תמר (בת דוד) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פתיח: הגהה
מ ויקיזציה
שורה 3:
 
==תמר במקרא==
תמר מיוחסת, בכל אזכורי דמותה במקרא, דווקא אל אחיה [[אבשלום בן דוד|אבשלום]]. [[יופי]]ה ניכר בה, ואמנון אחיה, [[בכור|בכורו]]ו של דוד, [[אהבה|אהב]] אותה. בעצת רעהו [[יונדב בן שמעה]], העמיד פני חולה וביקש מאביו לשלוח לו את תמר, שתכין לעיניו לביבות ותטפל בו. תמר עשתה כבקשת דוד ובעת הכנת הלביבות ביקש אמנון להשאירם לבד, הביא אותה אל חדרו, ואנס אותה למרות מחאתה. לאחר מכן בקשה ממנו תמר לפרוש עליה את חסותו, מכיוון שבזמנו קידשו את ה[[בתולה (הלכה)|בתולין]] ועדיף היה להיות תחת חסות האנס מאשר להיות אישה לא בתולה, אך הוא שנא אותה וגרש אותה. תמר נותרה פגועה מאוד. היא בכתה, שמה [[אפר]] על ראשה וקרעה את כתונת הפסים שלה. אבשלום אחיה ראה בצערה ואימץ אותה אליו. לאחר שנתיים שבהן ישבה תמר בבית אבשלום, הרג אבשלום את אמנון וברח לבית סבו שב[[גשור (ממלכה)|גשור]].
[[קובץ:Rape_of_Tamar_-_Le_Seur.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אונס תמר -ציור של [[אסטאש לה סואר]], בסביבות [[1840]]]]
 
[[קובץ:Rape_of_Tamar_-_Le_Seur.jpg|שמאל|ממוזער|200px250px|אונס תמר - ציור של [[אסטאש לה סואר]], בסביבות [[1840]]]]
==תמר במשנת חז"ל==
על אהבת אמנון לתמר נאמר ב[[פרקי אבות|מסכת אבות]]:
שורה 15:
 
==פרשנות מעשה האונס==
את מעשה האונס של תמר ניתן לפרש כעונש '[[מידה כנגד מידה]]' על חטא [[דוד ובת שבע]].{{הערה|1=[[משה גרסיאל|מ' גרסיאל]], [http://books.google.co.il/books?id=v8jsJG51HM8C&pg=PA78&lpg=PA78#v=onepage&q&f=false ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 4, עמ' 78]}}. גם בסיפור של תמר ישנם [[איסור עריות|גילוי עריות]] ו[[שפיכות דמים]], והפעם דוד הוא הגורם העקיף למעשים אלו.
 
פרשנים רבים ניסו להסביר מדוע אומרת תמר לאמנון {{הדגשה|דַּבֶּר נָא אֶל הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ|שמואל ב יג יג|שמואל ב' יג, יג}}. איך ייתכן שדוד ירשה לאחים להינשא? ברובד הפשוט כוונתה להשהות את האונס או למנוע אותו, ולכן השתמשה בתירוץ זה, אך לא ברור כיצד ניתן להשתמש בתירוץ מופרך מעין זה. חלק מהפרשנים גורסים כי תמר הייתה בתה של מעכה אך לא בתו של דוד. אך הסבר זה נסתר מהכתוב, שכן תמר מכונה מספר פעמים כ'אחותו' של אמנון. אחרים אומרים, על פי [[חז"ל]], שאכן הייתה בתו של דוד, אלא שנולדה למעכה כשעוד הייתה גויה, על פי דין [[אשת יפת תואר]] – דין המאפשר לקחת אשה מן האויב במלחמה ולהביאה הביתה – ומכאן שתמר נחשבה ל[[גוי]]ה, המיוחסת על-פי התורה רק לאמה ולא לאביה, ולכן התאפשר קשר בין תמר לאמנון. חוקרים מודרניים מציעים שמכיוון שאמנון ותמר היו אחים רק מאב ולא אחים מאם, היו מותרים להנשא בהתאם לחוק המקראי הקדום הנזכר לגבי [[אברהם]] האומר על [[שרה]] אשתו {{הדגשה|וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי, וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה|בראשית כ, יב}}.
שורה 21:
יש פרשנות הטוענת כי תמר פגעה באמנון בדרך זו או אחרת. רש"י כתב על פי חז"ל: "נימא נקשרה לו ועשאתו כרות שפכה", כלומר באמצעות שערה שנקשרה לאבר מינו היא הצליחה ל[[סירוס|סרס]] את אמנון. ה[[רלב"ג]] אומר כי: "שנתעצמה כפי יכלתה לחלוק על רצונו, ואולי הכאיבה אותו בזה ההתעצמות שהיה ביניהם, או אמרה לו דברי חרפות, ולזה שנאה".
 
בפרשנות מודרנית לסיפור טענה [[אריאלה דים-גולדברג]], [[סופר]]ת עברית ו[[חקר המקרא|חוקרת מקרא]], כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום.{{הערה|1=אריאלה דים '''אהבה התלויה בדבר : עיון בסיפור אמנון ותמר''', נדפס ב"הספרות" 28, 1979. עמודים 104-107}}. לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.
 
==תמר בתרבות==