ירמיהו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור ליציאת מצרים |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 7:
== ירמיהו האיש והנביא ==
=== תקופתו ===
ירמיהו החל לנבא בשנה ה-13 ל[[יאשיהו המלך|יאשיהו]]{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|א|ב}}; {{תנ"ך|ירמיהו|כה|ג|ללא=ספר}}}} היא שנת 627 לפנה"ס (יאשיהו עלה למלכות בשנת 639 לפנה"ס), ואילו לפי הכרונולוגיה שב[[סדר הדורות]], השנה האחרונה של נבואת ירמיהו הייתה ה-411 לפנה"ס -שנת [[ג'ש"נ]] ב[[לוח עברי]].{{הערה|סדר הדורות, שנת ג'ש"נ}}
תקופת נבואתו חלה בעת כהונתם של המלכים [[יאשיהו]] (639-609), [[יהואחז (מלך יהודה)|יהואחז]] (609), [[יהויקים המלך|יהויקים]] (608 לפנה"ס - 598 לפנה"ס), [[יהויכין המלך|יהויכין]] (597 לפנה"ס) ו[[צדקיהו]] (596 לפנה"ס - 586 לפנה"ס). הן תקופתו של [[ישעיהו]] והן תקופתו של ירמיהו היו תקופות של התגברות הרגש הדתי בעם, ושתי תקופות אלו היו בעלות אופי של יצירה [[מונותאיזם|מונותאיסטית]] מוגברת. ברם, בעוד שישעיהו היה נביא ישועה, ירמיהו הוא נביא חורבן וגלות. ישעיהו יעץ בימי [[סנחריב]] שלא להיכנע לו, בעוד שירמיהו דרש בימי [[נבוכדנאצר השני]] כניעה מוחלטת. זאת ועוד, נבואת הפורענות של ירמיהו טבועה במטבע מיוחד: היא רבת זוועות שרק נבואת יחזקאל עולה עליה בחומרתה.
שורה 16:
===ירמיהו ונבואותיו===
על קורותיו של ירמיהו קיימות יותר ידיעות, מאשר על כל נביא אחר. ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין" ({{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|א|א}}; {{תנ"ך|ירמיהו|כט|כז|ללא=ספר}}}}). [[ענתות (אתר מקראי)|ענתות]] הייתה עירו של [[אביתר הכהן]], ושם ישב לאחר ש[[שלמה המלך|שלמה]] הדיחו מן ה[[כהן|כהונה]].{{הערה|1={{תנ"ך|מלכים א|ב|כז}}}}
תפקידו של ירמיהו כנביא הוגדר ב[[נבואת הקדשה|נבואת ההקדשה]] שלו: "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס", ורק אחר-כך "לבנות ולנטוע" ({{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|א|י}}; השוו {{תנ"ך|ירמיהו|לא|כז|ללא=ספר}}}}). הרקב הדתי והמוסרי שעלה בלב האומה במשך הדורות הקודמים השחית אותה עד לאין מרפא, ואין תקנה אלא להרוס את המדינה ולנתוש את האומה מארצה, כדי להשיבה אל יסודות האמונה והמוסר.
