סאטי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דרוש מקור |
שחזור |
||
שורה 3:
'''סאטי''' ([[דוונאגרי]]: सती, מילולית האישה המסורה) הוא מנהג [[הודו|הודי]] עתיק בו האלמנה שורפת את עצמה ב[[אש]] מדורת ה[[שריפה]] של בעלה, לאחר שהוא נפטר. מקורו של המנהג בסיפור אודות האלה סאטי, אשר קפצה למדורת הפולחן אשר ערך אביה, [[דשקה]], לכל האלים למעט בעלה, האל [[שיווה]], על מנת לשמור על כבודו של בעלה.
לאורך ההיסטוריה היו שינויים במספר מקרי הסאטי ושינויים בריכוז הגאוגרפי שלהם. בין השנים [[1815]]–[[1828]] באזורים תחת השליטה ה[[הממלכה המאוחדת|בריטית]] בהודו כאחת לכל אלף אלמנות ביצעה סאטי. אלמנות מכל ה[[קאסטה|קאסטות]] ושכבות אוכלוסייה ביצעו סאטי, אף על פי שהמנהג היה נפוץ יותר בקרב אלמנות מקאסטות עליונות וממשפחות עשירות. בדרך כלל האלמנות שביצעו סאטי היו בגילאי 21 - 60, אך היו גם מקרים של שריפת ילדות ונשים זקנות.
במקורו המנהג הוא וולונטרי, לאלמנה יש זכות לבחור האם להישרף או לא, ואם היא החליטה לבצע סאטי זכותה להתחרט בכל שלב תמורת תשלום סמלי ל[[ברהמין]]. בפועל בהרבה מקרים האלמנה הייתה בוחרת להישרף בגלל הלחץ החברתי. במקרים מסוימים נמנעה מהאלמנה האפשרות להתחרט והיא הייתה נשרפת בניגוד לרצונה. במקרים רבים מאחורי החזות הדתית מסתתרים שיקולים כלכליים - בני משפחת הבעל מעוניינים בחלקה של האלמנה בירושה.
| |||