עארף אל-עארף – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תבנית פוליטיקאי מוניציפלי לתבנית מנהיג (תג) (דיון)
מ ←‏מושל נפת באר שבע: תיקון קישור
שורה 50:
הבדואים היו באותה עת הרוב המכריע באוכלוסיית [[הנגב]] והניסיון שרכש אל-עארף במנהגיהם סייע לו בתפקידו כמושל. פעולותיו הקנו לו כבוד בקרב הבדואים שכינוהו אבו סופיאן. הוא אף המשיך וחקר את מנהגי שבטי הנגב בתקופה בה כיהן כמושל בבאר שבע. ב-[[1933]] פרסם את ספרו הראשון "[[המשפט בין הבדואים]]" ושנה לאחר מכן יצא לאור ספרו השני "[[תולדות באר שבע ושבטיה]]". שני הספרים תורגמו לעברית על ידי העיתונאי והמתרגם [[מנחם קפליוק]] שאף התארח אצל אל-עארף בבאר שבע.
 
בשנים [[1936]]–[[1939]], בעת [[המרד הערבי הגדול]], עמד אל-עארף בפני בעיה. הוא היה פקיד במגזר הציבורי הבריטי, היה חייב נאמנות אליו ומתוקף תפקידו היה עליו לשמור על השקט באזור שלטונו, ומנגד, הוא תמך באנשי ה[[כנופיה|כנופיות]] במאבק הערבי נגד השלטון הבריטי. אל-עארף מצא פתרון לבעיה על ידי ביום [[פיצוץ|פיצוצים]] בסמוך לביתו שלא פגעו בבית אך יצרו את הרושם כי אנשי הכנופיות נאבקים באל-עארף, ובמקביל, הניח לאנשי הכנופיות לפעול באזור וב-[[1938]] אף השתלטו הללו על העיר. השלטון הבריטי כנראה חשד בנאמנותו והעבירו ב-1939 להיות מושל [[נפת עזה (המנדט)|נפת עזה]]. עד 1948 המשיך והיהלשמש חלקבמנגנון ממנגנוןהממשל ממשלשל המנדט הבריטי.
 
בשנותיו הראשונות בבאר שבע התגורר בבנין המושל אולם בהמשך, החליט להקים את ביתו בעיר ורכש חלקת אדמה, עליה הקים בין השנים [[1937]]–1938 את הבית שזכה לשם [[בית עארף אל-עארף]]. הבית המפואר נבנה ב[[דולומיט|אבן גיר דולומיטית]] ("מיזי אחמר") האדמדמה, שהובאה מסביבות [[בית לחם]] או ירושלים. במשך שנים רבות, שימש הבניין מזנון של ה[[שקם]], לשירות [[חייל]]י [[פיקוד הדרום]] והאזרחים המזדמנים. הוא נחשב בשעתו כבית הנאה ביותר בעיר, ואף כיום הוא מרשים ביותר, ובולט על רקע בתי העיר הישנים, הבנויים אבן מקומית בהירה. הבניין הוכרז כ"בניין היסטורי לשימור" על ידי [[המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות]], ושוחזר בשנת [[2003]].