המהפכה במצרים (2011) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 2:
'''המהפכה במצרים '''(נקראת גם '''מהפכת 25 בינואר''' - ב[[ערבית]]: '''ثورة 25 يناير''', '''מהפכת הנוער''' ו'''מהפכת הלוטוס''') אירעה ב-11 בפברואר 2011, לאחר [[הפגנה|הפגנות]] רחוב מתמשכות, מחאות המוניות ופעולות [[מרי אזרחי]], שהחלו במדינה ב-[[25 בינואר]]. מארגני המחאה קיבלו את השראתם מהמהפכה בתוניסיה השכנה במסגרת גל המחאות בעולם הערבי, שזכה לכינוי "האביב הערבי". המפגינים התעמתו עם [[כוחות הביטחון המרכזי|כוחות הביטחון]], מחו נגד משטרו של הנשיא [[חוסני מובארק]] וקראו להדחתו על רקע ה[[עוני]] הרב, ה[[שחיתות]] השלטונית והפגיעה ב[[חופש הביטוי]] ובזכויות יסוד אחרות. המוקד המרכזי של ההפגנות, שהתרחשו בכל רחבי מצרים, היה [[כיכר א-תחריר]] שבמרכז [[קהיר]].
לאחר 18 ימים של מחאות בלתי-פוסקות ועל אף שמובארק הודיע כי יפעל לביצוע רפורמות ובחירות חדשות תוך כמה חודשים, הוא נאלץ להתפטר ולהעביר את השלטון לידי הצבא. כמה שבועות לאחר מכן, נעצר מובארק יחד עם אשתו סוזן, שני בניו, ושרים בכירים אחרים בממשלה הקודמת בחשד למעשי שחיתות, בעיקר בנוגע לאספקת [[גז טבעי]] ל[[ישראל]], ולאחריותם לדיכוי אלים של מפגינים. כמו כן, בית המשפט העליון הורה על פירוק מפלגת השלטון וכך שם קץ לאפשרות של המשך פעילותה הפוליטית או הציבורית. ועדת חקירה מצרית קבעה לאחר האירועים כי נהרגו לפחות 846 בני אדם
על אף שהפגנות ספורדיות התקיימו בשנים שקדמו למהפכה, המחאות שהובילו אליה היו חסרות תקדים והיו הגדולות ביותר במצרים מאז "[[מהומות הלחם]]" ב-[[1977]]. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרפו להפגנות ולמחאות אנשים מכל שדרות החברה המצרית, כולל פעילי תנועת "האחים המוסלמים".
בבחירות שנערכו ביוני [[2012]] נבחר [[מוחמד מורסי]], מתנועת [[האחים המוסלמים]], ל[[נשיא מצרים]]. בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו של מורסי, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו
==רקע==
{{נושא מורחב|נושאים=[[האביב הערבי]], [[ההפיכה בתוניסיה (2011)]], [[חאלד מוחמד סעיד]]}}
[[קובץ:Tahrir Square during Friday of Departure.png|שמאל|ממוזער|250px|[[כיכר א-תחריר]] ב"יום שישי של העזיבה"]]
מצרים מוגדרת כמדינה "במשטר חירום" מאז [[1967]], למעט תקופה קצרה של כשנה וחצי, שהחלה ב-[[1980]]. תחת משטר זה, ניתנו למשטרה סמכויות מיוחדות ורבות, שהובילו לעתים תכופות ל[[אלימות משטרתית]]. מקרהו של ח'אלד מוחמד סעיד, שככל הנראה הוכה למוות על ידי המשטרה המצרית ב[[יוני]], [[2010]], הסעיר במיוחד את הציבור במדינה.
ההפגנות כוונו בעיקר נגד ה[[נשיא מצרים|נשיא]] [[חוסני מובארק]], [[פוליטיקה של מצרים|שעמד בראש המדינה]] מאז רציחתו של הנשיא הקודם, [[אנואר סאדאת]], ב[[אוקטובר]], [[1981]]. המפגינים סברו, כי מובארכ תכנן להעביר את השלטון לבנו, [[ג'מאל מובארכ]], ב[[יוני]] [[2011]]. מפלגות האופוזיציה זכו בבחירות האחרונות בשלושה אחוזים בלבד מכלל המושבים ב[[הפרלמנט המצרי|פרלמנט המצרי]]. מפלגת [[האחים המוסלמים]], אשר הוצאה בעבר אל מחוץ לחוק ולא הורשתה להשתתף בבחירות באופן רשמי, הייתה היחידה שבעלת בסיס ארגוני יעיל עם פעילים רבים, אך נטען שהיא לא הנהיגה את ההפגנות אלא רק השתתפה בהן. הכוח הפוליטי של האחים המוסלמים התחזק ביותר כתוצאה מההפיכה, ולאחר הכרזת בית המשפט העליון על פירוק מפלגת השלטון, הפך הארגון למפלגה הגדולה היחידה שרשאית הייתה לפעול אותה עת במצרים, על פי החוק.
