יידוע – הבדלי גרסאות

נוספו 1,318 בתים ,  לפני 5 שנים
הרחבה קטנה, סידור, החלפת המילה "מילית" במילה "תווית" בכמה מקרים
מ (קישורים פנימיים)
(הרחבה קטנה, סידור, החלפת המילה "מילית" במילה "תווית" בכמה מקרים)
ב[[דקדוק]], '''יידוע''' הוא אמצעי [[תחביר]]י לסימון [[שם עצם]] מסוים כבעל הקשר ישיר או עקיף ([[פרגמטיקה|פרגמטי]]) לתוכן קיים בשיח. לדוגמה, במשפט: "הפרח הכחול נזרק לחצר", משמש היידוע לציין שמדובר בפרח אחד מסוים, שהדוברים יודעים (או אמורים לדעת) שמדובר עליו. היידוע הוא תכונה הקשורה לשמות (שם עצם ו[[שם תואר]]).
 
יש הבדל משמעותי בין האופן שבו יידוע מובע בשפות שונות. כמו כן, ישנן שפות שלא מביעות יידוע בכלל. ב[[אנגלית]], למשל, יידוע מובע בעזרת מבחר של [[מיידע|מיידעים]] (באנגלית: determiners). כמה מיידעים בשפה, כגון a/an, many, any, either ו־some, מרמזים על כך ששם העצם הוא בלתי-מיודע, ואילו מיידעים אחרים, כגון the, this, every ו־both, מרמזים על כך ששם העצם הוא מיודע. במספר של שפות אחרות, יידוע מובע בעזרת [[מוספית|תחיליות]] המצטרפות לשם העצם, כמו [[ה"א הידיעה]] בעברית ו[[אל הידיעה]] בערבית. ישנן שפות המביעות יידוע בעזרת הוספת מוספיות לשם התואר ולשם העצם, בדומה לאופן שבו [[יחסה|יחסות]] ו[[מין דקדוקי]] מובעים. בשפות הללו, הנטיות המביעות יידוע עלולות להיות מסובכות. בגרמנית, למשל, ישנן שלוש צורות נטייה לשמות תואר, תלוי אם שם העצם בא ביחד עם [[תווית (לשון)|תווית]] מיידעת, תווית בלתי-מיידעת או לבדו. בכמה שפות כגון [[הונגרית]], יידוע מובע בעזרת הטיית הפועל.
בשפות שונות ישנם אמצעי יידוע שונים. אמצעי היידוע העיקרי בעברית הוא [[ה"א הידיעה]], המשמשת כ[[מילית]] המצטרפת לשמות המיודעים. אמצעי יידוע נוספים בעברית:
 
בשפות שונות ישנם אמצעי יידוע שונים. אמצעי היידוע העיקרי בעברית הוא [[ה"א הידיעה]], המשמשת כ[[מילית]] המצטרפת לשמות המיודעים. אמצעי יידוע נוספים בעברית:
* כינוי שייכות (ספר'''י''' = הספר שלי)
* [[סמיכות|מבנה סמיכות]] (בית '''ה'''מורה = '''ה'''בית של המורה)
* [[כינוי רמז]] (ספר '''זה''')
* שם פרטי (ירושלים) – בעברית, שמות פרטיים (של אנשים, כגון "משה"; ושל מקומות, כגון "חיפה") מיודעים מטבעם ואין צורך ביידוע נוסף. לכן משפט כמו "היוסי ישן" שגוי תחבירית (עם זאת, בשפה המדוברת ניתן ליידע שמות פרטיים לצורך פרגמטי, כגון: היוסי הזה כזה משעמם; הטבריה הזאת כל כך יבשה). אולם ב[[ערבית]], למשל, מקובל לעתים ליידע שמות של מקומות, של שפות וכיוצא בזה. בערבית, שמות ערים ומדינות יכולים להופיע על מפות עם אִל היידוע. הערבים מכנים את שפתם "אלערבי", ואת השפה העברית "אלעבראני".
* שם פרטי (ירושלים)
* כינוי גוף (אתה)
 
ב[[שפות גרמאניות]] מיליתהתווית היידועהמיידעת דומה מאוד בתפקידה ל[[כינוי רמז|כינויי הרמז]] וניתן להחשיבה לאחת מהן. כך, למשל, ב[[אנגלית]], מיליתתווית היידוע היא the וכינויי הרמז הם this, that, these, those. באותו אופן, ב[[גרמנית]], היידועיםתוויות היידוע der, die, das דומים לכינויים הרומזים dieser, diese, dieses בהתאמה. ב[[הולנדית]] היידוע de דומה לכינוי הרמז die. ב[[איסלנדית]], מיליתתווית היידוע ומיליתוכינוי הרמז הןהם אותה מיליתהמילה - það, ובאותו האופן, הן ב[[דנית]] והן ב[[שוודית]], מיליתהמילה היידועden והרמזמשמשת היאגם denכתווית מיידעת וגם ככינוי רמז.
 
