ויקיפדיה

המהפכה במצרים (2011) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תע'יה (שיחה | תרומות)
218 עריכות
אין תקציר עריכה
ביטול גרסה 21431021 של תע'יה (שיחה), הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 2:
'''המהפכה במצרים '''(נקראת גם '''מהפכת 25 בינואר''' - ב[[ערבית]]: '''ثورة 25 يناير''', '''מהפכת הנוער''' ו'''מהפכת הלוטוס''') אירעה ב-11 בפברואר 2011, לאחר [[הפגנה|הפגנות]] רחוב מתמשכות, מחאות המוניות ופעולות [[מרי אזרחי]], שהחלו במדינה ב-[[25 בינואר]]. מארגני המחאה קיבלו את השראתם מהמהפכה בתוניסיה השכנה במסגרת גל המחאות בעולם הערבי, שזכה לכינוי "האביב הערבי". המפגינים התעמתו עם [[כוחות הביטחון המרכזי|כוחות הביטחון]], מחו נגד משטרו של הנשיא [[חוסני מובארק]] וקראו להדחתו על רקע ה[[עוני]] הרב, ה[[שחיתות]] השלטונית והפגיעה ב[[חופש הביטוי]] ובזכויות יסוד אחרות. המוקד המרכזי של ההפגנות, שהתרחשו בכל רחבי מצרים, היה [[כיכר א-תחריר]] שבמרכז [[קהיר]].
 
לאחר 18 ימים של מחאות בלתי-פוסקות ועל אף שמובארק הודיע כי יפעל לביצוע רפורמות ובחירות חדשות תוך כמה חודשים, הוא נאלץ להתפטר ולהעביר את השלטון לידי הצבא. כמה שבועות לאחר מכן, נעצר מובארק יחד עם אשתו סוזן, שני בניו, ושרים בכירים אחרים בממשלה הקודמת בחשד למעשי שחיתות, בעיקר בנוגע לאספקת [[גז טבעי]] ל[[ישראל]], ולאחריותם לדיכוי אלים של מפגינים. כמו כן, בית המשפט העליון הורה על פירוק מפלגת השלטון וכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. ועדת חקירה מצרית קבעה לאחר האירועים כי נהרגו לפחות 846 בני אדם.{{הערה|{{ynet|רויטרס|ועדת החקירה המצרית: לפחות 846 בני אדם נהרגו בהפיכה|4058552|19 באפריל 2011}}}}.
 
על אף שהפגנות ספורדיות התקיימו בשנים שקדמו למהפכה, המחאות שהובילו אליה היו חסרות תקדים והיו הגדולות ביותר במצרים מאז "[[מהומות הלחם]]" ב-[[1977]]. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרפו להפגנות ולמחאות אנשים מכל שדרות החברה המצרית, כולל פעילי תנועת "האחים המוסלמים".
 
בבחירות שנערכו ביוני [[2012]] נבחר [[מוחמד מורסי]], מתנועת [[האחים המוסלמים]], ל[[נשיא מצרים]]. בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו של מורסי, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו.{{הערה|{{ynet|רועי קייס|צבא מצרים: למורסי יש 48 שעות לפתור המשבר|4399371|1 ביולי 2013}}}}. ב-3 ביולי, בתום [[אולטימטום]] שהציב [[צבא מצרים]] בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל [[עבד אל-פתאח אל-סיסי|עבד אל-פתאח א-סיסי]], [[ההפיכה במצרים (2013)|הודח]] מורסי. א-סיסי נבחר לנשיאות מצרים [[הבחירות לנשיאות מצרים (2014)|כשנה לאחר מכן]], בבחירות שבהן לא היה לו יריב אמיתי, מאחר שתנועת "האחים המוסלמים" הוצאה אל מחוץ לחוק והוגדרה [[ארגון טרור]].
 
