הרברט סיימון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לעיבוד מידע
שורה 6:
 
==מחקריו==
בספרו הידוע ביותר, "התנהגות אדמיניסטרטיבית" ([[1947]]), העמיד סיימון את קבלת ההחלטות כמהות [[מנהל ציבורי|המנהל הציבורי]]. הספר אף נבחר בשנת [[1989]] לחיבור בעל ההשפעה הגדולה ביותר מעולם על תחום תורת המנהל הציבורי. לדבריו, משום שבמגבלת הזמן הארגוני, עיבוד מידע מסוים כרוך בהכרח בוויתור על [[עיבוד מידע]] אחר, המשאב החסר ביותר לדבריו במנהל הציבורי איננו כסף, אלא זמן או "יכולת הקשב" של המנהלים.
 
סיימון [[תחדיש|טבע את המונחים]] "[[רציונליות מוגבלת]]" (Bounded Rationality) ו"[[סטיספיקציה]]" (Satisficing) או מודל השבעת הרצון. במחקריו יצא כנגד המודל הרציונלי לקבלת החלטות, בטענה שההנחות המוקדמות שהוא מניח גורמות לכך שהוא איננו מציאותי ויכולת הניבוי שלו נמוכה מאוד. לטענתו, גם אם מקבל ההחלטות מעוניין לקבל את ההחלטה הרציונלית ביותר, תמיד ישנם גורמים - כגון מגבלות ניהוליות, קוגניטיביות, סביבתיות, [[הטיה קוגניטיבית|הטיות תפיסה]] וכן מגבלות של זמן או עלות - המונעים ממנו להשיג זאת בצורה מלאה. בעיה נוספת היא הנטייה של בני האדם לשפוט מידע חדש על פי הדימויים הישנים שהם מכירים (ראו לדוגמה "[[הקונספציה]]").