הבדלים בין גרסאות בדף "טוני בלייר"

נוספו 33 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
הגהה
מ (הוספת קישור לברק רביד)
מ (הגהה)
 
==קריירה פוליטית==
 
בשנת [[1983]] נבחר לנציג סדג'פילד ב[[בית הנבחרים הבריטי|בית הנבחרים]] ב[[בחירות]] הכלליות שנערכו. ב-[[1984]] נעשה לדובר מפלגתו לענייני [[אוצר]] ואחר כך לענייני [[תעשייה]] ו[[מסחר]].
 
[[קובץ:Clinton_Blair.jpg|ממוזער|ימין|בלייר עם נשיא ארצות הברית [[ביל קלינטון]], נובמבר 1999]]
בשנת [[1994]], בעקבות פטירתו של [[ג'ון סמית' (פוליטיקאי)|ג'ון סמית']], יושב-ראש מפלגת הלייבור הקודם, נבחר בלייר ברוב קולות לתפקיד היושב-ראש. ב-[[1995]] העביר ברוב קולות בוועידת המפלגה שינוי ב[[סעיף 4]] של חוקת המפלגה, שבנוסחו המקורי הייתה התחייבות לבעלות ציבורית על התעשייה והמסחר, התחייבות שבלייר הסיר בנוסח החדש שהעביר. ב-[[1997]] [[הבחירות הכלליות בבריטניה (1997)|נבחר לעמוד בראש ממשלת בריטניה]] לאחר שהביס את [[המפלגה השמרנית (בריטניה)|המפלגה השמרנית]], אשר שלטה כ-18 שנים בממשלה. בלייר נבחר לתפקיד זה בגיל 43 והפך ל[[ראש ממשלה|ראש הממשלה]] הצעיר ביותר בבריטניה מאז שנת [[1812]]. בלייר כיהן כראש ממשלה בתקופת שלטונה של הוד מלכותה [[אליזבת השנייה מלכת הממלכה המאוחדת|אליזבת השנייה]].
[[קובץ:Blair_Bush_Whitehouse_%282004-11-12%29.jpg|שמאל|ממוזער|300px|בלייר עם נשיא ארצות הברית [[ג'ורג' ווקר בוש]], 2004. היחסים בין שני המנהיגים היו קרובים.]]
בשנת [[2001]] נבחר שוב לתפקיד ובאותה תקופה, לאחר [[פיגועי 11 בספטמבר]] ב[[ניו יורק]], הצטרף יחד עם [[ארצות הברית]] ל"[[המלחמה העולמית בטרור|מלחמה בטרור]]". בוועידה שנערכה ב[[האיים הקנריים|איים הקנריים]] בהשתתפות ארצות הברית, [[ספרד]] ו[[פורטוגל]], החליט גם בלייר לצאת ל[[מלחמת עיראק]]. ב-[[2005]] זכה בכהונה שלישית רצופה, אך תמיכתו בנשיא ארצות הברית [[ג'ורג' ווקר בוש]] בדבר היציאה למלחמה בעיראק עלתה למפלגתו, מפלגת הלייבור, בירידה ניכרת בכוחה ב[[הפרלמנט של בריטניה|פרלמנט]].
 
בלייר תמך בצורה פעילה ב[[המלחמה העולמית בטרור|מלחמה העולמית בטרור]] שקידם [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' ווקר בוש]] לאחר [[פיגועי 11 בספטמבר]], בכלל זה שליחת כוחות שהשתתפו ב[[מלחמת עיראק]] וב[[מלחמת אפגניסטן (2001-)]]. ההחלטה על הפלישה בעיראק, בפרט, ספגה ביקורת ציבורית נרחבת, בכלל זה התנגדות רחבה בניו לייבור שהתבטאה, בין היתר, בהצבעתם של 139 מחברי הפרלמנט של המפלגה נגד ההחלטה לפלוש לעיראק.
 
במדיניות הפנים הוביל בלייר את הלייבור לאמץ [[מדיניות]] מרכזית יותר, תוך התרחקות ניכרת מה[[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדות]] ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|שמאליות]] שאיפיינו אותה באופן מסורתי. בשנים הראשונות של ממשלת הלייבור הביא בלייר ליישום חלק ניכר מה[[מנשר|מניפסט]] שפירסמה המפלגה ב-1997, בו הביעה המפלגה את כוונתה להביא לקיצוץ מספר ה[[תלמיד]]ים ב[[כיתה (בית ספר)|כיתות]] הראשונות של [[בית ספר יסודי|בית הספר היסודי]] ל-30. כמו כן, הובעה במניפסט שאיפה ליצירת מסלולים ל[[ענישה]] מהירה של צעירים שהפגינו [[עבריינות]] מתמשכת, מסלולים אשר יצמצמו במחצית את פרק הזמן שבין ה[[מעצר]] למתן גזר הדין; בנוסף, נעשה ניסיון לקצר את רשימת ההמתנה ל-[[שירות הבריאות הלאומי|NHS]] על ידי מתן טיפול ל-100,000 מטופלים נוספים באמצעות שחרור 100 מיליון [[לירה שטרלינג|לירות שטרלינג]] שנתקעו בביורוקרטיה של ה-NHS, ולהכניס מאות אלפי צעירים מתחת לגיל 25 למעגל ה[[עבודה (כלכלה)|עבודה]] באמצעות שימוש ב[[רווח (כלכלה)|רווחים]]ים שנוצרו מ[[הפרטה|הפרטת]] שירותים.
 
