טכנולוגיה גרעינית – הבדלי גרסאות

טכנולוגיה של [[היתוך גרעיני]] נחקר רק ברמה התאורטית במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], כאשר מדענים אמריקנים לראשות [[אדוארד טלר]] חקרו את האפשרות של ניצול האנרגיות הרבות של הביקוע הגרעיני כדי לגרום להיתוך גרעיני. לאחר שנים של מחקר, ב-[[1952]], הפעילו את [[פצצת מימן|פצצת המימן]] הראשונה, אשר נקראה כך מכיוון שהיא ניצלה את התגובה שבין [[דאוטריום]] ל[[טריטיום]], [[איזוטופ]]ים של [[מימן]]. היתוך גרעיני הינו אנרגטי בהרבה ליחידת מסה מביקוע גרעיני, אך הרבה יותר קשה ליצוריצירת תגובת שרשרת של היתוך קשה הרבה יותר מאשר ביקוע.

תכנון של [[נשק גרעיני]] הוא מסובך מאוד. ישנו קושי רב בלהבטיח שתגובת השרשרת כילתה חלק גדול מהדלק הגרעיני לפני שהנשק מתפרק. הייצור של נשק גרעיני גם כן הוא מסובך מאוד, מכיוון שלא קיים חומר טבעי בעל יציבות נמוכה מספיק כדי ליצור תופעה זו. [[איזוטופ]] אחד אשר קיים בטבע, [[אורניום 235]], הינוהוא בקיע מספיק כדי ליצור תהליך זה, אך הוא נמצא תמיד כשהוא מעורבב עם אורניום 238 היציב יותר. לכן מתחיל תהליך מסובך וארוך של פירוד איזוטופים, אשר מטרתו היא ייצור כמות מספקת של אורניום 235. לחלופין, היסוד [[פלוטוניום]] הוא בלתי יציב מספיק כדי ליצור את תופעת הביקוע הגרעיני, אולם הוא אינו נמצא בטבע ויש לייצר אותו בכורים גרעיניים. תוכנית מנהטן ייצרה כלי נשק המבוססים על שתי השיטות הללו.