==רקע==
{{נושא מורחב|נושאים=[[האביב הערבי]], [[ההפיכה בתוניסיה (2011)]], [[חאלד מוחמד סעיד]]}}
[[קובץ:Tahrir Square during Friday of Departure.png|שמאל|ממוזער|250px|[[כיכר א-תחריר]] ב"יום שישי של העזיבה"]]
מצרים מוגדרת כמדינה "במשטר חירום" מאז [[1967]], למעט תקופה קצרה של כשנה וחצי, שהחלה ב-[[1980]]. תחת משטר זה, ניתנו למשטרה סמכויות מיוחדות ורבות, שהובילו לעתים תכופות ל[[אלימות משטרתית]]. מקרהו של ח'אלד מוחמד סעיד, שככל הנראה הוכה למוות על ידי המשטרה המצרית ב[[יוני]], [[2010]], הסעיר במיוחד את הציבור במדינה. במהלך ההפגנות הופנתה המחאה הציבורית כנגד האלימות המשטרתית, ה[[עוני]], ה[[אבטלה]], ה[[שחיתות]] ותאוות הבצע בקרב בכירי השלטון (ב[[מדד השחיתות הבינלאומי]] דורגה מצרים במקום ה-98 מתוך 178).
 
ההפגנות כוונו בעיקר נגד ה[[נשיא מצרים|נשיא]] [[חוסני מובארק]], [[פוליטיקה של מצרים|שעמד בראש המדינה]] מאז רציחתו של הנשיא הקודם, [[אנואר סאדאת]], ב[[אוקטובר]], [[1981]]. המפגינים סברו, כי מובארכ תכנן להעביר את השלטון לבנו, [[ג'מאל מובארכ]], ב[[יוני]] [[2011]]. מפלגות האופוזיציה זכו בבחירות האחרונות בשלושה אחוזים בלבד מכלל המושבים ב[[הפרלמנט המצרי|פרלמנט המצרי]]. מפלגת [[האחים המוסלמים]], אשר הוצאה בעבר אל מחוץ לחוק ולא הורשתה להשתתף בבחירות באופן רשמי, הייתה היחידה שבעלת בסיס ארגוני יעיל עם פעילים רבים, אך נטען שהיא לא הנהיגה את ההפגנות אלא רק השתתפה בהן. הכוח הפוליטי של האחים המוסלמים התחזק ביותר כתוצאה מההפיכה, ולאחר הכרזת בית המשפט העליון על פירוק מפלגת השלטון, הפך הארגון למפלגה הגדולה היחידה שרשאית הייתה לפעול אותה עת במצרים, על פי החוק.
שורה 26:
הגישה לרשת החברתית [[פייסבוק]] ולאתר המיקרו-בלוגינג [[טוויטר]] נחסמה לאחר שאלפי מפגינים החלו לעשות בהם שימוש. בהפגנות המוניות בסואץ נפצעו 55 מפגינים ו-15 שוטרים מיידוי אבנים. המון זועם הצית את תחנת המשטרה ומבני ציבור אחרים. כמו כן הוצת בניין מפלגת השלטון, [[המפלגה הלאומית הדמוקרטית]].
 
במאמר שפרסם ב"[[ניוזוויק]]" הטיח [[מוחמד אל-בראדעי]] האשמות חמורות במזכירת המדינה [[הילרי קלינטון]] על הביקורת המאופקת שהשמיעה ארצות הברית בנוגע לזיופי הבחירות לפרלמנט המצרי בשלהי 2010{{כ}}.{{הערה|1=[http://www.newsweek.com/2011/01/27/mohamed-elbaradei-the-return-of-the-challenger.html Mohamed ElBaradei: The Return of the Challenger]}}.
 
