פרנץ מסמר – הבדלי גרסאות

'''פרנץ אנטון מֶסְמֶר''' ('''Franz Anton Mesmer''';{{כ}} [[23 במאי]] [[1734]] - [[5 במרץ]] [[1815]]) היה [[רופא]] [[גרמני]] בעל עניין ב[[פיזיקה]] וב[[אסטרונומיה]], שפיתח תיאוריהתאוריה [[פסאודו-מדע|פסאודו-מדעית]] המכונה '''מגנטיזם חייתי''', או על שמו, ''' מֶסְמֶריזם'''. על פי התיאוריההתאוריה קיים ב[[יקום]] נוזל בלתי נראה ובעל תכונות מגנטיות המשמש כמתווך ל[[כוח הכבידה]] הפועל בין [[כוכב לכת|כוכבי הלכת]]. הנוזל חיוני גם לקיומן של תופעות שונות על פני [[כדור הארץ]], כגון [[אור]], [[חום (פיזיקה)|חום]], [[חשמל]], ו[[מגנטיות]]. מסמר סבר ששכבה דקה ובלתי נראית של החומר מקיפה גם את [[גוף האדם]] ולכן יש לו חשיבות רבה בתחום ה[[רפואה]]. מחלות נגרמות כתוצאה ממחסומים בזרימה של הנוזל בגוף שמביאים להפרת ה[[הרמוניה]] בין הגוף לבין ה[[טבע]]. מסמר פיתח שיטות שונות לטיפול, ביניהן טיפול במגנטים, וטיפולים שונים שהביאו את החולה למצב של [[טראנס (תודעה)|טראנס]] או למשבר כמו-[[אפילפסיה|אפילפטי]].{{הערה|שם=Darnton_3-4|Robert Darnton, 1968, '''Mesmerism and the End of the Enlightenment in France''', Harvard University Press, pp. 3-4.}}

התיאוריההתאוריה של מסמר משכה תשומת לב עצומה ב[[אירופה]] וב[[ארצות הברית]] החל משנות השמונים של המאה השמונה-עשרה, ומסמר קנה לו תומכים רבים וכן מתנגדים. בצרפת, בעשור שלפני [[המהפכה הצרפתית|המהפכה]], המגנטיזם החייתי היה פופולרי במיוחד והיווה נושא מרכזי לכתיבה ושיחה ב[[עיתונות]], בפמפלטים, ובחוגים שונים של שיחה ובידור.{{הערה|שם=Darnton_ch1|Robert Darnton, 1968, '''Mesmerism and the End of the Enlightenment in France''', Harvard University Press, ch.1.}} העניין הציבורי הרב הביא גם לעניין ולחשדנות מצד הרשויות. מנקודת מבט של רפואה בת זמננו ניתן לומר שמסמר היה הראשון להשתמש ב[[היפנוזה]] רפואית, אך מבלי שהבין את הטיפול ותוך שהסתמך על תיאוריהתאוריה שגויה. לטיפולים שמסמר פיתח היתההייתה השפעה גם על פיתוח שיטות שונות בתחום ה[[רפואה אלטרנטיבית|רפואה האלטרנטיבית]].

ב-[[1775]] פיתח מסמר את התאוריה שלו שנקראה '''מגנטיזים חייתי''' (Magnétisme Animal). התיאוריההתאוריה היוותה שינוי משמעותי מהתיאוריהמהתאוריה שהציג בדוקטורט, שכן כוח הכבידה לא משחק בה תפקיד משמעותי. מסמר טען שביקום ובגוף האדם נמצא נוזל בלתי נראה בעל תכונות מגנטיות ונוזל זה אחראי לבריאות של האדם, התלויה בהרמוניה של הגוף עם הטבע. בתחילה הוא סבר כי טיפול באדם בעזרת מגנט יכול לשחרר חסימות בזרימת הנוזל בגוף ולהביא לריפוי.{{הערה|שם=britanica|Encyclopedia Britanica, [https://www.britannica.com/biography/Franz-Anton-Mesmer Franz Anton Mesmer].}} אולם, בהמשך הוא סבר שהשימוש במגנטים אינו הכרחי ושהמגע והמגנטיות של עצמו בחולים מחולל את המיגנוט ואת תהליך הריפוי. מסמר התחיל את הטיפולים שלו כטיפולים אישיים, אבל בהמשך עבר לטיפול קבוצתי וסבר כי המגע ומערכת היחסים בין המטופלים חשובים לתהליך.{{הערה|שם=EWB|Patsy A. Gerstner. "Mesmer, Franz Anton (1734-1815).(Narrative Biography)." Encyclopedia of World Biography, 1998, Encyclopedia of World Biography, Edition 1, 1998.}}

טענותיו של מסמר בדבר היכולת לרפא באמצעות מגנטיזם חייתי התקבלו בגיחוך ובהתנגדות מצד חברי הפקולטה לרפואה ב[[וינהווינה]] ובעקבות כך הוא החליט ב-[[1778]] לעבור ל[[פריז]], שם מלאכתו זכתה ליותר פופולריות.{{הערה|שם=Darnton_48|Robert Darnton, 1968, '''Mesmerism and the End of the Enlightenment in France''', Harvard University Press, pp. 48.}}

בוועדת החקירה פעלו חמישה מחברי האקדמיה למדעים — ביניהם [[בנג'מין פרנקלין]] שהיה אז שגריר [[ארצות הברית]], ז'אן סילבאן באיי (Bailly) וה[[כימיה|כימאי]] [[אנטואן לבואזייה]] — וארבעה רופאים בעלי שם — ביניהם [[ז'וזף גיוטן]] (ממציא ה[[גיליוטינה]]). מי שנבחר להגן על התיאוריההתאוריה בפני הועדההוועדה היה הרופא שארל דסלון (Deslon), שהיה מהבולטים בתומכיו של מסמר, וחבר בפקולטה לרפואה בפריז ובחברה המלכותית לרפואה. אולם, לפני תחילת עבודת הועדההוועדה מסמר פרסם מכתב גלוי לבנג'מין פרנקלין, בו הוא התנער מהאופן בו דסלון מבין ומייצג את התיאוריההתאוריה.

הועדה הקשיבה להרצאות של דסלון וחזתה במטופליו עוברים טיפולים ונכנסים למצב טראנס, אך חבריה לא השתכנעו. הם ערכו גם ניסויים שונים על מנת לבחון את התיאוריההתאוריה. בין השאר, הם ניסו על עצמם סוגים שונים של טיפול, אך לטיפול לא היתההייתה השפעה עליהם. בניסוי אחר הם ביקשו מדסלון להפעיל את כוחו על כוס מים אחת מבין חמש כוסות מים זהות, זאת מבלי לגלות למטופל באיזה כוס מדובר, ונוכחו כי המטופל מגיב לכוס הלא נכונה. בסיכומו של דבר, ולאחר שחברי הועדההוועדה חזו במספר ניסויים כושלים מעין זה, הם קבעו שאין כל ביסוס מדעי לתאורית המגנטיזם וכי הצלחת הטיפולים נובעת מדמיונם של המטופלים (מה שמאוחר יותר נקרא "[[אפקט פלצבו]]"). תהליך הבדיקה של הועדההוועדה ומסקנותיה פורטו בדוח שהועדהשהוועדה פירסמה לעיון הציבור הרחב, אך רבים מתומכיו של מסמר לא השתכנעו.{{הערה|שם=Darnton_62-64|Robert Darnton, 1968, '''Mesmerism and the End of the Enlightenment in France''', Harvard University Press, pp. 62-64.}}