מדינות הציר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מיזוג הפניות לערכים מורחבים, הסרת קישורים עודפים
שורה 37:
===גרמניה===
[[קובץ:Flag of Germany 1933.svg|שמאל|ממוזער|180px|דגל [[צלב הקרס]], [[דגל גרמניה הנאצית|דגלה של גרמניה הנאצית]]]]
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[גרמניה הנאצית]], [[יהודי גרמניה הנאצית]]}}
[[גרמניה הנאצית]] הייתה הכוח העיקרי מבין מדינות הציר ב[[אירופה]]. שמה הרשמי, "Deutsches Reich", שפירושו "הרייך הגרמני", שונה לאחר [[1943]] לשם ל"Grossdeutsches Reich", "הרייך הגרמני הגדול". מתייחסים לתקופה זו בתולדות [[גרמניה]] בכינוי "גרמניה הנאצית", בשל העובדה כי גרמניה נשלטה באותה התקופה על ידי [[המפלגה הנאצית]], שעמדותיה ה[[גזענות|גזעניות]] וה[[אנטישמיות]] הכתיבו את מהלכיה המדיניים והצבאיים של גרמניה באותה התקופה.
 
מנהיגה של גרמניה הנאצית במשך רוב תקופת קיומו של ההסכם התלת צדדי היה ה[[פיהרר]], [[אדולף היטלר]], ולמשך ימים ספורים, מ-[[30 באפריל]] [[1945]], לאחר התאבדותו של היטלר, היה [[נשיא גרמניה]] גרוסאדמירל [[קרל דניץ]]. ממשלתו של דניץ, המכונה "[[ממשלת פלנסבורג]]" על שם העיר בה הקימה את מושבה, פוזרה על ידי [[בעלות הברית]] ב-[[23 במאי]] 1945, וכל חבריה נאסרו. משרת הפיהרר, שבה החזיק היטלר, איחדה את משרת הנשיא והרייכסקנצלר. לאחר מותו מונה [[יוזף גבלס]] לרייכסקנצלר, אך הוא התאבד לאחר יום אחד. דניץ היה ראש המדינה האחרון של גרמניה הנאצית, אם כי תחום שלטונה של ממשלתו היה אף פחות מתחומה המוניציפלי של [[פלנסבורג]].
 
כאשר נחתם ההסכם התלת צדדי כלל שטחה של גרמניה הנאצית את [[אוסטריה]] ש[[אנשלוס|סופחה]] לשטח "הרייך" ב-[[1938]], את [[חבל הסודטים]] שנמסר לרייך לאחר [[הסכם מינכן]] ב-1938, את [[קליפדה|ממל]] שנגזלה מ[[ליטא]] ב-[[1939]], את [[הפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה]] שנוצר ב-1939 לאחר שפלישה גרמנית חיסלה את המדינה ה[[צ'כוסלובקיה|צ'כוסלובקית]] וביתרה את חלקיה, את שטחה של [[העיר החופשית דנציג]] שהודיעה על צירופה לרייך ב-[[2 בספטמבר]] 1939, יום לאחר הפלישה הגרמנית ל[[פולין]] שהחלה את [[מלחמת העולם השנייה]], את [[המסדרון הפולני]], [[מערב פרוסיה]] ו[[שלזיה עילית]], טריטוריות פולניות שנכבשו וסופחו לשטח הרייך הגרמני, ולאחר המלחמה במערב שטחים שסופחו מ[[בלגיה]] (כאשר שאר המדינה הייתה תחת ממשל צבאי), [[לוקסמבורג]], שנכבשה בשנת [[1940]] וסופחה רשמית לשטח הרייך ב-[[1942]], חבל [[אלזס לוריין]] בצרפת, שנכבש אף הוא ב-1940 וסופח בשנת 1942.
 
לאחר חתימת החוזה, באפריל [[1941]] תקפה גרמניה הנאצית את [[יוגוסלביה]] ולאחר כיבושה סיפחה את [[סלובניה]]. לאחר [[מבצע ברברוסה]], המתקפה על [[ברית המועצות]] ביוני 1941, סופחו לשטח הרייך גם שטחים נרחבים ב[[פולין]] שנכבשו קודם לכן על ידי ברית המועצות על פי [[הסכם ריבנטרופ-מולוטוב]], [[אוקראינה]], [[המדינות הבלטיות]] וחלקים מ[[רוסיה]] עצמה.
 