ב-27 בינואר הצהירו האחים המוסלמים על תמיכה במפגינים. מנהיג האופוזיציה, [[מוחמד אל-בראדעי]] הצהיר כי יחזור למצרים להפגנות יום שישי. כמו כן, הצהיר כי אם יתבקש הוא ייטול לידיו את מושכות ההנהגה של נשיאות מצרים בעת תקופת המעבר, אם מובארכ יעזוב את המדינה.
שורה 43:
בנאום שנשא מובארכ בטלוויזיה בשעת לילה מאוחרת הצדיק הנשיא את האמצעים שנקטו כוחות הביטחון, והכריז על חילופי גברי בממשלה ועל רפורמות דמוקרטיות וכלכליות. ההפגנות נמשכו ביתר שאת לאחר הנאום, והמפגינים קראו שוב להתפטרות הנשיא. לפי הנתונים הרשמיים נהרגו בהתנגשויות ביום שישי 35 בני אדם. על פי נתוני התקשורת, היו כמאה הרוגים ואלפים נפצעו.
 
[[ברק אובמה]], [[אנגלה מרקל]] ו[[מזכ"ל האו"ם]] [[באן קי מון]], קראו להפסיק את האלימות ולכבד את זכויות האזרחים - ובמיוחד הזכות ל[[חופש הביטוי]] ו[[חופש המידע]] ואת [[חופש ההתארגנות]]. בימים שלאחר מכן הפכו התבטאויות אלה לקריאה מפורשת של אובמה ומרקל לפרישתו המיידית של מובארכ.{{הערה|1={{ynet|יצחק בן-חורין|אובמה למובארק: "עליך ליצוק תוכן בהבטחותיך"|4020586|29 בינואר 2011}}{{ש}}[http://news.walla.co.il/?w=/15/1786875 אובמה: "מצרים זקוקה למעבר ממשל הדרגתי"], וואלה!, 31 בינואר 2011{{ש}}{{כלכליסט|יצחק בן-חורין|אובמה לא מרפה ממובארק: התחל העברת השלטון|3507158|5 בפברואר 2011}}}}.
 
===31-29 בינואר===
[[קובץ:Flickr - Moe- - IMG 0262.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגינים ב[[אלכסנדריה]]]]
בעקבות נאום מובארכ, חזר ארגון "[[האחים המוסלמים]]" ודרש את התפטרות הנשיא ואת התערבותו של [[צבא מצרים]]. ה[[שייח']] [[יוסוף אל-קרדאווי]] קרא אף הוא למובארכ לעזוב את המדינה וטען שנאומו העיד, כי הוא "חסר כל קשר למציאות".{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס|מנהיג "האחים המוסלמים": מובארק, צא ממצרים!|4020720|29 בינואר 2011}}}}. באותו יום מינה מובארכ את [[עומאר סולימאן]] כ[[סגן נשיא מצרים]], תפקיד שלא אויש מאז רצח [[אנואר סאדאת]], ומינה ממשלה חדשה בראשות מפקד [[חיל האוויר המצרי|חיל האוויר]] לשעבר, [[אחמד שפיק]].{{הערה|1=[http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=107345_memri&act=show&dbid=articles&dataid=2655 מה חדש? תקציר ידיעות מהמזה"ת 31.1.2011], באתר [[ממרי]]}}.
 
ב-[[30 בינואר]], עקב החלשות כוחות המשטרה שותקה גם מערכת [[בית כלא|בתי הכלא]] ואלפי [[אסיר]]ים, בהם 30 פעילי "האחים המוסלמים", נמלטו. מובארכ החליט להפסיק את פעילותה במצרים של רשת הטלוויזיה ה[[קטר (מדינה)|קטר]]ית "[[אל ג'זירה]]", שעודדה ושלהבה את הפגנות המחאה ההמוניות במצרים.{{הערה|{{ynet|אייל להמן|מהפכת אל-ג'זירה הראשונה: המלחמה על השלט|4021432|31 בינואר 2011}}}}.
 
