האדם הניאנדרטלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הפיכת קישור חיצוני לוויקיפדיה או מיזם אחות לקישור פנימי (תג) ([[ויקיפדיה:בוט/בוט ההסבה/תיקון קישורים חיצוניים לוויק...
←‏בתרבות הפופולרית: עברות ותקלדה
שורה 516:
[[ויליאם גולדינג]], שבדומה לכמה סופרים אחרים בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[המלחמה הקרה]] עסק רבות בנושאים של רוע ואלימות, שבר בכוונה תחילה את התדמית הטיפוסית של ניאנדרטלים ברומן שלו "היורשים" (1955, תורגם לעברית בשנת 1981), והציג אותם כ[[הפרא האציל|פראים אצילים]] [[פציפיסט]]יים הנמנעים אף מציד חיות, שאין להם סיכוי מול הפולשים - בני-האדם המודרניים אשר משמידים אותם אחד אחד.
 
סדרת הרומנים [[רב-מכר|רבי המכר]] של הסופרת האמריקאית [[ג'ין מ. אואל]], מתוכם מפורסם בעיקר הראשון [[שבט דוב המערות]] (1980, תורגם לעברית בשנת 1983) הציגה תמונה מציאותית יותר ריאליסטית של ניאנדרטלים, ושל היחסים בינם לבין לבין בני-אדם מודרניים אנטומית, באירופה של הפלייסטוקן המאוחר. אואל התבססה על תחקיר מפורט של הרקע המדעי, אך גם על מספר רעיונות שכיום נחשבים לחסרי בסיס עובדתי, כמו פולחן דוב המערות, שפת סימנים וחברה שוביניסטית עם חלוקה חדה בין תפקידי גברים ונשים. בדומה לגולדינג השתמשה אואל בזרותם של הניאנדרטלים כבמראה לשיקוף התרבות ה"אנושית", אם כי היא עסקה בעיקר בנושאים כמו [[פמיניזם]] ו[[סובלנות]] לשונה. הספר עובד לסרט [[הוליווד]]י כושל בשנת 1986.
 
סופרי [[מדע בדיוני]] שונים עסקו בניאנדרטלים בעיקר בעלילות של [[מסע בזמן]] ו[[מציאות חלופית]]. מהן מפורסמת בייחוד הנובלה של [[אייזק אסימוב]] "[[ילד קטן ומכוער]]" (1958) מתוך הקובץ [[מחר כפול תשע]], אשר הורחבה ב-1992 לרומן באורך מלא בשיתוף עם [[רוברט סילברברג]]. בעלילות כאלו מוצגים הניאנדרטלים לעתים קרובות כנבונים ושקולים, אשר בתנאים אחרים היו עשויים לשרוד ואף לבנות תרבות חלופית לאנושות בת-זמננו.