בעברית, שמות פרטיים (של אנשים, כגון "משה"; ושל מקומות, כגון "חיפה") מיודעים מטבעם ואין צורך ביידוע נוסף. לכן משפט כמו "היוסי ישן" שגוי תחבירית (עם זאת, בשפה המדוברת ניתן ליידע שמות פרטיים לצורך פרגמטי, כגון: היוסי הזה כזה משעמם; הטבריה הזאת כל כך יבשה). אולם ב[[ערבית]], למשל, מקובל לעתים ליידע שמות של מקומות, של שפות וכיוצא בזה. בערבית, שמות ערים ומדינות יכולים להופיע על מפות עם אִל היידוע. הערבים מכנים את שפתם "אלערבי", ואת השפה העברית "אלעבראני".
 
בעברית, שם תואר המתאר שם עצם חייב להתאים לשם העצם שהוא מתאר גם ביידוע (דוגמה: '''ה'''ילד '''ה'''טוב). תכונה זו אינה הכרחית בכל שפה; בשפה האנגלית מספיק יידוע אחד לשם העצם ולתואר שמתאר אותו, שכן התואר מופיע בין היידוע לבין שם העצם (דוגמה: The good boy).
בצירוף סמיכות יש ליידע את הסומך (המילה השנייה בצירוף). ניתן לעשות זאת באמצעות הוספת ה"א הידיעה לפני הסומך (דוגמה: בית '''ה'''ספר) או באמצעות הוספת כינוי שייכות צמוד לסומך (דוגמה: שכונת מגור'''יו'''). כאשר מיידעים באמצעות כינוי רמז, הוא צריך להתאים במין ובמספר לנסמך (המילה הראשונה בצירוף) (דוגמה: [[ילדי רחוב|ילדת רחוב]] '''זו''').
 
במשימות שבהן התבקשו נבחנים בעברית להחליט האם להציב את [[ה"א הידיעה]], דוברי אנגלית כ[[שפת אם]] שגו פחות מאשר דוברי [[רוסית]], מפני שבאנגלית, בניגוד לרוסית, קיימת מערכת מיידעת.{{הערה|1=ברכה לב, מחקר השוואתי בשגיאות הכתיבה של לומדי עברית ששפות אמם רוסית או אנגלית, '''[[חלקת לשון]]: כתב-עת למחקרים בבלשנות השימושית, בטיפוח החינוך הלשוני ובאוריינות''', 1998}}.
 
==מוצא מילית היידוע השמית==
במרבית ה[[שפות שמיות|שפות השמיות]] קיים יידוע, המופיע כתחילית של המילה המיודעת, וקיים דמיון בינו לבין המילה *hal. לפי [[מודל]] השפה ה[[פרוטו-שמית]], באם כל השפות השמיות, אכן, צורת היידוע הייתה התחילית *hal. בערבית, [[מילית]] זו הפכה ל-אִל. כשה-אִל מושמת בראש מילים, שמתחילות באחד ממחצית עיצורי הערבית המכונים [[אותיות שמש]], הלמ"ד של ה-אִל אינה מבוטאת, בשל קשיי הגייתה. תופעה זו מסבירה מדוע *hal הידיעה התקצרה בעברית ל-ה"א בפתח ומדוע האות הבאה אחרי ה"א הידיעה בדרך כלל מקבלת [[דגש חזק]] משלים, שמייצג את הלמ"ד, שכבר לא שם (חוץ ממקרים שבהם האות הראשונה של המילה היא: א, ה, ח, ע, ר).
 
==מיליותהתוויות היידועהמיידעות בשפות הרומאניות==
 
ב[[שפות רומאניות]] רבות יש מיליותתוויות יידועמיידעות, הן מיידעות בעיקר שמות עצם ומותאמות ל[[מין דקדוקי|מין הדקדוקי]] של העצם ולכמותו. מיליות אלו התפתחו מתוך [[כינוי רמז|כינויי הרמז]] ב[[לטינית]] ille, illa, illud (בלטינית לא היו מיליות יידוע כלל).
 
ב[[צרפתית]] ישנן שלוש מיליות יידוע: le, la, les. עבור שמות עצם ברבים, משתמשים ב-les. עבור שמות עצם ביחיד, משתמשים בשתיים האחרות: la עבור אלו שבמין הדקדוקי הנקבי ו-le עבור הזכרי. אם המילה המיודעת מתחילה באות תנועה או באות h, המיליות le ו-la מקוצרות ל-'l ונצמדות לתחילת המילה.
 
ב[[ספרדית]] ישנן ארבע מיליות יידוע: el, la, los, las; בחירת המיליתהתווית המתאימה היא בהתאם למין הדקדוקי ולמספר של שם העצם המיודע. בנוסף, קיימת מיליתהתווית היידועהמיידעת lo, שמופיעה לפני שם תואר ובהיעדר שם עצם מפורש (כגון במשפט lo importante es leer mucho, "מה שחשוב הוא לקרוא הרבה").
 
==הערות שוליים==
1,182

עריכות