הבדלים בין גרסאות בדף "התרגיל המסריח"

שחזור
(הסרת קישורים עודפים)
(שחזור)
 
== הרקע למהלך ==
תוצאות [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]] שהתקיימו ב-[[1 בנובמבר]] [[1988]] הובילו להקמת [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] בראשות [[יצחק שמיר]], על אף שתוצאות הבחירות אפשרו הקמתה של ממשלה צרה בראשות [[הליכוד]]. בממשלה זו כיהנו יצחק רבין כשר הביטחון ושמעון פרס כשר האוצר מטעם מפלגת [[המערך]], ו[[משה ארנס]] כשר החוץ מטעם הליכוד.{{ש}}
במאי [[1989]] הודיעה הממשלה, לאחר פעילות דיפלומטית אינטנסיבית, על יוזמת שלום לקיום שיחות עם פלסטינים מ[[יהודה ושומרון|אזורי יהודה ושומרון]] ו[[רצועת עזה|רצועת-עזה]] לאחר קיום בחירות באזורים אלה. יוזמת שלום זו הייתה מתואמת עם הממשל האמריקאי.{{ש}}
 
תוצאות [[הבחירות לכנסת השתים עשרה]] שהתקיימו ב-[[1 בנובמבר]] [[1988]] הובילו להקמת [[ממשלת אחדות לאומית (ישראל)|ממשלת אחדות לאומית]] בראשות [[יצחק שמיר]], על אף שתוצאות הבחירות אפשרו הקמתההקמה של ממשלה צרה בראשות [[הליכוד]]. בממשלה זו כיהנו יצחק רבין כשר הביטחון ושמעון פרס כשר האוצר מטעם מפלגת [[המערך]], ו[[משה ארנס]] כשר החוץ מטעם הליכוד. {{ש}}
בתחילת שנת [[1990]] הציע [[ג'יימס בייקר]], [[מזכיר המדינה של ארצות הברית]], כי ישראל תאפשר במשא ומתן גם השתתפות של נציגי הפלסטינים ב[[מזרח ירושלים]] וגם פלסטינים שהם במקורם תושבי יהודה שומרון ועזה, אך שגורשו על ידי ישראל בתקופה שמאז [[1967]], וכן כי בבחירות המוצעות ישתתפו פלסטינים תושבי מזרח ירושלים. פרס דרש שהממשלה תקבל את הצעת בייקר, ואילו רבין הציע כי שאלת השתתפות ערביי מזרח ירושלים בבחירות תוכרע בהצבעה בכנסת. שמיר נמנע מלענות לאף אחת מההצעות.
במאי [[1989]] הודיעה הממשלה, לאחר פעילות דיפלומטית אינטנסיבית, על יוזמת שלום לקיום שיחות עם פלסטינים מ[[יהודה ושומרון|אזורימאזורי יהודה, ושומרון]]שומרון ו[[רצועת עזה|רצועתורצועת-עזה]] לאחר קיום בחירות באזורים אלה. יוזמת שלום זו הייתה מתואמת עם הממשל האמריקאי.{{ש}}
בתחילת שנת [[1990]] הציע [[ג'יימס בייקר]], [[מזכיר המדינה של ארצות הברית]], כי ישראל תאפשר במשא ומתן גם השתתפות של נציגי הפלסטינים ב[[מזרח ירושלים]] וגם פלסטינים שהם במקורם תושבי יהודה שומרון ועזה, אך שגורשו על ידי ישראל בתקופה שמאז [[1967]], וכן כי בבחירות המוצעות ישתתפו פלסטינים תושבי [[מזרח ירושלים]]. פרס דרש שהממשלה תקבל את הצעת בייקר, ואילו רבין הציע כי שאלת השתתפות ערביי מזרח ירושלים בבחירות תוכרע בהצבעה בכנסת. שמיר נמנע מלענות לאף אחת מההצעות.
 
== הפלת ממשלת שמיר ==
 
על פי שר החוץ ארנס, מימיה הראשונים של הממשלה ניהל פרס מגעים חשאיים עם הממשל האמריקאי על מנת שאלו לא יקבלו את יוזמת השלום הישראלית כמו שהיא, אלא יציבו תנאים אותם לא יוכל [[הליכוד]] לקבל.{{הערה|משה ארנס, '''מלחמה ושלום במזרח התיכון 1988-1992''', הוצאת ידיעות אחרונות, 1995}}. לאחר שקיבל את מבוקשו רקח פרס בעזרתם של [[חיים רמון]] ו[[יוסי ביילין]] הסכם סודי עם [[אריה דרעי]] וסיעת [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] לתמיכה בהפלת הממשלה. שמיר, שקיבל ידיעות מוקדמות כי חברי הכנסת של מפלגת העבודה מתכוונים להצטרף להצעות [[הצעת אי אמון|אי אמון]] שהוגשו על ידי סיעות האופוזיציה,{{הערה|פרוטוקול ישיבת הכנסת מיום 15.3.90}}, פיטר במהלך ישיבת הממשלה שנערכה ב-11 במרץ את פרס מהממשלה. בעקבות כך התפטרו שאר שרי [[המערך]], וב-[[15 במרץ]] נפלה ממשלת שמיר בהצבעה על [[הצעת אי אמון]] ב[[הכנסת|כנסת]], שעברה ברוב של 60 מול 55 ח"כים. [[אגודת ישראל]] תמכה בהפלת [[ממשלת ישראל|הממשלה]], ו[[חבר כנסת|חברי הכנסת]] של ש"ס (להוציא את השר [[יצחק חיים פרץ|יצחק פרץ]] שבניגוד לדרעי כיהן גם כח"כ ותמך בהצבעה בממשלה) נעדרו מהמליאה בעת ההצבעה. זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה ב[[היסטוריה של מדינת ישראל|תולדות ישראל]] בה הופלה ממשלה בשל [[הצבעת אי אמון]].
 
