סטנד-אפ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לבידור
שורה 10:
אמנות הסטנד-אפ החלה את דרכה ב[[ארצות הברית]] בסוף [[המאה ה-19]] במופעי [[וודוויל]] על ידי הצגת מונולוגים [[הומור]]יסטיים (אחד המופיעים הבולטים היה [[מארק טוויין]]) וכלה בתיאטרון היידיש ומופעי [[קרקס]] ו[[ליצן|ליצנות]] שונים. רוב הקומיקאים לא נחשבו אמנים אלא "מספרי בדיחות" סתמיים ש"חיממו" את הקהל כמופע פתיחה או בידרו את הקהל במהלך ההפסקות במופעים.
 
להיות קומיקאי נחשב לשלב בדרך לקריירה בעסקי הבידורה[[בידור]] ולא למקצוע כשלעצמו וה[[בדיחה|בדיחות]] סופרו במגוון רחב של נושאים כאשר לכל מופע היה נושא ספציפי שבו עסקו הבדיחות כגון בדיחות על הורי החתן והכלה או הומור [[אתני]] שכלל בדיחות על גזעים שונים כגון שחורים, לבנים, היספאנים ויהודים. הועלו גם מופעי "הומור כחול" שבהם סופרו בדיחות גסות והנושא העיקרי של המופעים היה [[יחסי מין]]. השפה הייתה גסה ומופעים אלה נערכו בעיקר במועדוני לילה והגבילו את האמנים ביכולתם להתקדם בתחום משום שמופעים בסגנון זה נחשבו לא לגיטימיים.
 
ב[[שנות ה-50]] ו[[שנות ה-60|ה-60]] של [[המאה ה-20]], דור חדש של קומיקאים החל לחקור נושאים [[פוליטיקה|פוליטיים]], נושאים אתניים ו[[תרבות]]יים, [[הומור שחור]] (בדיחות על אסונות, כגון בדיחות על [[השואה]]) והומור גס שעסק במין. מופעי הסטנד-אפ התגלגלו מבדיחות בודדות ונפרדות לדיאלוגים ומונולוגים מורכבים עם "פאנץ' ליין" (שורת מחץ), שהיא "הפואנטה" או המרכז של הבדיחה והיא זו שלמעשה מעוררת את הקהל ל[[צחוק]]. מופעים מתקדמים יותר עסקו בהומור שחור וב[[סאטירה|סאטירות]] שהפכו במרוצת השנים ליותר ויותר גסות.