גלוסקמה – הבדלי גרסאות

מקורות יהודיים רבים מלמדים כי הקבורה המשנית הייתה פופולרית מאוד בשלהי ימי הבית השני, ונקראה בשם "[[יום ליקוט עצמות|ליקוט עצמות]]". ה[[משנה]], למשל מתארת את התהליך הטבעי לקבורת אדם: {{ציטוטון|נתעכל הבשר - מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן}}{{הערה|{{משנה|סנהדרין|ו|ו}}}}, וכך גם ב[[מסכתות קטנות| מסכתות הקטנות]], [[מסכת שמחות]] {{הערה|פרק יב הלכה ט}}: {{ציטוטון|אמר רבי אלעזר בן רבי צדוק, כך אמר לי אבא בשעת מיתתו: בני, בתחילה קברני בביקעה, ובסוף לקט את עצמיי ותנם בדלוסקמא, ואל תלקטם בידך, וכן עשיתי לו.}} מסכת זו אף מפרטת כמה עניינים והלכות הנוגעים לליקוט עצמות{{הערה|פרק יב הלכה ז}}: {{ציטוטון|כל העצמות אדם מלקט חוץ מעצמות אביו ואמו, דברי רבי יוחנן בן נורי, ורבי עקיבא אומר: אחד אלו ואחד אלו אדם מלקט. ליקוט עצמות אינו עד שיכלה הבשר; כלה הבשר, אין הצורה ניכרת בעצמות.}}. ה[[תוספתא]] מתארת את השימוש בגלוסקמאות כחלק שגרתי בחיי האדם{{הערה|תוספתא מסכת מגילה, פרק ג הלכה טו}}:{{ציטוטון|כך היו חבורות שבירושלם נוהגין - אילו לבית המשתה ואילו לבית האבל, אילו לסעודת [[אירוסין]] ואילו לסעודת נשואין, אילו לשבוע הבן ואילו לליקוט עצמות.}}.