== כישלון המהלך ==
 
לאחר שנפלה ממשלת שמיר הטיל [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] על פרס להרכיב ממשלה חדשה ב-[[20 במרץ]]. אולם המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: [[הרב שך]], מנהיגה הרוחני של מפלגת [[דגל התורה]], התנגד בחריפות להצטרפות [[מפלגת ש"ס]] לממשלת השמאל, ובכינוס שארגן ב[[היכל הספורט ביד אליהו]] נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל, ועם אנשי ה[[קיבוץ|קיבוצים]] "אוכלי השפנים", כדבריו (בזכות ביטוי זה נודע הנאום כ"[[נאום השפנים והחזירים|נאום השפנים]]"). בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך, סירב הרב [[עובדיה יוסף]] לאשר למפלגתו, ש"ס, להצטרף לממשלת פרס, ובכך טרף את הקלפים. המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה אגודת ישראל, אך ביחד איתה עדיין היו לפרס ולמערך רק 60 ח"כים (מערך 39, [[מרצ]] (העתידית) 10, אגודת ישראל 5, [[חד"ש]] 4, ערביות 2), ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את ה[[ממשלה]] החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה חבר הכנסת [[אברהם שריר]], שנבחר לכנסת כאיש [[המפלגה הליברלית הישראלית|המפלגה הליברלית]] שהייתה חלק מן [[הליכוד]]. שריר נמנה עם קבוצה של חמישה ח"כים מן התנועה הליברלית, שב[[פברואר]] [[1990]] התפצלה מן הליכוד וייסדה מפלגה בשם "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", בראשותו של [[יצחק מודעי]]. במהלך המשא ומתן הקואליציוני עמה, סרבה המפלגה להצטרף לממשלה בראשותו של פרס, אך שריר הסכים לפרוש ממנה לבדו, ובכך להעניק לפרס את הרוב הדרוש.
לאחר שנפלה ממשלת שמיר הטיל [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] על פרס להרכיב ממשלה חדשה ב-
לאחר שנפלה ממשלת שמיר הטיל [[נשיא מדינת ישראל|הנשיא]] [[חיים הרצוג]] על פרס להרכיב ממשלה חדשה ב-[[20 במרץ]]. אולם המשא ומתן הקואליציוני נקלע לקשיים: [[הרב שך]], מנהיגה הרוחני של מפלגת [[דגל התורה]], התנגד בחריפות להצטרפות [[מפלגת ש"ס]] לממשלת השמאל, ובכינוס שארגן ב[[היכל הספורט ביד אליהו]] נימק זאת בחשבון ההיסטורי עם השמאל, ועם אנשי ה[[קיבוץ|קיבוצים]] "אוכלי השפנים", כדבריו (בזכות ביטוי זה נודע הנאום כ"[[נאום השפנים והחזירים|נאום השפנים]]"). בעקבות התנגדותו התקיפה של הרב שך, סירב הרב [[עובדיה יוסף]] לאשר למפלגתו, ש"ס, להצטרף לממשלת פרס, ובכך טרף את הקלפים. המפלגה החרדית היחידה שהצטרפה למהלך הייתה אגודת ישראל, אך ביחד איתה עדיין היו לפרס ולמערך רק 60 ח"כים (מערך 39, [[מרצ]] (העתידית) 10, אגודת ישראל 5, [[חד"ש]] 4, ערביות 2), ח"כ אחד פחות מן הדרוש כדי לאשר בכנסת את ה[[ממשלה]] החדשה. הח"כ החסר שבא לעזרתם היה חבר הכנסת [[אברהם שריר]], שנבחר לכנסת כאיש [[המפלגה הליברלית הישראלית|המפלגה הליברלית]] שהייתה חלק מן [[הליכוד]]. שריר נמנה עם קבוצה של חמישה ח"כים מן התנועה הליברלית, שב[[פברואר]] [[1990]] התפצלה מן הליכוד וייסדה מפלגה בשם "[[המפלגה לקידום הרעיון הציוני]]", בראשותו של [[יצחק מודעי]]. במהלך המשא ומתן הקואליציוני עמה, סרבה המפלגה להצטרף לממשלה בראשותו של פרס, אך שריר הסכים לפרוש ממנה לבדו, ובכך להעניק לפרס את הרוב הדרוש.
 
בליל [[11 באפריל]] הציג פרס את ממשלתו החדשה, ולמחרת הייתה הכנסת אמורה לאשר אותה. אולם בבוקרו של יום זה התברר ששניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל – [[אברהם ורדיגר]] ו[[אליעזר מזרחי]], נעדרים מהמשכן. היה זה בעקבות הוראתו של הרבי מליובאוויטש, רבי [[מנחם מנדל שניאורסון]], לחברי הכנסת הסרים למרותו, שלא לתמוך בממשלה הדוגלת במסירת שטחים. בהמשך היום התברר שמזרחי כלל לא נכח במהלך טקס חתימת ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודת ישראל, ואילו ורדיגר אומנם השתתף בטקס, אך במקום לחתום על ההסכם רק עבר עם העט מעל הנייר.