הסכסוך הביזנטי-גאורגי – הבדלי גרסאות

לאחר מותו של דוד, בשנת [[1000]], צרף בסיליוס לאימפריה את [[טאו (מחוז היסטורי)|טאו]], [[תאודוסיופוליס]] (כיום [[ארזורום]]), אזור [[פאסיאן]] (Φαστανοζ) <REF>{{הערה|באותם ימים נקראה בגאורגית סוונדכס (სჳნდაქს-ი) שב[[גאורגיה]] או פאסיאן (Phasiane) או בסיאן שבצפון [[טורקיה]] שהייתה ידועה מתקופת [[קולכיס]]</REF>}} ו[[ימת ואן]] (אפאהוניק) כולל העיר [[מנזיקרט]]. שנה לאחר מכן, הנסיך הגאורגי, [[גורגן מכארתלי|גורגן]], אביו הטבעי של בגרט, התקדם לעבר שטחי המריבה, במטרה להשתלט בחזרה על ירושת דוד. אלא ש[[ניקפורוס אורנוס]] (Νικηφόρος Ουρανός), מנהיג [[אנטיוכיה]], הניא אותו מלעשות זאת. למרות הכול הצליח בגרט, בשנת [[1081]], להפוך למלך הראשון של [[הממלכה הגאורגית המאוחדת]]. לאחר מותו בשנת [[1014]], המשיך יורשו, [[גיאורגי הראשון מלך גאורגיה|גיאורגי הראשון]], את התביעה לירושה העתיקה של [[טאו (מחוז היסטורי)|טאו]], שהייתה בידי הביזנטים.

ב-[[11 בספטמבר]] [[1021]], התחולל קרב עקוב מדם ליד הכפר שירימני, ליד [[ימת פלאקזיו]] (כיום [[ימת צ'ילדיר]] Çildir, [[טורקיה]]), [[קרב שירימני]]. ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר]] ניצח ניצחון יקר, והכריח את גיאורגי לסגת צפונה לתוך ממלכתו. בחורף נסוג בסיליוס ל[[טרבזון]] כשהוא בוזז את הממלכה בדרכו. מספר ניסיונות למשא ומתן לפתרון הסכסוך עלו בתוהו. בינתיים קיבל גיאורגי תיגבור מ[[ממלכת קאחתי-הרתי]] ובא בברית עם הגנרלים הביזנטיים, [[ניקפורוס פוכאס]] ו[[ניקפורוס קסיפיאס]] <REF>{{הערה|'''[[ניקפורוס קסיפיאס]]''' - מפקד צבאי ב[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]] שהיה מושל [[פלובדיב]] שב[[תראקיה]]</REF>}}, שביצעו מרידת נפל בעורף הביזנטי. בדצמבר של אותה שנה, בעל בריתו של גיאורגי, המלך הארמני, [[יואן סנכרים]] מ[[וספוראקאן]] (Վասպուրական) <REF>{{הערה|'''[[וספוראקאן]]''' (Վասպուրական) - פרובינציה וממלכה [[ארמניה|ארמנית]], שנכבשה על ידי [[האימפריה הביזנטית]]</REF>}}, שהוטרד מידי ה[[סלג'וקים]], מוסר את כניעת ממלכתו לקיסר הביזנטי.

