כנף בעלת גאומטריה משתנה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:16_19_173_F111.jpg|ממוזער|שמאל|250px| מטוס מדגם F-111, המטוס הראשון בעל גיאומטרייתגאומטריית כנף משתנה שנכנס לייצור סדרתי ולשירות מבצעי]]

במרוצת השנים נעשו נסיונותניסיונות נוספים כדי לקדם את הרעיון ולהשיג תמיכה ממשלתית לפיתוח מטוס מסוג זה. מהנדסים [[בריטי]]ם ו[[אמריקאי]]ם עמלו על תכנון והנדסה תקינה של מטוס בעל גיאומטרייתגאומטריית כנף משתנה. הבולט שבהם היה מהנדס ה[[אווירונאוטיקה]] ל.א ביינס שרשם מספר [[פטנט]]ים בארצות הברית של המצאותיו בתחום זה. הפטנטים והניסון ליצור עניין ממשלתי במיזם הולידו את תכנון ופיתוח המטוס [[גרומן XF10F ג'גואר]] בשנת [[1952]]. מטוס זה מעולם לא נכנס לשירות מבצעי, מאחר והואשהוא היה בעל יכולת תמרון עלובה ביותר ונטייה להיקלע לסחרורים באוויר. הרעיון לשלוט בזווית הכנפיים נשכח עד ל[[שנות השישים]], וכאשר עלה מחדש הוביל לתכנון וייצור של דגם מוצלח, [[F-111 ארדוורק]]. היה זה המטוס הראשון בעל גיאומטרייתגאומטריית כנף משתנה שיוצר באופן סדרתי והוכנס לשירות מבצעי במספר מדינות.

מ[[ריגול צבאי]] ו[[המלחמה הקרה|מתחרות בין המעצמות]], הרעיון הגיע גם ל[[ברית המועצות]]. הסובייטים פיתחו שני סוגים של מטוסים בעלי גיאומטרייתגאומטריית כנף משתנה: אחד בו אחוז נטיית הכנף הוא קטן יחסית ושני בו הכנף נמשכת לאחור בזווית גדולה יותר. כיוונון נמוך יותר של הכנף לאחור הקל על בעיות אווירודינמיות שהיו לדגמים אחרים, אך הוא גם הקטין את התועלת שבמשיכת כנף כזו לאחור. מטוס מהסוג זה שפותחו על ידי רוסיה היה [[סוחוי 17]]. לעומתו, מטוסים מתקדמים יותר בהם בכנף נמשכת לאחור בזווית גדולה יותר שפותחו הם [[מיג-23]] ו[[סוחוי Su-24]]. דגמי האבטיפוס של המטוסים שהוזכרו נוסו בשנות השישים ונכנסו לשירות מבצעי רק בשנות השבעים. נכון לשנת [[2014]], יותר מ-100 מטוסים מדגם [[טופולב Tu-22M]], מטוס נוסף בעל כנפיים מתכוונות מתוצרת רוסית, היו בשירות מבצעי.

ה[[בריטים]] ניסו לשתף פעולה עם ה[[צרפתים]] כדי לתכנן ולייצר מטוס קרב בעל גיאומטרייתגאומטריית כנף משנתה, אך הצרפתים נסוגו מהרעיון והשותפות בוטלה. כתוצאה מכך הבריטים פנו לעמיתיהם האירופאיים האחרים וכך התהווה המיזם ליצירת המטוס [[פאנביה טורנדו]], שהוא אף [[מטוס קרב רב-משימתי]]. מטוס זה דומה מאוד ביכולותיו לדגם F-111 אך קטן ממנו. לאחר שביטלו את השותפות עם הבריטים, החברה הצרפתית [[דאסו תעופה]] החלה לפתח מטוסי קרב בעל מאפיין של כנף משוכה, "דאסו מיראז' G". הם יצרו שני אביטוס: G4 ו-G8 בשנת [[1968]]. באותו פרק זמן [[הצי האמריקאי]] הציג לעולם את ה-[[F-14 טומקט]], שבא להחליף את הדגם F-111 בתור מטוס הצי. שלא כמו בדגם שנועד להחליף, כנפי הטומקט תוכננו להתכוונן [[אוטומציה|אוטומטית]] בהתאם למהירות ורום הטיסה. את כנפי המטוס ניתן לכוונן גם בעת תאוצה שלילית, ולא רק שם מתקפלות לאחור אלא גם לפנים. [[חיל האוויר האמריקאי]] אימץ אף הוא דגם חדש בעל גיאומטרייתגאומטריית כנף משתנה, המטוס [[B-1 לנסר]]. מפציץ זה נועד להיות בעל שילוב מוצלח של טיסה במהירות [[על-קולי|על קולית]] בגובה נמוך וטיסה במהירות שיוט בגובה רם. המטוס האחרון בעל מאפיין כיוונון הכנפיים, שתוכנן ונכנס לשירות מבצעי, היה המטוס הסובייטי [[טופולב Tu-160]] שיוצר לראשונה בשנת [[1980]].

למטוס בעל גיאומטרייתגאומטריית כנף משנתה ישנם יתרונות רבים: קיצור מרחק ההמראה, יכולת לשאת יותר מטען ו[[חימוש]] ויכולת חדירה לשטח אווירי במהירות גבוהה אך בגובה נמוך. אולם, למנגנון השליטה בזווית הכנפים יש חסרונות בולטים, ביניהם תוספת ניכרת למשקל המטוס עצמו ושנית מורכבות טכנית גבוהה. אף מטוס בעל מאפיין זה לא יוצר משנת [[1992]], הדגם האחרון שיוצר היה הטופולוב Tu-160. עם זאת, בשנת [[2015]] נמסר כי [[רוסיה]] תפתח במיזם [[PAK DA]], מיזם שלפיו דגם משופר של הטופולוב 160 יפותח. לפי המיזם דגם חדש וראשוני יטוס לראשונה בשנת [[2020]], ויהיה המטוס החדש הראשון בעל גיאומטרייתגאומטריית כנף משנתה שעולה לאוויר מזה 28 שנים.

==מטוסי גיאומטרייתגאומטריית כנף משנתה==