===6-1 בפברואר - לאחר נאום מובארכ===
שורה 55:
ב-[[1 בפברואר]] הודיע מובארכ, כי יסיים את כהונתו ב[[ספטמבר]], [[2011]], ולא יתמודד בבחירות הבאות. הודעה זו לא הביאה לסיום מחאות המפגינים, שהמשיכו וקראו להתפטרותו המיידית. סגן הנשיא הטרי, [[עומאר סולימאן]], הופקד על ידי מובארכ על ניהול משא ומתן עם גורמי האופוזיציה. אחד הרעיונות העיקריים שהועלו כפשרה היה, כי סולימאן יקבל את כל סמכויותיו של הנשיא למשך תקופת מעבר מוגבלת בזמן, ואילו מובארכ יכהן כנשיא בתואר בלבד, עד לקיום בחירות חדשות.
 
ב-[[5 בפברואר]] נפגעה תחנה של הצינור להובלת [[גז טבעי]] ממצרים ל[[ירדן]] ול[[סוריה]], ליד [[אל-עריש]]. בעקבות זאת הופסקה זמנית גם אספקת הגז ממצרים לישראל.{{הערה|{{הארץ|אבי יששכרוף, ברק רביד|הופסקה אספקת הגז ממצרים לישראל|1.1160297|5 בפברואר 2011}}}}. באותו היום, בכירי מפלגת השלטון, "[[המפלגה הלאומית הדמוקרטית]]", ובהם [[גמאל מובארכ]], בנו של [[חוסני מובארכ]], התפטרו מתפקידיהם במפלגה.{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס|מתקפלים: בכירי מפלגת השלטון וגמאל התפטרו|4024205|5 בפברואר 2011}}}}.
 
ב-[[6 בפברואר]], לאחר 13 ימי מחאה, החלו גורמי אופוזיציה לנהל משא ומתן עם סגן הנשיא, עומאר סולימאן. במסגרת הדיונים סוכם כי תוקם ועדה שתפעל לשינוי החוקה.{{הערה|{{nrg|סוכנויות הידיעות|מצרים: ועדה תפעל לשנות את החוקה|208/978|6 בפברואר 2011||1|2}}}}.
[[קובץ:Tahrir Square - Flickr - Al Jazeera English (4).jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגין בכיכר תחריר נושא שלט בעברית "עזוב מוברק", 1 בפברואר 2011]]
===11-10 בפברואר - העברת סמכויות לסולימאן והתפטרות מובארכ===
[[קובץ:Tahrir Square on February11.png|שמאל|ממוזער|250px|מאות אלפים מצריים חגגו ב-[[11 בפברואר]] ב[[כיכר א-תחריר]] לאחר הודעת [[עומר סולימאן]] שנשיא מצרים [[חוסני מובארכ]] התפטר מתפקידו]]
ב-[[10 בפברואר]] הודיע מובארכ בנאומו, כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן, אך הכרזה זו לא שמה קץ להפגנות. ביום שלאחר מכן, ב-[[11 בפברואר]], הוקראה הודעה קצרה מפי סגן הנשיא, עומר סולימאן, שהועברה לכאורה מלשכת הנשיא, שבה נאמר, כי מובארכ החליט להתפטר מתפקידו, וכי השלטון במצרים מועבר לידי [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים]], בראשותו של שר ההגנה, [[מוחמד חוסיין טנטאווי]].{{הערה|{{הארץ|אבי יששכרוף|נשיא מצרים חוסני מובארק התפטר מתפקידו|1.1161728|12 בפברואר 2011}}.}}.
 
מנהיג [[מפלגת אל-ע'ד]] אמין נור הצהיר שתקופת [[הסכם קמפ דייויד]] הסתיימה.
שורה 85:
 
===אוקטובר 2011===
ב-[[9 באוקטובר]] [[נוצרים קופטים]] הפגינו במחאה על הצתת [[כנסייה]] בעיר [[אסואן]] והתעמתו עם כוחות הביטחון המצרים. בעימותים נהרגו 2 חיילים ו-22 אזרחים מצרים. העימותים גונו על ידי ראש ממשלת מצרים [[עיסאם שאראף]], שאמר כי "במקום לצעוד קדימה, מצרים פוסעת אחורה".{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=/13/1867157 נוצרים קופטים התעמתו עם כוחות הביטחון במצרים, 24 נהרגו. ראש ממשלת מצרים: "אנו פוסעים אחורה"], וואלה, 9 באוקטובר 2011}}.
 