עם מותו של אביו, בשנת [[1025]], חזר [[בגרט הרביעי מלך גאורגיה|בגרט]] לביתו כדי לרשת את כס המלוכה, אולם נתקל בחבורת אצילים בעלת עוצמה, שסירבו להכיר בו כיורש, וכשליט הממלכה. האצילים הזמינו, בשנת [[1028]], את [[הצבא הביזנטי]], להשתלט על הממלכה. הביזנטים פלשו לאזורי הספר של [[הממלכה הגאורגית]] וכיתרו את [[מצודת קלדקארי]], מצודת מפתח ב[[:קטגוריה:גאורגיה: מחוזות היסטוריים|מחוז ההיסטורי]], [[תריאלתי (מחוז היסטורי)|תריאלתי]] (מקום מושבה הראשון של [[דוכסות קלדקארי]]), אבל לא הצליחו לכבוש אותה ונסוגו ל[[שוושתי]] (შავშეთი). ה[[בישוף]] המקומי, "סבא מטבטי", אירגן הגנה מוצלחת על האזור, כשהוא מכריח את הביזנטים לשנות את הטקטיקה. ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר]] [[קונסטנטינוס השמיני]] שלח את דמטרה מארטאנוג'י, הנסיך הגאורגי הגולה, דודנו של בגרט, שהיה מוכר על חוגים נרחבים כטוען לגיטימי לכתר, לקחת את כס המלוכה בכוח. אירוע זה היה המאיץ למרידה כנגד בגרט וה[[עוצר (שליט)|עוצרת]], [[מרים מוספוראקאן]] <REF>{{הערה|'''[[מרים מוספוראקאן]]''' - היא אימו של [[בגרט הרביעי מלך גאורגיה|בגרט הרביעי]] וביתו של [[סנכרים השני מלך וספוראקאן|סנכרים השני]] מלך [[ארמניה]]</REF>}}. ב-[[15 בנובמבר]] [[1028]], מת קונסטנטינוס, ויורשו [[רומנוס השלישי]] הוציא את צבאו מגאורגיה. המלכה מרים ביקרה ב[[קונסטנטינופול]] בשנת [[1029]] או [[1030]], וניהלה משא ומתן על [[הסכם שלום]] בין הממלכות. למתן תוקף להסכם נישאה אחייניתו של ה[[קיסרי ביזנטיון|קיסר החדש]], הלן, לבגרט, והובטח לו התואר הביזנטי, "קורופלאטס", והכרה בו כ"מלך ה[[גאורגים]] וה[[אבחזים]]". הלן נפטרה זמן קצר לאחר מכן ב[[כותאיסי]], ובגרט נישא לנסיכה ה[[אלאנים|אלנית]], [[בורנה מאלניה]], אחותו של [[צאר]] <REF>{{הערה|שליטי [[ממלכת אלניה]], שהתקיימה ב[[צפון אוסטיה - אלניה|צפון אוסטיה]], נקראו בתואר "[[צאר]]"</REF>}} [[ממלכת אלניה]], [[דורגולל הגדול]]. מותה של אשתו הראשונה הביא בעצם גם לסופה של ההתקרבות הקצרה בין הממלכה הגאורגית לאימפריה הביזנטית.

בתחילת שנות הארבעים של [[המאה ה-11|המאה האחת עשרה]], מרדה האופוזיציה ה[[פאודליזם|פאודלית]] כנגד בגרט. המורדים שהונהגו על ידי [[ליפריט הרביעי, דוכס קלדקארי|ליפריט הרביעי]] [[דוכס]] [[דוכסות קלדקארי|קלדקארי]], ביקשו את עזרתם של הביזנטים במטרה להכתיר טוען אחר לכתר, דמטרה, אחיו למחצה של בגרט <REF>{{הערה|דמטרה היה בנו של [[גיאורגי הראשון מלך גאורגיה|גיאורגי הראשון]] ואלדה ה[[אלאנים|אלנית]]</REF>}}, לכס המלוכה. למרות שמאמציו לכבוש את מצודת המפתח [[ארדהאן (נפה)|ארטאני]], עלו בתוהו, הצליח ליפריט לגייס את הביזנטים ולהנחיל מפלה ניצחת לבגרט ב[[קרב סאסירתי]], ובכך לאלץ את בגרט למצוא מחסה ב[[הרי הקווקז]] המערביים של [[גאורגיה]]. בגרט מצידו שם את פעמיו לקונסטנטינופול, ולאחר שלוש שנים של משא ומתן, הצליח להשיג הכרה של החצר הביזנטית. הוא חזר לגאורגיה בשנת [[1051]], והכריח את ליפריט לצאת לגלות. ולמעשה היה זה סופו של הסכסוך הביזנטי-גאורגי.

מערכת היחסים עם ה[[מונרכיה|מונרכיות]] ה[[נצרות|נוצריות]] היו, באופן יחסי, יחסי שלום. להוציא אפיזודה אחת בשנת [[1204]], כאשר [[תמר מלכת גאורגיה]] ניצלה את [[מסע הצלב הרביעי]] כנגד [[קונסטנטינופול]], ופלשה למחוזות הים השחור של נסיכי [[קומננוס]] <REF>{{הערה|'''[[קומננוס]]''' (Κομνηνός, Κομνηνοί) שושלת שליטים של [[האימפריה הביזנטית]] שהתקיימה בתקופת שקיעתה של האימפריה</REF>}}, מייסדי [[האימפריה של טרפזונטס]].