מראשית פעולתו הנבואית השניא ירמיהו את עצמו על כל סביבותיו. יחיד הוא בכך בין הנביאים. יותר מכל הנביאים הוא "איש ריב ואיש מדון לכל הארץ".{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|טו|י}}}}
מסתבר שבשל הרדיפות שרדפוהו בענתות עקר משם והשתקע ב[[ירושלים]] בעודנו צעיר. אך גם שם לא ניצל משנאה ורדיפות. הפקודה לא לשאת אשה ולא ללדת ילדים באה לו ככל הנראה כשהיה עדיין צעיר וחפץ לשאת אשה, ובאותם הימים כבר ישב בירושלים.{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|טז|ב|ג}}, ט; השוו {{תנ"ך|ירמיהו|יט|ג|ללא=ספר}} ואילך}}
חמש שנים לאחר שנתקדש ירמיהו לנביא, בשנה ה-18 ליאשיהו, אירע המאורע הגדול של מציאת ספר התורה במקדש, מאורע שהביא לברית יאשיהו וטיהור הארץ מעבודה זרה תוך הריסת ה[[במות]]. אולם מאורע זה לא נזכר במפורש אצל ירמיהו. אין ספק אמנם שירמיהו שמח על הרס הבמות שהיו שנואות עליו,{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|יא|יג}}}}
בעת ההיא אלו ששנאו ורדפו אותו היו אנשים פרטיים. אך החל מראשית מלכותו של יהויקים הוא הפך להיות "אויב העם" ורודפיו הם עתה השרים והמלך. בראשית ימי יהויקים היו חייו זמן-מה אף בסכנה. אחרי נבואת-הפורענות האיומה שניבא בתופת, וחזר עליה בחצר בית ה', הכה אותו [[פשחור בן אמר]], נגיד המקדש, ונתן אותו "על המהפכת"{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|כ}}, ג}}(בית אסורים). אחרי נבואת-חורבן אחרת בחצר-המקדש, הכהנים, הנביאים והעם תפסו אותו ורצו לשפטו [[הוצאה להורג|משפט מוות]], אבל השרים וחלק מהעם הגנו עליו, ובפרט הגן עליו אחיקם בן שפן, והוא לא הומת.{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|כו}}}}
[[קובץ:BaruchWritingJeremiah sProphecies.jpeg|ממוזער|200px|ירמיהו [[נבואה|מנבא]] ו[[ברוך בן נריה|בן נריה]] מעתיק את נבואותיו במרץ. [[תחריט]] מאת [[גוסטב דורה]]]]
בשנה הרביעית ליהויקים (ניסן 603 - אדר 604), "היא השנה הראשונה לנבוכדראצר השני", כינס ירמיהו את נבואות הפורענות שלו וכתב אותן על ספר.{{הערה|1=לו, א ואילך}}
קרב כרכמיש, שבו הוכה צבאו של פרעה [[נכו השני]] ובבל הפכה להיות היורשת של ממלכת אשור, פתח פרק חדש בפעולתו הנבואית של ירמיהו, הן מבחינת תוכנה והן מבחינת פרסומה. מתחילת פעולתו הכריז ירמיהו על חורבן יהודה ביד אויב נורא שיבוא מארץ צפון, אך הוא לא פירש את שמו של אותו אויב.{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|א|טו}}; {{תנ"ך|ירמיהו|ד|ו|ללא=ספר}}; {{תנ"ך|ירמיהו|ו|כב|ללא=ספר}};{{תנ"ך|ירמיהו|י|כב|ללא=ספר}}; {{תנ"ך|ירמיהו|יג|כ|ללא=ספר}}}}
באותו זמן עשה הנביא שני מעשים סמליים: הוא משקה את הגויים כוס של [[יין]] החֵמה כדי לסמל את חורבנם,{{הערה|1=פרק כה, פסוקים טו-טז, כז-כט}}
בשנה החמישית ליהויקים קראו [[צום]] במקדש. הרקע לכך היה, ככל הנראה, יציאתו של נבוכדנאצר ב[[סיוון]] 604 למסע ל[[סוריה]] וארץ ישראל ("ארץ ח'תו"), וכיבושה של [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] בחודש [[כסלו]] באותה שנה, כיבוש שגרם ככל הנראה זעזוע בחצרו של יהויקים. ירמיהו עצמו לא יכול היה לבוא למקדש מסיבה בלתי ברורה (לפי יר' לו,ה הוא היה "עצור", ופירושה של מילה זו אינה ברורה, אך רש"י מפרש "כלוא"). אך במקומו בא ברוך סופרו למקדש, והוא קרא, תחילה באוזני העם ואחר-כך באוזני השרים, את נבואות המגילה שכתב ירמיה. הדברים שקרא ברוך עשו רושם רב על השומעים, ולבקשת השרים מסר להם ברוך את המגילה על מנת שיקראוה בפני המלך. אולם יהויקים המלך קרע את המגילה והשליכה לתוך האח הבוערת לפניו בבית החורף, וגם שלח לתפוש את ירמיהו ואת ברוך, אלא שהם הצליחו להסתתר מפניו. ירמיהו הכתיב לברוך על מגילה חדשה את הנבואות הקודמות, ועל אלו הוסיף גם אחרות.{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|לו}}}}
משנכנע יהויקים לפני נבוכדראצר לא העז עוד לנגוע בירמיהו, והנביא חזר לפעול. כך למשל, הביא הנביא את [[בני רכב]] אל אחת מלשכות המקדש על מנת להדגים לעם את ההבדל בינם – הדבקים במצוות אביהם לא לשתות [[יין]], לבין העם שלא נשמע לקול ה' (ירמיהו, פרק לה; בפרט פסוק יא: "וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם" - מסתבר שזה היה סמוך להשתעבדות יהויקים לבבל).
