אנה או – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של קונילמל בקהיר (שיחה) לעריכה האחרונה של תע'יה
שחזור לגרסה לפני קונילמל בקהיר ותע'יה
שורה 1:
[[קובץ:Anna O.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ברטה פפנהיים]]
{{מדען}}
'''אנה או''' ([[גרמנית]]: Anna O.;{{כ}} [[27 בפברואר]] [[1859]] - [[28 במאי]] [[1936]]) הוא הכינוי שהוענק על ידי הרופא וה[[פסיכולוג]] [[יוזף ברוייר]] למטופלת '''ברטה פפנהיים''' {{אנ|Bertha Pappenheim}}, שהוזכרה בספר אותו כתב בשיתוף עם [[זיגמונד פרויד]], "'''מחקרים בנושא היסטריה'''", לצד מספר מקרים נוספים. שיטת הטיפול החדשנית בה השתמש ברוייר, שכונתה על ידי ברטה "טיפול בדיבור", הניחה את היסוד לשיטת ה[[פסיכואנליזה]]. תיאור המקרה הפך לאחד הידועים בענף הפסיכולוגיה. ברטה פפנהיים זכתה לפרסום גם בזכות פעילותה הסוציאלית החלוצית והענפה.
 
== מחלתה של אנה ==
=== רקע ===
ברטה פפנהיים גדלה בבית [[יהודים|יהודי]] מסורתי, אך למדה ב[[בית ספר]] [[קתולי]], מכיוון שלא היה בית ספר יהודי ב[[וינה|ווינה]], עיר מגוריה. על פי תיאורו של ברוייר, הייתה ברטה אינטליגנטית מאוד, וניחנה בדמיון עשיר. היא דיברה מספר שפות: [[גרמנית]] - שפת אמה, [[אנגלית]], [[צרפתית]], [[איטלקית]], [[יידיש]], ואף [[עברית]]. עד שפרצה מחלתה, בגיל 21, הייתה בקו הבריאות. כשהייתה ברטה בת 21 נפל אביה האהוב למשכב כתוצאה מ[[מורסה]] שחפתית. ברטה התמסרה לטיפול בו, ואז החלה לתקוף אותה המחלה. בזמן זה הובאה ברטה לטיפולו של ד"ר [[יוזף ברוייר]]. מאוחר יותר, כשנפטר אביה, התדרדר מצבה עוד יותר. ברטה טופלה אצל [[יוזף ברוייר|ברוייר]] בין השנים [[1880]] ל-[[1882]].
 
שורה 9 ⟵ 10:
 
=== לאחר טיפולו של ברוייר ===
בשנת [[1882]] הפסיק ברוייר את טיפולו. ככל הנראה, סיבת הפסקת הטיפול הייתה רומן ויחסייחסי משיכה שהלכו והתפתחו בין הרופא למטופלתו, שבאו לידי ביטוי בהכרזתה של ברטה כי היא נושאת ברחמה את תינוקו של ברוייר - הכרזה שאמנם הייתה [[היריון מדומה|חסרת בסיס]], אך בעידן השמרני של אז לא יכול היה ברוייר לשאתה. עם זאת, ברטה לא נרפאה. היא אושפזה במוסד, ואחרי שחרורה עברה לגור עם קרוביה בגרמניה למשך מספר חודשים. היא עברה קורס אחיות, ובשנת [[1883]] שבה לווינה, אז פרצה מחלתה בשנית. עד שנת [[1888]] עברה ברטה שלוש תקופות אשפוז ארוכות.
 
== ברטה פפנהיים ==
[[קובץ:DBP 1954 203 Pappenheim.jpg|שמאל|ממוזער|200px|ברטה פפנהיים, על גבי בול שהוציאה ממשלת גרמניה לזכר פעילותה הסוציאלית בשנת 1954]]
 
בשנת [[1888]] התאוששה ברטה ועברה לגור עם אימה ב[[פרנקפורט]] שבגרמניה, שם החלה את עבודתה הסוציאלית. היא הקימה מוסד ליתומות יהודיות שאותו ניהלה במשך 12 שנים (ואסרה על הנערות להן עזרה לקבל טיפול נפשי). בשנת [[1904]] הקימה ברטה את '''ליגת הנשים היהודיות'''. היא פתחה בקמפיין כלל עולמי כנגד תופעת ה[[זנות]], שאותה כינתה "עבדות לבנה", ובמהלכו סיירה באירופה המזרחית ואף ביקרה במקומות רחוקים יותר - בהם ב[[ניו יורק]] וב[[ארץ ישראל]]. עבודתה הסוציאלית נעשתה במסירות רבה, והייתה חלוצית בתחומה בגרמניה. בנוסף לכך, הייתה ברטה כותבת פורה: היא כתבה סיפורי אגדות, חיברה [[תפילה (יהדות)|תפילות]], ופירסמה מחזה שהציג דמויות נשים שנוצלו בידי גברים. כמו כן, התכתבה עם אנשים רבים, בהם הפילוסוף היהודי [[מרטין בובר]]. רוב המכתבים אבדו במהלך [[מלחמת העולם השנייה]].
 
מאז שנת [[1888]] לא סבלה יותר ברטה מבעיות נפשיות, ותוארה כאישה מלאת חיים. היא חיה בתחילה עם אימה (עד פטירתה בשנת [[1905]]), ולאחר מכן חיה לבדה. היא לא נישאה מעולם.
כמו כן, התכתבה עם אנשים רבים, בהם הפילוסוף היהודי [[מרטין בובר]]. רוב המכתבים אבדו במהלך [[מלחמת העולם השנייה]].
 
מאז שנת [[1888]] לא סבלה יותר ברטה מבעיות נפשיות, ותוארה כאישה מלאת חיים. היא חיה בתחילה עם אימה (עד פטירתה בשנת [[1905]]), ולאחר מכן חיה לבדה.
 
בשנת [[1910]] פרסמה תרגום לגרמנית של זיכרונותיה של [[גליקל מהמלין]], שברטה היא מצאצאיה. בנוסף לספר זה, תרגמה גם עוד שתיים מן היצירות המרכזיות של ספרות יידיש הישנה: "[[צאינה וראינה]]" ו"[[מעשה בוך]]".{{הערה|'''גליקל, זיכרונות 1691–1719''' (ההדירה ותרגמה מיידיש: [[חוה טורניאנסקי]]), מרכז דינור, מרכז שז"ר, 2006; מבוא, תרגומים ועיבודים של היצירה, עמ' נג.}}
 
היא לא נישאה מעולם. בשנת [[1935]] שבה ברטה לווינה, וב-[[28 במאי]] [[1936]] נפטרה כתוצאה מ[[סרטן (מחלה)|מחלת הסרטן]]. היא נקברה בבית העלמין היהודי הישן שב[[פרנקפורט]]שבפרנקפורט. היא נמנעה מלעסוק בעברה ובמחלתה, ואף השמידה כל מסמך שעסק בכך.
 
==הנצחה==
בשנת [[1954]] הכירה ממשלת [[גרמניה המערבית]] בפועלה החלוצי של ברטה בתחום העבודה הסוציאלית על ידי הוצאת [[בול דואר]] שהוקדש לה.
 
הספר "[[כשניטשה בכה]]" מאת [[ארווין יאלום]] מתאר פגישות דמיוניות בין ברויר ל[[פרידריך ניטשה]], בהן הוא מתאר לפניו את פרטי המקרה באריכות.
 
בשנת [[2011]] יצא לאקרנים הסרט "שיטה מסוכנת", המגולל את קורות חייה.
 
== לקריאה נוספת ==