עין יעקב (ספר) – הבדלי גרסאות

הספר ראה אור בדפוס, לאחר מות המחבר, ב[[סלוניקי]] בבית הדפוס של דון יהודה גדליה בשנת [[רע"ו]] ([[1516]]). הגעתו של החיבור לקהל קוראים רחב יותר התאפשרה רק לאחר שהחיבור ראה אור במרכז הדפוס של [[ונציה]] בשנת 1546 (ש"ו). בעקבות הפולמוס סביב התלמוד שהתקיים באיטליה בשנות החמישים של המאה ה-16, הכריזה ה[[אינקויזיציה]] של ונציה על ה"עין יעקב" כספר אשר יש בו דברי כפירה והספר נידון לשריפה יחד עם עותקים של התלמוד הבבלי והירושלמי{{הערה|[[אמנון רז-קרקוצקין]], '''הצנזור העורך והטקסט: הצנזורה הקתולית והדפוס העברי במאה השש עשרה''' (עמ' 63-37), ירושלים, מאגנס, ה'תשס"ה}}. כעבור עשר שנים בשנת שכ"ו (1566) הותר להוציא את הספר לאור בשנית אולם שמו שונה ל"עין ישראל", עקב איסור הדפסתו מהאפיפיור. בשם זה החיבור המשיך לראות אור במספר מהדורות. אחת ממהדורות אלו הינההיא המהדורה שראתה אור בשני כרכים ב[[קרקוב]] בדפוס יצחק בן אהרון מפרוסיץ, בין השנים 1587-1591. מהדורה זו הנגישה למעשה את יצירתו של רבי יעקב בן חביב לציבור הלמדנים שישב במרחב האשכנזי-פולני. לאורך השנים החיבור ראה אור בעשרות מהדורות, שזכו לתפוצה רחבה הן בקרב בני ישיבות והן בקרב ציבור הלמדנים הרחב, עד לימינו אנו ישנן קבוצות לימוד של החיבור הנקראות בשם "חברת עין יעקב".

"עין יעקב" הינוהוא החיבור הראשון בספרות התורנית המודפסת המאגד את אגדות התלמוד כגוף ידע עצמאי. החיבור מסודר על פי סדר המסכתות והדפים ובכך למעשה ממצב את הספר כחיבור המיועד לתלמידי חכמים המצויים בנתיבות הלימוד של התלמוד. זאת בשונה מספרות הדרשות והמוסר, המפרשות אגדות רבות אולם הן בנויות על פי נושאים או פרשיות השבוע ולא מתייחסות לאגדה כגוף ידע העומד בזכות עצמו, אלא ככלי עזר לביסוסם של רעיונות מוסרים או מחשבתיים. התפיסה הרואה את האגדה כגוף ידע הראוי לפרשנות עצמאית באה לידי ביטוי דווקא בשני חיבורים של יוצרים מהמרחב הפולני-אשכנזי שהושפעו רבות מה"עין יעקב". החיבור "דרש משה" לר' [[משה מפיזענץ]] שראה אור בקרוב בשנת שמ"ט (1589) וחיבורו של ר' שמואל אידילש ([[המהרש"א]]), "חידושי אגדות" (לובלין, 1627). אף חיבורו של [[אברהם יצחק הכהן קוק|הראי"ה קוק]], "[[עין איה]]", נחשב כפירוש על ספר "עין יעקב".