===נובמבר 2011===
ב-[[18 בנובמבר]], כשבוע לפני [[הבחירות לפרלמנט המצרי (2011–2012)]], התחדשו המהומות במדינה בהנהגת [[האחים המוסלמים]] וקיצונים [[אסלאמיזם|אסלאמיסטים]]. המפגינים טענו ש[[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים|המועצה הצבאית העליונה]] השולטת במצרים בראשות [[מוחמד חוסיין טנטאווי]] אינה פועלת לקידום הדמוקרטיה במצרים, וכתוצאה מהמהומות הגישה הממשלה המצרית הזמנית את התפטרותה למועצה הצבאית.{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//1878969 הממשלה הזמנית המצרית הגישה את התפטרותה למועצה הצבאית העליונה עקב חידוש המהומות], וואלה!, 22 בנובמבר 2011}}. המפגינים יצאו הפעם באופן מיוחד נגד הצבא ונגד טנטאווי שעומד למעשה ב[[ראש מדינה|ראש המדינה]] עד לבחירות והקמת ממשלה נבחרת.{{הערה|1=בועז ביסמוט, [http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=13889&hp=1&newsletter=24.11.2011 דמוקרטיה עם רעלה], ישראל היום, 24 בנובמבר 2011}}. מצד שני, נערכה הפעם גם הפגנת הזדהות עם הצבא - "הפגנת הקול המצרי הדומם" - בכיכר "עבאסייה", לא הרחק ממשרד ההגנה המצרי ומקום מושבה של המועצה הצבאית העליונה.{{הערה|1=[http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4153204,00.html הפגנה תמיכה בצבא בקהיר: "שינוי לוקח זמן"]}}.
 
===סבב ראשון של בחירות לפרלמנט - דצמבר 2011===
{{ערך מורחב|הבחירות לפרלמנט המצרי (2011–2012)}}
ב-[[3 בדצמבר]] הסתיים סבב הבחירות לפרלמנט במצרים שלאחר ההפיכה, שהחל בסוף נובמבר. ועדת הבחירות המרכזית ב[[קהיר]] פרסמה את תוצאות הבחירות, לפיהן זכתה "[[מפלגת החירות והצדק]]" של תנועת "[[האחים המוסלמים]]" ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטית]] ב-36.6% מהקולות, [[מפלגת א-נור]] ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטית]]האסלאמיסטית ה[[סלפיה|סלפית]] הקיצונית זכתה בכ-24.4% מהקולות, [[מפלגת אל-וסט]] האסלאמית המתונה יחסית קיבלה כ-4.3% מהקולות, רשימת מפלגות הגוש ה[[ליברליזם|ליברלי]] במצרים זכו בכ-13.3% מהקולות ו[[מפלגת אל-ופד]] הליברלית קיבלה כ-7% מהקולות. סבב זה נערך עבור כ-30% ממושבי הפרלמנט, שמספרם הכולל הוא 498, ואחריו נערכו עוד שני סיבובי בחירות, בהם התמודדו הן מפלגות והן מתמודדים עצמאיים (שחלקם גם זוהו באופן בלתי רשמי עם מפלגות שונות).{{הערה|1=דניאל סיריוטי, שלמה צזנה וגדי גולן,[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=14049&hp=1&newsletter=05.12.2011 תוצאות האמת במצרים: 65% למפלגות האסלאם], [[ישראל היום]], 4 בדצמבר 2011}}.
 