שורה 26:
הגישה לרשת החברתית [[פייסבוק]] ולאתר המיקרו-בלוגינג [[טוויטר]] נחסמה לאחר שאלפי מפגינים החלו לעשות בהם שימוש. בהפגנות המוניות בסואץ נפצעו 55 מפגינים ו-15 שוטרים מיידוי אבנים. המון זועם הצית את תחנת המשטרה ומבני ציבור אחרים. כמו כן הוצת בניין מפלגת השלטון, [[המפלגה הלאומית הדמוקרטית]].
במאמר שפרסם ב"[[ניוזוויק]]" הטיח [[מוחמד אל-בראדעי]] האשמות חמורות במזכירת המדינה [[הילרי קלינטון]] על הביקורת המאופקת שהשמיעה ארצות הברית בנוגע לזיופי הבחירות לפרלמנט המצרי בשלהי 2010{{כ}}
ב-27 בינואר הצהירו האחים המוסלמים על תמיכה במפגינים. מנהיג האופוזיציה, [[מוחמד אל-בראדעי]] הצהיר כי יחזור למצרים להפגנות יום שישי. כמו כן, הצהיר כי אם יתבקש הוא ייטול לידיו את מושכות ההנהגה של נשיאות מצרים בעת תקופת המעבר, אם מובארכ יעזוב את המדינה.
שורה 43:
בנאום שנשא מובארכ בטלוויזיה בשעת לילה מאוחרת הצדיק הנשיא את האמצעים שנקטו כוחות הביטחון, והכריז על חילופי גברי בממשלה ועל רפורמות דמוקרטיות וכלכליות. ההפגנות נמשכו ביתר שאת לאחר הנאום, והמפגינים קראו שוב להתפטרות הנשיא. לפי הנתונים הרשמיים נהרגו בהתנגשויות ביום שישי 35 בני אדם. על פי נתוני התקשורת, היו כמאה הרוגים ואלפים נפצעו.
[[ברק אובמה]], [[אנגלה מרקל]] ו[[מזכ"ל האו"ם]] [[באן קי מון]], קראו להפסיק את האלימות ולכבד את זכויות האזרחים - ובמיוחד הזכות ל[[חופש הביטוי]] ו[[חופש המידע]] ואת [[חופש ההתארגנות]]. בימים שלאחר מכן הפכו התבטאויות אלה לקריאה מפורשת של אובמה ומרקל לפרישתו המיידית של מובארכ
===31-29 בינואר===
[[קובץ:Flickr - Moe- - IMG 0262.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגינים ב[[אלכסנדריה]]]]
בעקבות נאום מובארכ, חזר ארגון "[[האחים המוסלמים]]" ודרש את התפטרות הנשיא ואת התערבותו של [[צבא מצרים]]. ה[[שייח']] [[יוסוף אל-קרדאווי]] קרא אף הוא למובארכ לעזוב את המדינה וטען שנאומו העיד, כי הוא "חסר כל קשר למציאות"
ב-[[30 בינואר]], עקב החלשות כוחות המשטרה שותקה גם מערכת [[בית כלא|בתי הכלא]] ואלפי [[אסיר]]ים, בהם 30 פעילי "האחים המוסלמים", נמלטו. מובארכ החליט להפסיק את פעילותה במצרים של רשת הטלוויזיה ה[[קטר (מדינה)|קטר]]ית "[[אל ג'זירה]]", שעודדה ושלהבה את הפגנות המחאה ההמוניות במצרים
===6-1 בפברואר - לאחר נאום מובארכ===
שורה 55:
ב-[[1 בפברואר]] הודיע מובארכ, כי יסיים את כהונתו ב[[ספטמבר]], [[2011]], ולא יתמודד בבחירות הבאות. הודעה זו לא הביאה לסיום מחאות המפגינים, שהמשיכו וקראו להתפטרותו המיידית. סגן הנשיא הטרי, [[עומאר סולימאן]], הופקד על ידי מובארכ על ניהול משא ומתן עם גורמי האופוזיציה. אחד הרעיונות העיקריים שהועלו כפשרה היה, כי סולימאן יקבל את כל סמכויותיו של הנשיא למשך תקופת מעבר מוגבלת בזמן, ואילו מובארכ יכהן כנשיא בתואר בלבד, עד לקיום בחירות חדשות.
