פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור לבית הלורדים
לאחר נפילתה של ממשלתו של הלורד נורת' ב-[[1782]] הוקמה ממשלה וויגית בראשותו של הלורד רוקינגהאם בפעם השנייה, אך הוא מת תוך חודשים ספורים. תחתיו מינה המלך את ויליאם פטי, הרוזן משלבורן (William Petty). [[צ'ארלס ג'יימס פוקס]] סירב לשרת תחתיו ודרש את מינוי של ויליאם קבנדיש-בנטינק, הדוכס מפורטלנד (William Cavendish-Bentinck). ב-[[1783]] אילץ בית הנבחרים את הלורד שלבורן לפרוש מתפקידו וממשלתו הוחלפה בקואליציה של נורת' ופוקס. הדוכס מפורטלנד מונה כראש הממשלה, פוקס מונה כשר החוץ ונורת' לשר הפנים.
 
המלך לא חיבב את פוקס בשל דעותיו ובשל דמותו. הוא סבר שפוקס הוא חסר מצפון ומושפע מהנסיך מויילס. ג'ורג' השלישי לא אהב למנות שרים שהוא לא חיבב, אך לממשלתו של פורטלנד היה רוב בבית הנבחרים ולא ניתן היה להחליפה בקלות. הוא חשש מאוד כאשר חוקקה הממשלה חוק, שלפיו השליטה ב[[הודו הבריטית|הודו]] תעבור מ[[חברת הודו המזרחית הבריטית]] לנציבים שימונו על ידי הפרלמנט. אף על פי שלמלך היה חשוב שתהיה שליטה הדוקה יותר על החברה, האישים שהיו מועמדים לתפקידי הנציבים היו כולם בעלי ברית פוליטיים של פוקס. מיד לאחר שבית הנבחרים אישר את החוק ביקש המלך ליידע את חברי בית הלורדים כי כל מי שיצביע בעד החוק יחשב לאויבו. [[בית הלורדים]] דחה את אישור החוק ושלושה ימים לאחר מכן התפטרה ממשלתו של פורטלנד. ו[[ויליאם פיט הבן]] מונה כראש ממשלה וג'ורג' טמפל כשר החוץ שלו. ב-[[17 בדצמבר]] [[1783]] הצביע הפרלמנט על הצעת החלטה המגנה את השפעתו של המלך על החלטות הפרלמנט וטמפל נאלץ להתפטר. הדבר גרם לאי יציבות של הממשלה ושלושה חודשים מאוחר יותר איבדה הממשלה את הרוב שלה בפרלמנט והתפטרה. בבחירות שנערכו ניצח פיט.
 
מבחינתו של ג'ורג' השלישי מינויו של ויליאם פיט היה ניצחון. הוא הוכיח שהוא יכול למנות ראשי ממשלה על בסיס הפירוש שלו לדעת הקהל, מבלי לקבל הכתבות מהרוב בבית הנבחרים. במהלך כהונתו של פיט תמך המלך ברבים מיעדיו הפוליטיים של פיט והעניק תוארי אצולה רבים, כך שייווצר לפיט רוב של תומכים בבית הלורדים. במהלך כהונתו של פיט ואחריה, עלתה האהדה הציבורית כלפי המלך בבריטניה. העם הבריטי העריץ אותו בשל אדיקותו הדתית ובשל העובדה שהוא נשאר נאמן לאשתו. הוא היה אהוב על ידי ילדיו וקיבל קשה את מותם של שניים מילדיו בינקותם. יחד עם זאת, הוא חינך את ילדיו חינוך קפדני. הוא ציפה מהם לשקוד על לימודיהם מהשעות המוקדמות של הבוקר ולחיות חיי אמונה דתית. כאשר ילדיו סטו מהחינוך שהקנה להם, כפי שבניו עשו בבגרותם, הדבר גרם לו לאכזבה מרובה.