ממשלת בלייר הצליחה להשיג חלק מהיעדים הללו תוך קיצוץ ה[[מע"מ]] על חימום ל-5%, שמירה על שיעורי [[אינפלציה]] ו[[ריבית]] נמוכים והימנעות מהעלאת [[מס הכנסה]]. בנוסף, קידם בלייר את חקיקת חוק [[שכר מינימום|שכר המינימום]] שאושר ב-[[1998]], וממשלתו חוקקה את חוק זכויות האדם (1998) וחוק חופש המידע, והביאה להקמת [[הפרלמנט הסקוטי]], [[האסיפה הלאומית של ויילס]] ו[[האסיפה של צפון אירלנד]].
 
===יחסים עם התקשורת===
[[קובץ:BlairBlood.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בובה בדמות בלייר בהפגנת מחאה נגדו. יריביו טענו שהוא מתרפס בפני האמריקנים, ויוצא למלחמות לא נחוצות.]]
בלייר מינה את מזכיר ה[[עיתונות]] שלו, אלסטייר קמפבל ([[:en:Alastair Campbell|Alastair Campbell]]), לתפקיד "הדובר הרשמי של ראש הממשלה". מדי בוקר מסר קמפבל הודעות ל[[אמצעי תקשורת|תקשורת]] בענייני דיומא, תפקיד בו קנה לו תדמית [[מקיאוולי]]סטית בעיני [[עיתונאי]]ם רבים.
 
 
גם הארגונים הלא-ממשלתיים והמומחים למיניהם יודעים שאם לא יבחרו בניסוח קיצוני, מוטב שלא יתבטאו בכלל. כל ראשי השירות הציבורי, במיוחד בשירות הבריאות הממלכתי או במשטרה, יאמרו לכם שלא הביקורת, אלא היעדר האיזון שבה, הוא שמפריע להם ומוציא את האוויר ממפרשיהם.
|מקור= מתוך תרגום {{הארץ||נאום הפרידה של בלייר מהתקשורת|1.1558591|29.6. ביוני 2007}}}}
 
==סיום כהונתו==
[[הון|הונו]] של בלייר מוערך בכ-60 מיליון ליש"ט. הוא גובה כרבע מיליון [[דולר אמריקני|דולר]] ל[[הרצאה]] של 90 דקות, והמקדמה שקיבל על [[ספר]]ו ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] שיצא ב-[[2010]], עמדה על כ-6.6 מיליון דולר.
 
ב-[[2003]] הוענקה לבלייר [[מדליית הזהב של הקונגרס]]. בתחילת [[2009]] העניק [[נשיא ארצות הברית]] [[ג'ורג' ווקר בוש|ג'ורג' בוש]] את [[מדליית החירות הנשיאותית]] לבלייר. באותה שנה זכה בלייר ב[[פרס דן דוד]] בקטגוריית מימדממד זמן ההווה, בתחום מנהיגות.{{הערה|1=[http://www2.tau.ac.il/news/hebnew.asp?num_new=2460 טוני בלייר ורוברט גאלו בין חתני פרס דן דוד לשנת 2009], באתר [[אוניברסיטת תל אביב]]}}
{{הערה|1=[http://www2.tau.ac.il/news/hebnew.asp?num_new=2460 טוני בלייר ורוברט גאלו בין חתני פרס דן דוד לשנת 2009], אתר [[אוניברסיטת תל אביב]]}}
 
== שליח הקוורטט למזרח התיכון ==
* [http://www.number10.gov.uk/history-and-tour/tony-blair-2/ טוני בלייר], באתר הרשמי של ראש ממשלת בריטניה
* {{הארץ|[[ברק רביד]], [[דוד לנדאו]], [[אלוף בן]] ושמואל רוזנר|קודם כל שהפלסטינים יעשו קצת סדר|1.1558615|30 בנובמבר 2007}}
* {{הארץ|אלי שאלתיאל|טוני בלייר, האיש שאוהבים לשנוא|1.1230402|17 בנובמבר 2010}}{{כלכליסט|הילה גבעון ונעמה סיקולר|טוני בלייר: "דווקא היה מוצא חן בעיניי להיות נשיא אירופה"|3415747|26 באוגוסט 2010}}
* {{כלכליסט|הילה גבעון ונעמה סיקולר|טוני בלייר: "דווקא היה מוצא חן בעיניי להיות נשיא אירופה"|3415747|26 באוגוסט 2010}}
 
== הערות שוליים ==