ב-[[5 בפברואר]] נפגעה תחנה של הצינור להובלת [[גז טבעי]] ממצרים ל[[ירדן]] ול[[סוריה]], ליד [[אל-עריש]]. בעקבות זאת הופסקה זמנית גם אספקת הגז ממצרים לישראל
ב-[[6 בפברואר]], לאחר 13 ימי מחאה, החלו גורמי אופוזיציה לנהל משא ומתן עם סגן הנשיא, עומאר סולימאן. במסגרת הדיונים סוכם כי תוקם ועדה שתפעל לשינוי החוקה
[[קובץ:Tahrir Square - Flickr - Al Jazeera English (4).jpg|שמאל|ממוזער|250px|מפגין בכיכר תחריר נושא שלט בעברית "עזוב מוברק", 1 בפברואר 2011]]
===11-10 בפברואר - העברת סמכויות לסולימאן והתפטרות מובארכ===
[[קובץ:Tahrir Square on February11.png|שמאל|ממוזער|250px|מאות אלפים מצריים חגגו ב-[[11 בפברואר]] ב[[כיכר א-תחריר]] לאחר הודעת [[עומר סולימאן]] שנשיא מצרים [[חוסני מובארכ]] התפטר מתפקידו]]
ב-[[10 בפברואר]] הודיע מובארכ בנאומו, כי יעביר את סמכויותיו לסגנו סולימאן, אך הכרזה זו לא שמה קץ להפגנות. ביום שלאחר מכן, ב-[[11 בפברואר]], הוקראה הודעה קצרה מפי סגן הנשיא, עומר סולימאן, שהועברה לכאורה מלשכת הנשיא, שבה נאמר, כי מובארכ החליט להתפטר מתפקידו, וכי השלטון במצרים מועבר לידי [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים]], בראשותו של שר ההגנה, [[מוחמד חוסיין טנטאווי]]
מנהיג [[מפלגת אל-ע'ד]] אמין נור הצהיר שתקופת [[הסכם קמפ דייויד]] הסתיימה.
שורה 85:
===אוקטובר 2011===
ב-[[9 באוקטובר]] [[נוצרים קופטים]] הפגינו במחאה על הצתת [[כנסייה]] בעיר [[אסואן]] והתעמתו עם כוחות הביטחון המצרים. בעימותים נהרגו 2 חיילים ו-22 אזרחים מצרים. העימותים גונו על ידי ראש ממשלת מצרים [[עיסאם שאראף]], שאמר כי "במקום לצעוד קדימה, מצרים פוסעת אחורה"
===נובמבר 2011===
ב-[[18 בנובמבר]], כשבוע לפני [[הבחירות לפרלמנט המצרי (2011–2012)]], התחדשו המהומות במדינה בהנהגת [[האחים המוסלמים]] וקיצונים [[אסלאמיזם|אסלאמיסטים]]. המפגינים טענו ש[[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים במצרים|המועצה הצבאית העליונה]] השולטת במצרים בראשות [[מוחמד חוסיין טנטאווי]] אינה פועלת לקידום הדמוקרטיה במצרים, וכתוצאה מהמהומות הגישה הממשלה המצרית הזמנית את התפטרותה למועצה הצבאית
===סבב ראשון של בחירות לפרלמנט - דצמבר 2011===
{{ערך מורחב|הבחירות לפרלמנט המצרי (2011–2012)}}
ב-[[3 בדצמבר]] הסתיים סבב הבחירות לפרלמנט במצרים שלאחר ההפיכה, שהחל בסוף נובמבר. ועדת הבחירות המרכזית ב[[קהיר]] פרסמה את תוצאות הבחירות, לפיהן זכתה "[[מפלגת החירות והצדק]]" של תנועת "[[האחים המוסלמים]]" ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטית]] ב-36.6% מהקולות, [[מפלגת א-נור]]
===2012===
{{הפניה לערך מורחב|הבחירות לנשיאות מצרים (2012)}}
בינואר [[2012]] הסתיימו שלושת סבבי הבחירות לבית התחתון של ה[[פרלמנט]] המצרי, כשהמחנה ה[[אסלאמיזם|אסלאמיסטי]] של [[האחים המוסלמים]] זכה בכשלושה רבעים מהקולות
ב-[[25 בינואר]] 2012 התאספו מפגינים רבים ב[[כיכר תחריר]] לציון שנה ל[[הפיכה]], בהם שטענו שהיא טרם הסתיימה, כי יש לבטל את ה[[ממשל|שלטון]] בפועל של [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)|המועצה העליונה]] ב[[מצרים]]