===2012===
{{הפניה לערך מורחב|הבחירות לנשיאות מצרים (2012)}}
 
בינואר [[2012]] הסתיימו שלושת סבבי הבחירות לבית התחתון של ה[[פרלמנט]] המצרי, כשהמחנה ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטי]] של [[האחים המוסלמים]] זכה בכשלושה רבעים מהקולות.{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//2500116 המחנה האיסלאמי זכה בסבבי הבחירות לפרלמנט במצרים], וואלה!, 13 בינואר 2012}}.
 
ב-[[25 בינואר]] 2012 התאספו מפגינים רבים ב[[כיכר תחריר]] לציון שנה ל[[הפיכה]], בהם שטענו שהיא טרם הסתיימה, כי יש לבטל את ה[[ממשל|שלטון]] בפועל של [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)|המועצה העליונה]] ב[[מצרים]].{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//2503484 המצריים מציינים שנה למהפכה], וואלה!, 25 בינואר 2012}}.
 
ב-[[28 בינואר]] 2012 כתב הנשיא המודח [[חוסני מובארכ]] מכתבים למנהיגי [[העולם הערבי]], מדינות [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]], בהם ביקש שיסייעו לו שלא לקבל עונש מוות במשפטו.{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//2504268 מובארק למנהיגי העולם: הצילו אותי מחבל התלייה], וואלה!, 28 בינואר 2012}}.
 
ב-[[2 ביוני]] 2012 גזר בית המשפט העליון ב[[קהיר]] עונש [[מאסר עולם]] על מובארכ בשל מעורבותו בדיכוי המהומות.{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=/13/2538171 בית המשפט בקהיר גזר מאסר עולם על מובארכ], וואלה!, 2 ביוני 2012}}. שר הפנים המצרי בממשל מובארכ נידון גם הוא למאסר עולם, ושני בניו של מובארכ, עלה וגמאל מובארכ, זוכו מאשמה. בעקבות גזר הדין פרצו הפגנות ועימותים אלימים ב[[כיכר א-תחריר]] שבקהיר, בין תומכי מובארכ למתנגדיו, שקראו להטיל עליו עונש מוות.
 
ב-16 וב-[[17 ביוני]] 2012 התקיים [[הבחירות לנשיאות מצרים (2012)|סבב הבחירות השני לנשיאות מצרים]]. שני המתמודדים לנשיאות היו [[אחמד שפיק]], חילוני שכיהן כ[[ראש ממשלת מצרים|ראש הממשלה]] בתקופת ממשל מובארכ; ו[[מוחמד מורסי]], [[אסלאם סוני|מוסלמי אדוק]] מתנועת [[האחים המוסלמים]]. מורסי זכה ב-52% מהקולות וניצח בבחירות.{{הערה|1=[http://news.walla.co.il/?w=//2544230 מוחמד מורסי זכה בנשיאות מצרים, חגיגות פרצו בכיכר תחריר], וואלה!, 24 ביוני 2012}}. ב-[[30 ביוני]] 2012 הושבע לנשיא.
 
===הדחת ראשי המועצה הצבאית העליונה===
שורה 111:
מאז אימצה [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)|המועצה העליונה של הכוחות המזוינים]] [[חוקה]] זמנית ([[:en:2011 Provisional Constitution of Egypt|החוקה הזמנית של מצרים, 2011 [באנגלית]]]), ב-[[30 במרץ]] [[2011]], לא נקבעה חוקה חדשה, סמכויותיו של הנשיא המכהן לא היו ברורות, והמועצה הצבאית העליונה שמרה לעצמה כוח פוליטי רב ובייחוד את השליטה בצבא ואת היכולת להכריז על מלחמה ובכך לקבוע את [[יחסים בינלאומיים|יחסי החוץ]] של מצרים.
 
