וולטר בראון (ספורט) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ניצחו\1, \1–\2, שווד\1
שורה 15:
|ידוע בשל=ייסוד [[בוסטון סלטיקס]], דמות מפתח בייסוד ליגת ה-[[NBA]], ניהול [[בוסטון גארדן]], בעלות ונשיאות [[בוסטון ברואינס]], נשיאות [[פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית]]
|ידועה בשל=
|שנות הפעילות=[[1937]] - [[1964]]
|מקצוע=מנהל ספורט
|תפקיד=מנהל [[בוסטון גארדן]]{{ש}}מייסד, בעלים ונשיא [[בוסטון סלטיקס]]{{ש}}בעלים ונשיא [[בוסטון ברואינס]]{{ש}}נשיא [[פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית]]
שורה 54:
 
==בהוקי קרח==
כמו אביו, היה בראון אחת הדמויות המשפיעות בהתפתחותו של ההוקי קרח בכלל, וההוקי קרח האמריקאי בפרט. ב-[[1933]] הוביל כמאמן את נבחרת ארצות הברית לזכייה היסטורית ב[[אליפות העולם בהוקי קרח|אליפות העולם]] לאחר נצחוןניצחון בגמר על [[נבחרת קנדה בהוקי קרח|קנדה]]. זה היה הפסדה הבינלאומי הראשון אי פעם של קנדה במשחק רשמי והתואר הבינלאומי הראשון שקנדה לא הצליחה לזכות בו.
 
ב-[[1951]] רכש בראון את קבוצת ה-[[NHL]] [[בוסטון ברואינס]], שמצבה הכלכלי היה בכי רע באותה תקופה. הוא היה בעלי הברואינס עד מותו ב-1964.
 
בתווך, מונה בראון ב-[[1954]] לנשיא [[פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית]] (IIHF), הגוף העליון של ההוקי הבינלאומי, במינוי שקבע תקדים - בפעם הראשונה והיחידה מונה מנהל שבא מהספורט המקצועני האמריקאי, ומה-NHL בפרט, לנשיא הארגון. בראון זיהה את המגמה ששלטה בהוקי קרח העולמי באותה תקופה - עלייתו של הענף במדינות מזרח אירופה, בראשות [[נבחרת ברית המועצות בהוקי קרח|נבחרת ברית המועצות]], לפסגת הענף בעולם. הוא פעל באופן נמרץ לשילוב בין הנבחרות המזרח אירופיות לנבחרות המערביות במפעלים העולמיים, והיה הרוח החיה מאחורי מתן אירוח [[אליפות העולם בהוקי קרח|אליפות העולם]] ב-1957 לברית המועצות בפעם הראשונה. למרות שהאליפות הוחרמה על ידי מספר מדינות מערביות בראשות ארצות הברית וקנדה, עקב [[המרד ההונגרי|פלישת ברית המועצות להונגריה]], האליפות הוכתרה בהצלחה כאשר המשחק המכריע בין ברית המועצות ושבדיהושוודיה - שנערך תחת כיפת השמיים ב[[אצטדיון לוז'ניקי|אצטדיון לנין]] ב[[מוסקבה]] - משך 55000 צופים וקבע שיא קהל במשחק הוקי קרח שהחזיק מעמד עד [[2001]].
 
למרות הצלחותיו, נאלץ בראון לפנות את תפקידו כנשיא הפדרציה ב-1957 עקב הסכם רוטציה שהיה קיים באותה עת בין נשיאים אירופים ונשיאים צפון אמריקאים. הוא נשאר פעיל מרכזי בארגון.