יוסף פאור – הבדלי גרסאות

השיעור הראשון ששמעתי מאת הרב קוטלר פתח את עיני. הוא דבר מהר ב[[יידיש]], שפה שלא הכרתי אבל יכולתי להבין בגלל שידעתי [[גרמנית]]. הוא ציטט מקורות רבים מכל רחבי ה[[תלמוד]], קשר אותם בצורות שונות והדגים איך ההסברים של האחרונים מתאימים לסוגיות ופירושים אלו. הייתי המום. אף פעם לא נתקלתי ביריעה כה רחבה של מקורות וקישורים. אבל, בכל זאת היו כמה נקודות שלא הסתדרו לי. נגשתי לרב קוטלר כדי לדון איתו על השיעור. הוא הופתע שהצלחתי לעקוב. כשהסברתי לו את טענותי הוא הירהר לרגע ואמר שהוא יקדיש עוד שיעור לנושא, בו הוא יתייחס לבעיות שהעליתי. אירוע זה העניק לי מיד מוניטין של [[עילוי (לימוד)|עילוי]], ולאחר זמן קצר התקבלתי לקבוצת הבחורים המיוחדים של הישיבה. שנותי בלייקווד היו פוריות ונהניתי מהם.... אבל בכל זאת, פגישתי עם הרב קוטלר ותלמידיו הראו לי שיש כמה ליקוים מתדולוגיים בגישת הלימוד שלהם. רצונם לקפוץ ישר ללימוד הגמרא, מבלי ללמוד קודם את הספרות היהודית הבסיסית, הובילה לניתוחים דלים ואקראיים... [[פלפול|השיטות הדיאלקטיות]] שהם הפעילו לגבי הטקסטים תלמודיים לא רק שזרו הרס בטקסט התלמודי עצמו אלא גם, מה שהפריע לי יותר,גרמו לריקון ההלכה מכל משמעות. היות שאפשר להוכיח או להפריך כל רעיון, אין קטגוריות מוחלטות של מותר ואסור.... לפיכך, אין מנוס למאמין שרוצה לדעת מה נכון לעשות, אלא להיכנע לסמכות: המאמין חייב לציית בגלל שהיא הסמכות ובגלל שהוא מאמין. ליתר דיוק, דביקות נמדדת לא על פי הלכה אובייקטיבית (שנהרסה על ידי הדיאלקטיקה) אלא על ידי צייתנות. בתוך מסגרת מוסרית זאת, לא קימת חובה אחידה. זכותו של בעל הסמכות להעניק פטורים והיתירים לחלק מן המאמינים, ולהיפךולהפך, בעל הסמכות יכול לקבוע חובות ומצוות חדשות לחלק מן המאמינים או לכולם. לדעתי אי אפשר היה להבדיל בין זה לבין הנצרות.