הערה|מיכאל סילבר. '''שורשי הפילוג ביהדות הונגריה: תמורות תרבותיות וחברתיות מימי יוסף השני ועד ערב מהפכת 1848'''. האוניברסיטה העברית, 1985. עמ' 46-48.}}
בין אלה שעשו שימוש בנוסח וינה היו [[בית הכנסת הספרדי (פראג)|בית הכנסת הספרדי של פראג]], שנפתח לאחר שיפוצים ב-[[1837]]{{הערה|1=[[מיכאל מאיר]], '''בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות''', מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, עמ' 180.}}, בתי-כנסת רבים בבוהמיה, [[מוראביה]] והונגריה ו[[היכל קורל של בוקרשט]] שנחנך ב-[[1867]]. הקמתו של סמינר להכשרת רבנים ב[[וינה|ווינה]] הוסיפה להפצת הנוסח, כי בוגרי הסמינר, שנפוצו על פני [[אירופה]], הביאו אותו לקהילותיהם.
[[מהר"ץ חיות]], בחיבורו הגדול נגד ה[[רפורמים]] מ-1849, "מנחת קנאות", כתב על יחסו לכך: {{ציטוטון|ובענין... להחריץ משפטי על בתי-כנסיות אלו אשר נתיסדו בוויען, פראג, פעסט ולעמבערג, כי לא שינו שם מטבע הברכות והתפילות וגם אין להם שום תפילה בלשון אשכנז... הנה בענין הדרשות בלשון צח אין בזה עון ומצד זה ראוי להצדיק מפעלותם...{{הערה|1=מנחת קנאות, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22101&pgnum=378 עמ' 378].}} ובעניין מה שנהגו להעמיד הבימה סמוך לארון הקודש, ולא באמצע... ומרן [[הכסף משנה]] העיד שראה בהרבה מקומות הבימה בסוף ביה"כ, לכן אין למחות באלו... ובעניין ביטול אמירת הפיוטים... תראה בהרב [[פרי חדש]] או"ח סימן קי"ב איך הרעיש העולם במה שמאבדין זמן באמירת הפיוטים וסיים כל השומע לי ומקצר כל מה שאפשר יאריך ד' ימיו ושנותיו.{{הערה|1=מנחת קנאות, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22101&pgnum=380 עמ' 380].}}}}
| |||