ייחוד השם – הבדלי גרסאות

'''ייחוד השם''' או '''אמונת היחוד''' היא [[מצווה]] ב[[יהדות]] [[אמונה|להאמין]] ב[[אל]] אחד ויחיד, בלי שום שיתוף. מצווה זו היא מאבני היסוד של היהדות, והיא אחד מ[[י"ג עיקרים|שלושה עשר עיקרי האמונה]] שמנה ה[[רמב"ם]]. בהשפעת היהדות גם ב[[אסלאם]], עקרון אחדות האל - ה[[שהאדה]] הוא מעיקרי הדת.

משמעותה הראשונית של המצווה, כחיוב להאמין באל אחד, שוללת את העמדות המנוגדות: הן את הגישה ה[[פוליתאיזם|פוליתאיסטית]] המניחה את קיומם של אלים רבים, והן את התפיסה ה[[הנותאיזם|הנותאיסטית]] המניחה קיומם של אלים אחרים בשבטים אחרים, ואל אחד עליון על כולם שהוא לרוב מנהיגו של השבט המכיר בו כעליון על כולם. בנוסף, שוללת מצווה זו את דעתם של המאמינים בשתי רשויות מקבילות, וסוברים שמי שברא אור לא ברא חושך ומי שברא את הטוב לא ברא את הרע. בהשפעת היהדות גם ב[[אסלאם]], עקרון אחדות האל - ה[[שהאדה]] הוא מעיקרי הדת. תפיסה [[דואליזם|דואליסטית]] תאולוגית זו הייתה, עד בוא ה[[אסלאם]], הדת הפרסית הרשמית מיסודו של [[זרתוסטרה]], ונקראת בעברית "אמגושיות".