ב-[[28 בינואר]] 2012 כתב הנשיא המודח [[חוסני מובארכ]] מכתבים למנהיגי [[העולם הערבי]], מדינות [[אירופה]] ו[[ארצות הברית]], בהם ביקש שיסייעו לו שלא לקבל עונש מוות במשפטו
ב-[[2 ביוני]] 2012 גזר בית המשפט העליון ב[[קהיר]] עונש [[מאסר עולם]] על מובארכ בשל מעורבותו בדיכוי המהומות
ב-16 וב-[[17 ביוני]] 2012 התקיים [[הבחירות לנשיאות מצרים (2012)|סבב הבחירות השני לנשיאות מצרים]]. שני המתמודדים לנשיאות היו [[אחמד שפיק]], חילוני שכיהן כ[[ראש ממשלת מצרים|ראש הממשלה]] בתקופת ממשל מובארכ; ו[[מוחמד מורסי]], [[אסלאם סוני|מוסלמי אדוק]] מתנועת [[האחים המוסלמים]]. מורסי זכה ב-52% מהקולות וניצח בבחירות
===הדחת ראשי המועצה הצבאית העליונה===
שורה 111:
מאז אימצה [[המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (מצרים)|המועצה העליונה של הכוחות המזוינים]] [[חוקה]] זמנית ([[:en:2011 Provisional Constitution of Egypt|החוקה הזמנית של מצרים, 2011 [באנגלית]]]), ב-[[30 במרץ]] [[2011]], לא נקבעה חוקה חדשה, סמכויותיו של הנשיא המכהן לא היו ברורות, והמועצה הצבאית העליונה שמרה לעצמה כוח פוליטי רב ובייחוד את השליטה בצבא ואת היכולת להכריז על מלחמה ובכך לקבוע את [[יחסים בינלאומיים|יחסי החוץ]] של מצרים.
בתחילת אוגוסט [[2012]], בעקבות [[מתקפת הטרור במפגש הגבולות ישראל-מצרים-רצועת עזה]] הדיח מורסי את ראש המודיעין המצרי, [[מוראד מוואפי]], שהיה האחראי מטעם המצרים על המשא ומתן לשחרור [[גלעד שליט]] ובעל קשרים טובים עם [[ישראל]]. מורסי מינה את סגנו של מוואפי, [[מוחמד ראפת שחאתה]], לתפקיד ראש המודיעין
בנוסף, פרסם מורסי צו נשיאותי, שביטל את "ההצהרה החוקתית המשלימה". הצהרה זו נקבעה על ידי המועצה הצבאית העליונה ביוני 2012, הפקיעה מנשיא מצרים סמכויות ביטחוניות ומדיניות, ולפיכך לא יכול היה מורסי להדיח או למנות אישים לתפקידים בצבא. בעקבות ביטולה, הורחבו סמכויותיו והתאפשרו גם ההדחות והמינויים שביצע. לפי הצו הנשיאותי שפרסם, יהיה מורסי בעל הסמכות הבלעדית בכל נושאי הביטחון, מדיניות הפנים, יחסי החוץ, אישור התקציב ויישומו, עד לפרסום החוקה החדשה של מצרים. מורסי לקח לידיו גם את הסמכות לבחור את האישים אשר יהיו בוועדה שתנסח את החוקה החדשה, ובכך למעשה יוכל לקבוע ולהשפיע על תוכנה.
בנאום במסגד אל-אזהר, בפני אנשי דת מוסלמים בכירים במצרים, אמר מורסי שמטרתו היא "טובת העם והאומה" ו"שימור הישגי המהפכה". בתגובה לצעדים, הודיעו בכירי [[האחים המוסלמים]] והמפלגות הסלפיות כי "טנטאווי וענאן, כמו בכירים אחרים במערכת הביטחון המצרית, היו גרורות של המשטר הישן שתמכו בשיתוף פעולה עם האויב הציוני". תנועת האחים המוסלמים קראה לציבור לצאת לרחובות ולהפגין תמיכה בצעדי הנשיא והדגישה בהודעתה, כי "מאחורי הנשיא יש גברים שיגנו עליו". בעקבות הקריאה יצאו מאות להפגין מול ארמון הנשיאות בקהיר, כאשר בד בבד, בכיכר "נאצר" הפגינו אחרים נגד מורסי וקראו להפיל את שלטון האחים המוסלמים
==ראו גם==
|