קרוליינה הצפונית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 62:
במהלך המאה ה-18 נבנתה דרך מצופה עצים באורך 208 ק"מ הידועה בשם "דרך האיכרים". דרך זו קישרה בין [[פייטסוויל (קרוליינה הצפונית)|פייטסוויל]] ל-[[בת'ניה (קרוליינה הצפונית)|בת'ניה]] ואיפשרה את פיתוח המסחר במדינה והקישור בין אזורי החוף המפותחים לאזורי הספר.
 
אף שהייתה [[מדינת עבדות]], רק 2% מתושבי המדינה החזיקו ב-99% מהעבדים. רוב האיכרים לא החזיקו בעבדים, וכן התגוררו במדינה כ-30,000 שחורים חופשיים. המדינה הייתה מפולגת בדעותיה אם להצטרף לדרום או לצפון ב[[מלחמת האזרחים של ארצות הברית]] והייתה המדינה האחרונה לפרוששפרשה מהאיחוד בשנת [[1861]]. עם זאת, קרוליינה הצפונית שלחה 125,000 חיילים להילחם עבור [[קונפדרציית המדינות של אמריקה|הקונפדרציה]] - יותר מכל מדינה דרומית אחרת. מתוך כוחות אלו מתו 40,000 חיילים.
רוב הקרבות במלחמת האזרחים נערכו בוירגבווירג'יניה, ובקרוליינה הצפונית עצמה נערכו קרבות בודדים. הקרב העיקרי היחיד שנערך במדינה היה ב[[בנטונוויל]].
 
במהלך התקופה שלאחר מלחמת האזרחים ובמהלך המאה ה-20 הפכה קרוליינה הצפונית למדינה מובילה בייצור חקלאי ובתעשייה. קרוליינה הצפונית ממוקמת שמינית בארצות הברית ביצורבייצור התעשייתי שלה, ועיקר מוצריה התעשייתיים כוללים [[טקסטיל]], מוצרים כימיים, מוצרי חשמל, ונייר ומוצריו.
תעשיית ה[[טבק]], שעליה הושתתה כלכלתה של המדינה עוד בהיותה מושבה, מהווה עד היום מוצר מרכזי בכלכלת המדינה.
 
לקרוליינה הצפונית היו שלוש [[חוקה|חוקות]]: הראשונה, אושרה ב-[[1776]], השנייה - ב-[[1868]], לאחר חזרתה של המדינה לאיחוד, והשלישית - משנת [[1971]].