תמר (בת דוד) – הבדלי גרסאות

לפי [[חז"ל]] ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]], כתוצאה ממעשה אמנון ותמר גזרו על [[איסור ייחוד]] עם אישה לא נשואה: {{ציטוטון|אמר [[רב יהודה]] אמר [[רב (אמורא)|רב]]: באותה שעה גזרו על הייחוד ועל הפנויה [...] גזרו על ייחוד דפנויה.|[[מסכת סנהדרין]], [[S:סנהדרין כא א|כא א]]-[[S:סנהדרין כא ב|ב]]}}.

את מעשה האונס של תמר ניתן לפרש כעונש '[[מידה כנגד מידה]]' על חטא [[דוד ובת שבע]]{{הערה|1=[[משה גרסיאל|מ' גרסיאל]], [http://books.google.co.il/books?id=v8jsJG51HM8C&pg=PA78&lpg=PA78#v=onepage&q&f=false ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל, כרך 4, עמ' 78]}}. גם בסיפור של תמר ישנם [[איסור עריות|גילוי עריות]] ו[[שפיכות דמים]], והפעם דוד הוא הגורם העקיף למעשים אלו.

בפרשנות מודרנית לסיפור טענה [[אריאלה דים-גולדברג]], [[סופר]]ת עברית ו[[חקר המקרא|חוקרת מקרא]], כי אונס תמר היה מעשה שכוון גם כנגד אבשלום{{הערה|1=אריאלה דים '''אהבה התלויה בדבר : עיון בסיפור אמנון ותמר''', נדפס ב"הספרות" 28, 1979. עמודים 104-107}}. לשיטתה, אמנון רצה להפוך את תמר לזונה ואת אבשלום אחיה – לאחי הזונה. דים סבורה כי הטלת פגם בייחוסו של אבשלום נועדה לבטל את הסיכויים להרחבת האימפריה של דוד אל מעבר לגבולות המסורתיים של ישראל ולברית עם השכנים הארמיים.

הפרח [[אמנון ותמר]] (סֶגֶל שְׁלָשׁ גּוֹנִי) קיבל את שמו מדמויותיהן של אמנון ותמר המקראיים. הראשון שקישר ביניהם היה [[שאול טשרניחובסקי]] כאשר תרגם לעברית אגדת עם [[רוסית]] אודות אותו הפרח. באגדה הרוסית, הפרח זכה לכינוי "איבן דה-מריה" ומקורו באח ואחות, אשר נפרדו בילדותם, ובבגרותם התאהבו מבלי לדעת את קרבתם. משנודע להם שהם אחים, מתו [[חיבוק|מחובקים]] זה בזו והפכו לפרח האמנון ותמר. באופן דומה, ב[[אנגלית]] ניתן לפרח הכינוי העממי "ג'ק וג'יל"{{הערה|מוטי רוזן, [http://www.tevahadvarim.co.il/teva-extra/mag-191/article-487 אמנון ותמר], מתוך כתב העת "[[טבע הדברים]]", גיליון 191, (2011-09), [http://www.tevahadvarim.co.il/images/stories/teva191/milim/milim.pdf עמ' 16]}}{{הערה|שם=אטי|מרדכי רוזן, '''אטימולוגיה''', 1999, עמ' 269}}. כאשר טשרניחובסקי תרגם את אגדת העם ה[[רוסית]] ל[[עברית]]{{הערה|1=איתי אילוז, [http://www.hafatzim.com/?CategoryID=183&ArticleID=250 פרח החודש ינואר: אמנון ותמר], 1 בינואר 2009, אתרבאתר "חפצים"}} הוא השתמש בשמותיהם של [[אמנון (דמות מקראית)|אמנון]] ותמר, בעקבות הדמיון העלילתי וכן הדמיון הפונולוגי לשמות הרוסיים{{הערה|שם=אטי}}. בתרגומו לאגדת העם הוא כתב: {{ציטוטון|ויהי אמנון- פרח שדה תכלת כהה עין- עלהו ואחותו תמר הייתה עין צהובה על חזהו}}{{הערה|[http://benyehuda.org/tchernichowsky/amnon_vetamar.html אַמְנוֹן וְתָמָר (משירי הפרחים)], ב[[פרויקט בן יהודה]]}}.