בימי צדקיהו עלה ירמיהו לגדולה. צדקיהו דרש בו, בעצמו או בידי שריו. אך יחסו של צדקיהו אל ירמיהו הוא כמו היחס שהיה לחזקיהו כלפי ישעיהו: הוא מכיר בירמיהו כנביא ה', ועם זאת הוא אינו יכול לכוון את מדיניותו על פי עצת ירמיהו. בשנה הרביעית לצדקיהו שלח ירמיהו "מוסרות" למלכי [[אדום (עם)|אדום]], [[מואב]], [[עמון]], [[צור]] ו[[צידון]] בידי שליחיהם שבאו לירושלים על מנת לתכנן מרד נגד בבל, בהזהירו אותם לשאת את עולה של בבל בסבלנות עד שיבוא הקץ לשלטונה של בבל.{{הערה|1=ירמיהו כז; במחקר ביקורת המקרא משערים כי השם יהויקים בפסוק א הוא טעות בעקבות כו, א, ושמו של צדקיהו מוזכר בפסוקים ג, יב}}
את הרקע לתקוות בקרב הגולים להפלת נבוכדראצר יש, כנראה, לקשור לניסיון למרד בנבוכדראצר בשנת 595 לפנה"ס - 594 לפנה"ס, המתועד בכרוניקות הבבליות, בו השתתפו "[פקידים בכירים] רבים". ממרד זה נשאר הד נוסף מתעודה בה נרשם סיכום מגזר הדין שהוטל על אחד הפקידים הללו- Babu-ahhe-iddina - על שהפר את שבועת נאמנותו כפקיד; הוא נידון למות, ונחלתו – האדמות שקיבל אביו בשעתו כמענק מנבופלאסר ליד [[בורסיפה]] – הוחרמה. מרד זה אירע שלוש שנים לאחר [[גלות יהויכין]] (598 לפנה"ס - 597 לפנה"ס).
תנועת המרד מצאה תומכים נלהבים בנביאים שעסקו בנבואה כמקצוע, קצתם בירושלים וקצתם בגלות בבל.{{הערה|1={{תנ"ך|ירמיהו|כט|ח}}, כא, כד ואילך}}
בשנה הרביעית למלכות צדקיהו נסע מלך יהודה לבבל להתייצב בפני נבוכדראצר, ועמו נסע גם השר שריה אחיו של ברוך סופרו של ירמיהו. הנביא ניצל הזדמנות זו ונתן ביד שריה מגילה ובה נבואת פורענות על בבל, תוך בקשה ששריה יקרא בבואו לבבל את המגילה, ולאחר מכן יקשור אותה לאבן וישליכנה לנהר פרת לסמל, שכך תשקע בבל ולא תקום עוד.{{הערה|1=ירמיהו נא, מט-סד.}}
לבסוף פרץ המרד ונבוכדראצר עלה עם חילו על ירושלים. הנביא הזהיר את צדקיהו שמלך בבל יכבוש את העיר, אך מלך יהודה סירב לשמוע לקולו, משום שה[[מצרים העתיקה|מצרים]] יצאו נגד הבבלים והתחדשה התקווה ביהודה לתשועה על ידי המצרים. הצבא הבבלי אכן הסיר את המצור מעל ירושלים על מנת לצאת נגד המצרים, ובירושלים רבתה השמחה והתקווה שהבבלים לא ישובו לצור על העיר. צדקיהו פנה אל ירמיהו כדי שיתפלל אל ה' שיציל את ירושלים, אלא שהנביא הגיב על כך בנבואת פורענות המנבאת שהמצרים עתידים לשוב לארצם ושהבבליים יחדשו את המצור על העיר.{{הערה|1=לז, ג-י.}}
באותו הזמן התנסה הנביא באירוע אישי קשה: הוא יצא מירושלים ללכת לארץ בנימין, אך בשער בנימין נתפס בהאשמה שהוא בוגד בעמו ותומך בבבלים; הוא הובא אל השרים שהכוהו ושמו אותו בבית הכלא. רק לאחר ימים רבים שוחרר משם בפקודת המלך, אך הושאר במעצר בחצר המטרה.{{הערה|1=לז, יא-כא.}}
המלך לקח את ירמיהו מחצר המטרה בסתר על מנת לבקשו לשאול בדבר ה'. אך הנביא חזר וייעץ למלך שימסור את עצמו ביד הכשדים. לצדקיהו לא היה האומץ לעשות זאת, אך הוא ביקש מירמיהו שישמור בסוד את דבר הפגישה ביניהם.