בתחילת אוגוסט [[2012]], בעקבות [[מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה]] הדיח מורסי את ראש המודיעין המצרי, [[מוראד מוואפי]], שהיה האחראי מטעם המצרים על המשא ומתן לשחרור [[גלעד שליט]] ובעל קשרים טובים עם [[ישראל]]. מורסי מינה את סגנו של מוואפי, [[מוחמד ראפת שחאתה]], לתפקיד ראש המודיעין.{{הערה|1=[http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=20194&hp=1&newsletter=12.08.2012 מורסי הדיח את צמרת הצבא], [[ישראל היום]], 12 באוגוסט 2012}}. כמו כן, הדיח מורסי מתפקידם את מושל צפון [[סיני]] ואת ראש המשמר הנשיאותי. ב-[[12 באוגוסט]] 2012, הדיח מורסי את בעלי התפקידים הבאים: ראש המועצה הצבאית העליונה ושר ההגנה, [[מוחמד חוסיין טנטאווי]], ששימש איש הקשר בין ישראל למצרים לאחר קריסת מממשל מובארק; סגן ראש המועצה הצבאית העליונה וראש המטה הכללי [[סאמי ענאן]]; מפקד חיל האוויר, הגנרל ריזא עבד אל-מגיד; מפקד ההגנה האווירית, הגנרל עבד אל-עזיז סיף א-דין; ומפקד חיל הים, הגנרל מהאב מוחמד נאמש. לתפקיד סגן נשיא מצרים, שמובארכ לא אייש בתקופת נשיאותו, מינה מורסי את השופט לשעבר, מחמוד מוחמד מאקי. מורסי מינה את [[עבד אל-פתאח סיסי]] (שהיה ראש המודיעין הצבאי) לשר ההגנה ולראש המועצה הצבאית העליונה; את הגנרל [[סידקי סובחי]] לרמטכ"ל ולסגן ראש המועצה הצבאית; ואת הגנרל מוחמד אל עאסר לסגן שר ההגנה.
 
בנוסף, פרסם מורסי צו נשיאותי, שביטל את "ההצהרה החוקתית המשלימה". הצהרה זו נקבעה על ידי המועצה הצבאית העליונה ביוני 2012, הפקיעה מנשיא מצרים סמכויות ביטחוניות ומדיניות, ולפיכך לא יכול היה מורסי להדיח או למנות אישים לתפקידים בצבא. בעקבות ביטולה, הורחבו סמכויותיו והתאפשרו גם ההדחות והמינויים שביצע. לפי הצו הנשיאותי שפרסם, יהיה מורסי בעל הסמכות הבלעדית בכל נושאי הביטחון, מדיניות הפנים, יחסי החוץ, אישור התקציב ויישומו, עד לפרסום החוקה החדשה של מצרים. מורסי לקח לידיו גם את הסמכות לבחור את האישים אשר יהיו בוועדה שתנסח את החוקה החדשה, ובכך למעשה יוכל לקבוע ולהשפיע על תוכנה.
 
בנאום במסגד אל-אזהר, בפני אנשי דת מוסלמים בכירים במצרים, אמר מורסי שמטרתו היא "טובת העם והאומה" ו"שימור הישגי המהפכה". בתגובה לצעדים, הודיעו בכירי [[האחים המוסלמים]] והמפלגות הסלפיות כי "טנטאווי וענאן, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון המצרית, היו גרורות של המשטר הישן שתמכו בשיתוף פעולה עם האויב הציוני". תנועת האחים המוסלמים קראה לציבור לצאת לרחובות ולהפגין תמיכה בצעדי הנשיא והדגישה בהודעתה, כי "מאחורי הנשיא יש גברים שיגנו עליו". בעקבות הקריאה יצאו מאות להפגין מול ארמון הנשיאות בקהיר, כאשר בד בבד, בכיכר "נאצר" הפגינו אחרים נגד מורסי וקראו להפיל את שלטון האחים המוסלמים.{{הערה|1=דניאל סיריוטי, [http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=20219&hp=1&newsletter=13.08.2012 מהפכת מורסי], [[ישראל היום]], 13 באוגוסט 2012}}.
 
==ראו גם==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/המהפכה_במצרים_(2011)"