משגב לדך – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים
שורה 33:
בחודש מאי [[1948]], בעת הקרב על העיר העתיקה ב[[מלחמת העצמאות]], אוכלס בית החולים מעבר ליכולתו על ידי אזרחים ולוחמים פצועים. פצועים ממגיני הרובע היהודי טופלו על ידי שלושת הרופאים מעובדי בית החולים הדסה, [[אברהם לאופר]], [[עלי פייזר]] ו[[אגון ריס]]. לעתים טיפלו וניתחו את הפצועים תחת אש{{הערה|[http://www.kotar.co.il/kotarapp/index/Page.aspx?nBookID=17149763&nTocEntryID=17422098&nPageID=17320961 "ירושלים בתקופת המנדט העשייה והמורשת", פרק : "התפתחות שירותי הרפואה בירושלים בתקופת השלטון הבריטי", פרק משנה : "הרפואה בירושלים", [[יהושע בן אריה]]] - העורך, הוצאת [[יד בן צבי]], משכנות שאננים, ירושלים, תשס"ג, 2003, עמוד 305}}. הרופאים נעזרו באחות ואח מוסמכים, אחות סוציאלית, אחות מעשית, ומתנדבות. רבים מהלוחמים חייבים לצוות הרפואי את חייהם. כאשר נפלה העיר העתיקה בידי הליגיון ד"ר ריס הלך לשבי עם הפצועים והדוקטורים פייזר ולאופר היו כנראה היהודים האחרונים שעזבו את העיר העתיקה.
 
את בית החולים ניהל הד"ר [[עמנואל פרופר]] משנת [[1935]] עד פינוי העיר העתיקה באביב 1948.{{הערה|[http://98.131.138.124/articles/ASSIA/ASSIA2/R0021199.asp פרופ' ישעיהו ליבוביץ, "לתולדות בתי החולים היהודים בירושלים"]}}.
 
בסרט הישראלי הנודע [[גבעה 24 אינה עונה]] משנת [[1955]], מתוארים ימיו אלה של בית החולים. ערב כניעת העיר העתיקה ל[[הלגיון הערבי|לגיון הערבי]], נסוגו אחרוני הלוחמים לבנין בית החולים שפונה קודם לכן מחוליו. ב-[[28 במאי]] [[1948]], לאחר הכניעה, תפסו כוחות [[הלגיון הערבי]] את בנין בית החולים ופוצצו אותו. ה[[ספריה]] התורנית שהייתה בבית החולים הושמדה.
 
מיד לאחר פינוי בית החולים, הוא נפתח מחדש באחד הבתים הערביים שננטשו בשכונת [[קטמון]] ופעל שם כ-40 שנה עד לבניית בית החולים החדש בשנת [[1987]], בעיקר כ[[בית יולדות]].