שורה 55:
לבסוף נכבשה ירושלים על ידי הבבלים ובעקבות כך באו החורבן והגלות. כשראה צדקיה כן, יצא לברוח במחילה שהובילה ליריחו עם בניו (מערת צדקיהו), אך הם נתפסו בידי [[נבוזראדן]] והוסגרו לידי נבוכדנצר. נבוכדנצר שאל אותו באיזה דין הוא רוצה למות, על שמרד במלך או על שנשבע בה' לשקר. צדקיהו ביקש לההרג לפני בניו שלא יראה במותם ובניו ביקשו גם הם שלא לראות במות אביהם. הרג את בניו וניקר את עיני צדקיהו. היה צדקיה צווח ואומר בואו וראו כל בני אדם, שהיה ירמיה מתנבא עלי ואמר לי לבבל אתה הולך ובבבל תמות ובבל עיניך לא יראו, ולא הייתי שומע לדבריו, והריני בבבל ועיני לא רואות אותה.
משנודע לבבלים שירמיהו התנגד למרד, שחררוהו מן השבי ונתנוהו בידי [[גדליה בן אחיקם]], אך הוא בחר לשבת בתוך העם.{{הערה|1=ירמיהו לט, יג-יד.}}
מפעולותיו של הנביא במצרים נמסרו שני עניינים: מעשה סמלי שעשה בפתח בית פרעה ב[[תחפנחס]], כדי לסמל את מפלת מצרים ביד נבוכדנאצר,{{הערה|1=ירמיהו מג, ח-יג}}
==פטירתו וקבורתו==
שורה 64:
[[האר"י]] כתב שנקבר ב[[חצר המטרה]]. המערה והקבר בה תוארו על ידי עולי רגל יהודיים שהגיעו לעיר, כגון הקראי [[שמואל בן דוד (קראי)|שמואל בן דוד]] שביקר בעיר בשנת 1641.
אגדות אחרות ממקמות את הקבר במצרים. על פי אגדות אלו, נרצח על ידי יהודי מצרים לאחר שהוכיחם. כיום ישנו קבר ליד [[קהיר]] המזוהה כקברו של ירמיהו. אגדה אחרת מספרת על כך ש[[אלכסנדר מוקדון]] הוציאו מקברו, וקבר אותו ב[[אלכסנדריה]] לפני בנייתה, לשמירה על העיר.{{מקור}}
==גישתו הנבואית של ירמיהו במסגרת הנבואה הקלאסית==
[[קובץ:jeremiah22.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ירמיהו, כפי שמופיע במנורת הכנסת]]
משעת הקדשתו לנבואה הופקד ירמיהו "עַל-הַגּוֹיִם וְעַל-הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ".{{הערה|1=ירמיהו א, י}}
רק במגילת הנחמה (פרקים ל-לא), שנחתמה כנראה אחרי החורבן, חזר ירמיהו שוב להדגיש את התפיסה הלאומית. ופתח פתח לסיכויי התשועה האסכטולוגית: "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ. כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-ה' אֱלֹהֵינוּ".{{הערה|1=ירמיהו לא, ד-ה}}
אל היסודות הללו המדברים על שיקום, מצטרפים יסודות [[אוטופיה|אוטופיים]] מובהקים, בעלי אופי רוחני מובהק: בדברו על חידוש הברית בין ה' לישראל מדגיש ירמיהו, שהברית תהיה כתובה על לבם,{{הערה|1=ירמיהו לא, לב}}
==ראו גם==
|