חלוקת הודו – הבדלי גרסאות

חלוקת הודו הייתה מתחילתה הסדר שנוי במחלוקת עזה, ועד היום היא גורמת למתחים ברחבי תת-היבשת. כלפי המשנה למלך, לורד מאונטבטן, נטען לא רק שהוא האיץ את התהליך אלא גם שהוא השפיע על תוכנית רדקליף כך שתיטה לטובת הודו.{{הערה|Stanley Wolpert, 2006, Shameful Flight: The Last Years of the British Empire in India, Oxford University Press}} בין המבקרים יש גם הטוענים שחפזונם של הבריטים היה בין הגורמים לזוועות החלוקה.{{הערה|Richard Symonds, 1950, The Making of Pakistan, London, ASIN B0000CHMB1, p 74 }} משום שהכרזת העצמאות התקיימה לפני החלוקה עצמה, שמירת הסדר הציבורי הייתה באחריותן של שתי המדינות החדשות. חילופי אוכלוסייה גדולים לא נלקחו בחשבון; התוכנית קראה לעגן בחוק את שמירת זכויות המיעוטים שייוותרו משני צידי הגבול. הייתה זו משימה בלתי אפשרית ושתי המדינות נכשלו בה. החוק והסדר לא עמדו במעמסה, ורבים נהרגו ונרצחו בהפרות סדר, מעשי טבח או פשוט מקשיי הדרך כשניסו להימלט לחוף מבטחים. התוצאה הייתה אחד מחילופי האוכלוסין הגדולים ביותר בהיסטוריה.

 

===חילופי אוכלוסין===

[[חילופי אוכלוסין]] בקנה מידה עצום אירעו בחודשים שמיד לאחר החלוקה. מרגע שהתבססו הגבולות בין שתי המדינות החדשות, עברו כ-14.5 מיליון איש בין המדינות בבקשם חוף מבטחים. על פי מפקד שנערך בין הפליטים ב-[[1951]], עברו 7,226,000 מוסלמים מהודו לפקיסטן, ומספר דומה של הינדים ו[[סיקהיזם|סיקים]] (7,249,000) עברו מפקיסטן להודו מיד אחרי החלוקה. מבין הפליטים 78%, או כ-11.2 מיליון, עברו ממדינה למדינה במערב, רובם בין שני חלקיה של פנג'אב; 5.3 מיליון מוסלמים עברו מהודו למערב פנג'אב שבפקיסטן, ואילו 3.4 מיליון הינדים וסיקים עברו מפקיסטן למזרח פנג'אב שבהודו. מלבד פנג'אב עברו במערב גם כ-1.2 מיליון פליטים בין שני חלקי חבל [[סינד]]. במזרח עברו רוב הפליטים (כ-3.5 מיליון) ממזרח פקיסטן ל[[מערב בנגל]] שבהודו, ורק כ-700,000 מוסלמים עברו בכיוון ההפוך.