יעקב רייפמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בקרת זהויות
אין תקציר עריכה
שורה 9:
הוא פרסם מרעיונותיו ומחקריו בכל כתבי העת של תנועת חכמת ישראל, והציג את עצמו כמקורי וביקורתי, אך קומם עליו הן את השמרנים והן את הרפורמים, השמרנים ראו בפתיחותו לביקורת "יותר מפתחה של מחט", והרפורמים ראו בו עדיין את איש בית המדרש הישן. הוא גם ספג ביקורת על עצם תקפות מחקריו וטיעוניו, [[שד"ל]] כתב לו: {{ציטוטון|מתון מתון ידידי, שקול דבריך במאזני צדק, ואל תמהר לכתבם על ספר, ואחר כתיבתם אל תמהר לשלחם החוצה, אבל שים עיניך עליהם כאילו איש '''אחר''' כתבם, אז תצרפם כצרוף כסף, וכל ההשערות החלושות תחרים, וכל הסברות המיוסדות על אבני תוהו תזרה הלאה, אז תחכם}}.{{הערה|מתוך: '''אגרות שד"ל''', אגרת 341, עמ' 829.}} אך למעשה היה חבר מקובל בין חברי חכמת ישראל, וניהל תכתובות עם כל המי ומי בחברה זו: [[שי"ר]], [[יצחק שמואל רג'יו|יש"ר]], [[שד"ל]], [[אברהם גייגר|גייגר]], [[יצחק מרדכי יוסט|יוסט]], [[צבי הירש חיות|חיות]], [[שלמה לוי שטיינהיים|שטיינהיים]], [[יוליוס פירסט|פירסט]], [[רפאל קירכהיים|קירכהיים]], [[שניאור זק"ש|זק"ש]], [[יצחק בר לווינזון|ריב"ל]], [[שזח"ה]], [[שלמה בובר|בובר]], ועוד רבים וטובים.
 
למרות כישוריו וקשריו, לא מצא רייפמן מי שיעסיק אותו בצורה מכובדת, וחי במשך שנים בעניות מחפירה. רבי [[אלעזר הורוויץ]] מחבר שו"ת "יד אלעזר", ו[[יל"ג]], ניסו לסדר לו תפקידים שונים ללא הצלחה. יש התולים את אי הצלחתו בכך שלא היה מקובל על החברה, ולא מצא את מקומו בשסע שבין הישן לחדש. מקורבו המשורר [[י.ל. פרץ]] תיאר את עולמו המלא סתירות, ואת דיכאונו וחרטותיו: {{ציטוטון|את הרושם הקשה ביותר עושה עלי יעקב רייפמן. אדם המוצא שיבושים ב[[תנ"ך]], יותר ממה שאנו מוצאים [[ראשי תיבות]] ב"[[פרי מגדים]]", ואין הוא [[נטילת ידים|נוטל את ידיו]] מתוך נטלה שנסדקה שפתה, ולובש [[טלית קטן]]... הרי אני בא אליו באחד הימים הוא איננו בבית, ואני מוצא על השולחן פיסות נייר מתגלגלות... חומר ל[[אוטוביוגרפיה]] שלו... אני מעיין ומוצא שנולד האיש פעמיים: פעם ביום הכיפורים, יום שבו כל דג מפרפר מאימה, וכנסת ישראל מתמוגגת בדמעות, מלאה [[תשובה (יהדות)|תשובה]] וחרטה; ופעם השניה, לידה קשה מזו, בתשעה באב, בשעה שכנסת ישראל מהלכת קדורנית, והיא עטופה שחורים ומנהמת כיונה. אני עומד ומעיין בזה, והנה עומד הוא, היהודי גבה הקומה מגודל השיער השחור, ומנהם מתוך נחת רוח, והרי הוא מחייך ושואל: ומה בעיניך? יפה כתבתי? ואין הוא מסתפק בזה... חייב הוא לקרוא לפנינו שיר משלו. הוא, עש הספרים שאינו נותן לפתוח אשנב בחדרו והוא נושם תמיד אופל ואבק הספרים, רואה פתאום בחלומו- כרם...}}.{{הערה|י. ל. פרץ, מצוטט אצל ישראל לוין '''לתולדות היהודים בזמושץ''', בתוך: '''זאמושץ בגאונה ושברה''', תל אביב, תשי"ג, עמ' 65–66.}}
 
==משפחתו==