היסטוריה של קוריאה – הבדלי גרסאות

השלטון היפני המשיך עד ל-[[15 באוגוסט]] [[1945]], כשיפן נכנעה בסוף [[מלחמת העולם השנייה]]. השלטון של היפנים בקוריאה וטאיוואן והכיבוש במנצ'וריה ובסין, ידועה היסטורית כתקופה של הפרות בוטות של זכויות אדם. ישנם גם היסטוריונים בעלי עמדה אפולוגטית לתקופת הסיפוח. כיום, הנושא הזה עדיין נדון בין ממשלות יפן וקוריאה. הרגשות האנטי-יפניים עדיין חזקים בקוריאה, וביבשת [[אסיה]] בכלל, כתוצאה מהשלטון היפני והאכזריות שבה נודעו החיילים היפנים. מאידך גיסא בתקופת השלטון היפני התפתחה קוריאה לאין שיעור. נסללו כבישים, נבנו רשתות [[תקשורת]] וכן [[תחבורה]] ציבורית ענפה התפתחה במהירות. לרוב, שימשו האלמנטים המודרניים הללו את צורכיהם של היפנים ואת משטרם הריכוזי. היפנים הדיחו מן השלטון את שושלת ג'וסון, הרסו את ארמון קיאונגבוק (경복궁, Gyeongbokgung) ב[[סיאול]] בשטחו בנו את ארמון המושל שלהם, ובנו מערכת מסים חדשה שהתבססה על גידול תוצרת חקלאית וייצואה ליפן, וכללה גם [[רצח|רציחות]] שקטות של איכרים מהפריפריה שסירבו לשלם מסים.

 

 

בהשפעת תנועות ההתנגדות שקמו ב-[[1 במרץ]] [[1919]], הוקמה [[ממשלה גולה|ממשלה קוריאנית גולה]] ב[[שנגחאי]], שדגלה בסיום השלטון היפני בקוריאה ובהתנגדות פעילה לנוכחות הצבא האימפריאלי היפני בחצי האי. לממשלה הגולה היו שני הישגים בולטים במיוחד במאבקם הצבאי נגד היפנים. הבולט שבהם היה ניצחון של מיליציות חמושות ששלחו על גדודים של הצבא האימפריאלי היפני בצ'ינגשאנלי (青山里 ב[[שפות סיניות|סינית]]) שב[[מנצ'וריה]] - הישג שהתרחש במסגרת ניסיונם של היפנים לכבוש את המחוז ה[[יער|מיוער]] ג'יאנדאו שבצפון סין ב-[[1920]], וגרם לכמעט 1,000 אבדות בנפש בצבא היפני. ההישג השני היה [[מארב]] מוצלח שתכננו מצביאי הממשלה הגולה ב-[[1932]] נגד הקצונה הבכירה של הצבא היפני ב[[סין]]. הממשלה הגולה שהוקמה ב-1919 נחשבה כלגיטימית בעיני העם הקוריאני, ועובדה זו אפילו מעוגנת ב[[חוקה]] המודרנית של [[קוריאה הדרומית]].

הסינים העבירו לממשל האמריקאי מסר דרך מתווכים בצורה דיפלומטית: כניסת הצבא האמריקאי למלחמה מפרה את האיזון ופוגעת בביטחונה הלאומי של סין. ב-[[8 באוקטובר]] הורה [[מאו דזה דונג]] למפקדי צבא השחרור של סין העממית להניע את כוחותיו לכיוון נהר יאלו ולהתכונן לחצייתו.

 

 

===תקופת העמידה במקום===

הבעיה המרכזית של קוריאה הדרומית בדרך לאיחוד היא בעיה כלכלית. איחוד מדיני עם [[קוריאה הצפונית]] הענייה עשוי לגרום נזק קשה מאוד ל[[כלכלה]] היציבה והמבוססת שלה. פני השטח של חצי האי הקוריאני הרריים והאדמה לרוב אינה פורייה, ועל כן מתאפשרת רק [[חקלאות]] מוגבלת, שבוודאי אינה מספיקה להאכיל את 50 מיליון תושבי הדרום ו-23 מיליון תושבי הצפון. לפיכך, מרבית המזון בקוריאה מיובא ממדינות שכנות (בעיקר מ[[הרפובליקה העממית של סין|סין]]), ועל כן מצב של [[רעב]] הוא שכיח באזורים מסוימים בקוריאה הצפונית הענייה, שהייבוא אליה אינו מסודר. היו שנים שבהן מתו אלפים כתוצאה ממחסור במוצרי מזון בסיסיים, כאשר לעתים גם העזרה הבינלאומית הניתנת למדינה אינה מספיקה. הודות לכלכלתה המשגשגת של קוריאה הדרומית, מתאפשר ייבוא מסודר של מוצרי מזון מכל הסוגים.

 

 

===קוריאה הצפונית===