שטחים אחרים שהיו תחת שליטה גרמנית כשטחי ה[[גנרל גוברנמן]], [[יוון]] או [[נורווגיה]] היו תחת כיבוש צבאי והוקם בהם ממשל אזרחי נפרד, ולא נחשבו לחלק מן הרייך.
 
'''היהודים בגרמניה הנאצית'''{{ש}}
{{הפניה לערך מורחב|יהודי גרמניה הנאצית}}
 
גרמניה הייתה היוזמת והמבצעת הראשית של [[השואה]], בה הושמדו שישה מיליון יהודים. התאוריות הגזעניות והאנטישמיות שהגה היטלר, ואשר שימשו ככוח המניע למדיניות ההתפשטות שעמדה בבסיס יצירת הציר, הן שהובילו אותה לרכז את היהודים ב[[גטו|גטאות]] בכל שטחי הכיבוש, ולשלחם להשמדה.
שורה 55 ⟵ 43:
[[יהודי גרמניה הנאצית]] היו הקהילה הראשונה שסבלה תחת [[תורת הגזע|מדיניות הגזע]] הנאצית. המדיניות הנאצית נגד [[יהדות גרמניה]] נשאה אופי הדרגתי, ויש הטוענים כי פן זה היה חלק מתוכנית מכוונת. לעומתם, יש הטוענים כי ההדרגתיות משקפת התפתחויות של מערכת השלטון הנאציונל-סוציאליסטית.
 
בעקבות עליית ה[[נאצים]] לשלטון בינואר [[1933]] הורע מאוד מצב ה[[יהודים]] בגרמניה. רבים מהם [[הגירה|היגרו]] למדינות שכנות או מעבר לים. בסוף [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] השתנה המצב, ובעיית ה[[פליט]]ים היהודים מגרמניה הנאצית הפכה להיות חמורהלחמורה ביותר. מדינות העולם השונות סגרו את שעריהן בפני זרם הפליטים היהודים, והגבילו את ההגירה אליהן. [[חבר הלאומים]] נשאר אדיש לבעיית הפליטים, וכמוהו שאר מדינות העולם.
 
לאחר שנותרו בגרמניה פחות ממחצית מיהודיה בעקבות זרם ההגירה עד לפרוץ [[מלחמת העולם השנייה]], הושמדו מרביתם במסגרת [[הפתרון הסופי]] במהלך שנות המלחמה. ב-[[19 במאי]] [[1943]] הוכרזה גרמניה "[[יודנריין]]" (Judenrein – נקייה מיהודים).
שורה 308 ⟵ 296:
===בורמה===
[[קובץ:Burma flag(1943).gif|שמאל|ממוזער|180px|דגלה של המדינה הבורמזית תחת שלטון יפן]]
עם כיבוש [[בורמה]] על ידי היפנים, ב-[[1942]], ראו בורמזים רבים בפולשים משום משחררים מן השלטון הבריטי. גרעין בשם "שלושים החברים" אומן על ידי היפנים, והפך ל"צבא העצמאות של בורמה" בהנהגת הגנרל בעל הנטיות השמאליות [[אונג סן]]. היפנים שחררו מהכלא את המנהיג הלאומי, עורך הדין [[בה מאו]], והעמידו אותו בראש ממשלה ב[[רנגון]] ב-[[1 באוגוסט]] 1942. ב-[[1 באוגוסט]] [[1943]] הצהירו היפנים על עצמאותה המלאה של בורמה, שמיד הכריזה מלחמה על בריטניה וארצות הברית, וחתמה ברית צבאית עם יפן. היו אלו מילים ריקות. השליט האמיתי בבורמה היה הצבא היפני, וממשלתו של בה מאו הייתה נטולת סמכויות, ושימשה רק כדי לגייס בורמזים לעבודות כפייה לטובת הצבא היפני, ביחידות שכונו "צבא הזיעה".
 
במהלך [[1944]] החלו אונג סן ואנשיו במגעים עם הקומוניסטים הבורמזים, וכן עם בעלות הברית, בניסיון לשחרר את מולדתם מהיפנים. ב-[[27 במרץ]] [[1945]] חוללו אונג סן ואנשיו מרידה כלל בורמזית כנגד הכובש, וב-[[3 במאי]] 1945 נכנס הצבא הבריטי לרנגון. בה מאו נמלט ל[[יפן]] שם נתפס על ידי בעלות הברית לאחר המלחמה ונכלא. ב-[[1946]] הורשה לשוב לבורמה, ואף נותר פעיל בזירה הפוליטית בבורמה העצמאית שלאחר [[1947]].