האישי הוא הפוליטי – הבדלי גרסאות

'''"האישי הוא פוליטי"''', או '''"הפרטי הוא פוליטי", '''הוא טיעון פוליטי שהפך למטבע לשון נפוץ. האישי הוא הפוליטי מדגיש את ההשפעה של מבנים חברתיים והפוליטיים על הניסיון האישי. מצבים שנחשבו כ"מצביםכמצבים אישים", למשל יחסים בין בני זוג, או ההחלטה אם ללדת או להפיל, מושפעים ונקבעים על בסיס נורמות פוליטיות וחברתיות. נושאים שנחשבו כ"פרטיים"כפרטיים ולכן לא מתאימים לדיון בעולם הציבורי, כמו [[אלימות במשפחה]], [[מניעת הריון|אמצעי מניעה]], [[אונס]] וכדומה – הם נושאים ש[[התנועה הפמיניסטית]] דורשת שיתקיים בגינם דיון ציבורי והכרעות בתחום הפוליטי.  

הטיעון "האישי הוא הפוליטי" שולל את התפיסה הפילוסופית המודרנית של הפרדה בין הספרה הפרטית לציבורית.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Kristin A. Kelly|שם=Private Family, Private Individual: John Locke's Distinction Between Paternal and Political Power|כתב עת=Social Theory and Practice|כרך=Vol. 28, No. 3|עמ=361-380|שנת הוצאה=2002|קישור=http://www.jstor.org/stable/23562052?seq=14#fndtn-references_tab_contents}}}} הבסיס התאורטי להפרדה המודרנית בין פרטי לציבורי הונח על ידי הפילוסוף [[ג'ון לוק]], שטען שקיימים שני סוגים שונים של צרכים אנושיים, המתמלאים באמצעות שני מוסדות שונים ונפרדים: המשפחה והמדינה: הצורך האינטימי, הרגשי והמיני, מנגנונים של עזרה ותמיכה מתמלאים על ידי המשפחה. אלו הם צרכים טבעיים. ואילו הצורך בסדר חברתי, מניעת קונפליקטים ופתרון בעיות מתמלאים על ידי המדינה.{{הערה|{{צ-ספר|מחבר=John Locke|שם=[[s:en:Two Treatises of Government|Two Treatises of Government]]|מו"ל=Awnsham Churchill|שנת הוצאה=|פרק=Second Treatise, section 77}}}}